יש לך שקל? הוליווד מנצלת את המימון הקהילתי

דיוויד פינצ'ר, צ'רלי קאופמן, וופי גולדברג וידוענים אחרים גילו את כוחו של מימון ההמונים האינטרנטי. האם לגיטימי להכניס שחקנים גדולים לזירה, או שמדובר ביתרון לא הוגן על פני אמנים שבאמת זקוקים לשיטה כדי לפרוץ?

אורון שמיר, עכבר העיר
שתפו בפייסבוק
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
הדפיסו כתבה
אורון שמיר, עכבר העיר

בשנים האחרונות רשת האינטרנט שיפרה את חיינו בעוד דרך אחת לפחות – מימון המונים (Crowd Funding), שיטה חדשה לגיוס כספים לטובת הפקת פרויקטים שונים. אמנים מכל התחומים, בין אם חלמו להוציא דיסק, ספר, סרט או כל דבר, מוותרים בימינו על כיתות רגליהם אצל מפיקים או ספונסרים ואת הפרזנטציה ליצירה או למוצר העתידי שלהם עושים באתרים ייעודיים. הקהל הפוטנציאלי נחשף לתוצר כבר בשלב הפנטזיה ויכול להרגיש שותף פעיל בתהליך היצירה וגם לחוש לא רע בכלל עם עצמו, אחרי שהאכיל אמן רעב. בעולם, אתרים כמו Kickstarter ו-Indiegogo כבר יכולים להתגאות ברבבות פרויקטים שנעשו בזכותם, כלומר בזכות גולשיהם שמצאו מיזם שקלע לטעמם והחליטו לתרום לו כמה דולרים כדי שיגיע לקו הסיום כמנצח. בישראל יש לנו את Headstart  ו-Start*Art, גם שם כבר תוכלו למצוא הצלחות. כעת, כמו כל טרנד גואה, הגיע זמנם של המפורסמים והעשירים להגיע ולהרוס הכל.

» 2 בלילה - הסרט שמומן בידי גולשים» שפנפנים מאוהבים מחפשים תקציב

חשוב להזכיר ששיטת המימון השיתופית קמה מלכתחילה כדי לתת אפשרות ליוצרים מן השוליים ולחסרי האמצעים להגשים את חזונם. האתרים מקזזים את הצורך במתווכים ויוצרים קשר ישיר בין הקהל לאמן שבאמת לא היה מצליח לגייס את המימון הדרוש בדרכים המקובלות. מה שממש לא מפריע ליוצרים ותיקים ומוערכים, כמו דייויד פינצ'ר לדוגמה, להצטרף לחגיגה.

כבר שנים שאולפני "בלר" מנסים להרים סרט אנימציה באורך מלא על-פי הקומיקס "The Goon" ונתקלים בדלתות סגורות מצידה של הוליווד. כעת, עם שיתוף פעולה בין יוצר הקומיקס אריק פאוול, הבמאי דיוויד פינצ'ר וחברת "Dark Horse Entertainment" הדבר נראה בהישג יד. גם העובדה שמדבבים כבר יש (קלנסי בראון בתפקיד הראשי, פול ג'יאמטי כעוזרו, פרנקי) ודאי שלא מזיקה. עמוד הקיקסטארטר של הסרט מנסה לגייס 400 אלף דולר ליצירת Story Reel – שלב הטיוטה של סרטי אנימציה, אותו אפשר להציג לאולפנים כדי להמחיש היטב את הפוטנציאל הגלום בסרט הלא מלוטש. המיזם הושק ב-12 באוקטובר וכבר הספיק לגייס למעלה מרבע מהסכום הדרוש, בעזרת כ-1500 תומכים. קל להניח שהוא ישיג את סכום היעד בתוך החודש הנקוב לו, ובטח אף יעבור אותו.

תרמו כסף למען ציור אישונים לפרנקי. "The Goon" - הטיזר:

מוקדם יותר השנה הציג צ'רלי קאופמן את סרטו הבא באותה הדרך. "Anomalisa", גם הוא סרט אנימציה אלא שאורכו 40 דקות, הוא אחד הפרויקטים החדשים של התסריטאי הנודע. באמצע חודש יולי הוא ביקש מן הגולשים 200 אלף דולר כדי להפוך את התסריט שלו ליצירת אנימציה מרהיבה. כחודשיים לאחר מכן הגיע הדדליין ועימו הבשורה – מדובר בהצלחה מסחררת, שהשיגה יותר מכפול ממה שתכננו קאופמן ושותפיו (406 אלף דולר, ליתר דיוק). בזכות 5,770 התומכים שלו, יכול הסרט לצאת לדרך.

גם השחקן ההוליוודי ג'ון הדר ("נפוליאון דינמיט", "מחליקים אותה") החליט לרכב על גל המימון הקהילתי וביקש להפיק סרט אנימציה קצר לניק פיטרסון, בשם "Drained". מיותר לציין שהפרויקט השיג קצת מעל לנדרש בתוך חודש אחד. אחרונה חביבה שהצטרפה לטרנד היא וופי גולדברג, שרצתה את עזרת הגולשים כדי לממן את בכורת הבימוי שלה – סרט דוקומנטרי בשם "I Got Somethin' To Tell You", על אמנית הסטנד-אפ מאמס מייבלי.  גורל הסרט היה כשל כל חבריו שהוזכרו לעיל – השגת המטרה ולמעלה מכך.

כשהעשירים מבקשים נדבות 

אז איפה כאן בעצם הבעיה? אולי זה הפרדוקס שנוצר כאשר יוצר כמו דיוויד פינצ'ר - במאי-על שכל סרט שלו מכניס עשרות עד מאות מיליוני דולרים בקופות ושהתמסחר לחלוטין בחמש השנים האחרונות - אומר משפטים כמו: "בואו נראה להוליווד שהיא לא יודעת יותר טוב מכם". אלא אם כל הנ"ל באמת ובתמים מנסים לשתף באופן פעיל את המעריצים שלהם בתהליך העבודה, מדובר בצביעות הוליוודית טיפוסית. מה גם שאפשר לעשות זאת גם בלי לפשוט את היד ולגרום לקהל שלך לפשוט את הרגל. אם תשאלו אותי, מפורסמים המשתמשים במימון המונים לא רק חוטאים למטרה לשמה נוסדה השיטה, אלא גם פשוט לא הוגנים ברמה מאוד בסיסית ומכל כך הרבה בחינות.

ראשית, הם לא באמת צריכים את זה. רובם יכולים לממן את הסרטים מכיסם הפרטי (ואף עושים זאת בכל מיני שלבים של ההפקה) ואף להחזיר את ההשקעה בהמשך הדרך, מבלי שייגרם להם נזק רב מדי. שנית, בשל הגב הכלכלי שממילא יש להם, כל עניין התגמולים מקבל תפנית רצינית. יוצר בעל אמצעים יכול לפתות את המממנים שלו בפרסים שווים בהרבה מאשר אלמוני, כדי למשוך אותם לתרום כמה שיותר כסף לפרויקט ולהיות מתוגמלים בהתאם. צוות "The Goon" מציע פוסטר חתום על-ידי הצוות, פסל ברונזה קטן של הגיבור או יצירה מקורית של אריק פאוול לבחירתכם, עבור תורמים כבדים. יוצרי "Anomalisa" הציעו קרדיטים של הפקה, עותקי בלו-ריי, כרטיסים לפרימיירה, ליל הוללות ושתייה עם הצוות ואת הבובות המקוריות בהם השתמשו בסרט עצמו. זו אינה תחרות הוגנת, אלא שינוי אפשרי של כל השוק.

צ'רלי קאופמן באנימציה. סרטון גיוס התרומות של "Anomalisa":

בנוסף, וזה אולי החלק החשוב, הסלבריטאים מושכים את מירב תשומת הלב ומסיטים אותה מאלה שבאמת זקוקים לה. נניח שגולש תמים מזדמן לאתר מסוג קיקסטארטר. הוא מבחין בפרויקט החדש של דייויד פינצ'ר, אחד מהאלילים שלו בעקבות "מועדון קרב" או "הרשת החברתית", ומיד רוצה להשתתף. הרי מה יותר מגניב מלהיות חלק פעיל מהסרט החדש של הבמאי האהוב עליך? אותו גולש תורם את מיטב כספו לפינצ'ר וכעת אין לו שום סיבה, או יכולת, לתרום גם לקולנוענים עלומי שם. הידוענים גנבו את כל הפוקוס וביודעין. למה הם בכל זאת עושים זאת? בעיקר כי זה מגניב ועכשווי, ככל הנראה. שלא לדבר על פרסום ושיווק נכונים ומותאמים לעידן הנוכחי.

למעשה, התשובה מורכבת מעט יותר ונוגעת באופן כללי לתהליכים מקובלים בתרבות הפופולרית. קצת כמו שאולפנים הוליוודיים מפיקים היום "סרטי אינדי" במיליוני דולרים. ככה זה - בכל פעם שפרח נדיר הצומח בשולי הדרך הראשית זוכה ליותר מדי תשומת לב, המיינסטרים ממהר לקטוף ואז לשעתק, ליצור גרסאות משלו שינסו לחקות את ההצלחה. זו הסיבה שבמאי אדג'י וחתרני כמו דיוויד או ראסל, שחתום על סרטים שנויים במחלוקת כמו "אני אוהב האקביז", כנראה יתמודד באוסקר הקרוב עם דרמה מרגשת בשם אופטימיות זה שם המשחק, אחרי שעשה זאת בהצלחה עם "פייטר" לפני שנתיים. אפילו בארץ זכינו השנה להדגמה של התהליך, כאשר האקדמיה לקולנוע החליטה לפרוש את חסותה על גל הקולנוע העצמאי ששוטף את ישראל בשנתיים-שלוש האחרונות ובחרה לפתוח מסלול מיוחד לסרטים דלי תקציב. לכן, כאשר אמנים ויוצרים דלי תקציב מוצאים דרך להשתמש ברשת ככלי להגיע אל הקהל שלהם ולממש שאיפות, היו סמוכים ובטוחים שהוליווד תנכס גם את חלקת האינטרנט הקטנה הזו לעצמה ולא תשאיר מקום לתחרות בריאה.

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ