אורון שמיר, עכבר העיר
אורון שמיר, עכבר העיר

המצב קשה, אין ספק. עבודה יש רק בקושי והיא לא מספיקה כדי להתפרנס. המשפחה מתפרקת, המורל הלאומי בשפל, לחזור הביתה לאיזו דירה מזופתת בטח לא עושה יותר מדי טוב על הנשמה ושלא נתחיל בכלל לדבר על פוליטיקה, כי אז באמת נשקע בדיכאון. וכולם ברחובות מסתובבים באיזה חוסר חשק וחדוות חיים בסיסית, כאילו הם זומבים. כלומר, בהנחה שהם לא באמת זומבים. זהו המצב בקובה (לא בישראל, למקרה שתהיתם) של הסרט "Juan of the Dead". מעין תשובה דרום אמריקאית לקומדיית האימים "Shaun of the Dead”, סרטו הראשון של אדגר רייט משנת 2004. למרבה ההפתעה הנעימה, "חואן" הוא כל מה שתצפו ממנו להיות – ואפילו קצת מעבר.

החואן המדובר (אלכסיס דיאז דה וילגאז) מתגורר בהוואנה הבירה ומכלה את זמנו בניסיונות ללקט כמה גרושים כדי לשרוד, נגיד מדייג. מסייע לו חברו הטוב לאזארו (חורחה מולינה), השמנמן והחרמן. יום בהיר אחד, אחרי שבטעות משו מן המים גופה שניעורה לחיים וניסתה לתקוף אותם, השניים מגלים שעירם האהובה נתונה תחת מתקפת זומבים רעבים. בתו של חואן, קמילה (אנדראה דורו), גם ככה כבר עם רגל וחצי במיאמי ולא רואה סיבה להישאר. אבל אביה מגייס סביבו יחידה קטנה של מכסחי זומבים, הכוללת בין היתר מלכת דראג עצבנית וענק שרירי המתעלף למראה כל טיפת דם, ולכן נלחם בעיניים מכוסות. החבורה יוצאת להגן על המדינה ו... סליחה, זה ממש לא מדויק. האמת היא שהחברים פותחים עסק להדברת מתים-חיים תמורת תשלום, תחת הסלוגן "נחסל את יקיריכם במקומכם". כי מה לא עושים בשביל כמה ג'ובות בעידן של שפל שכזה?טראש מטונף וסוטה. חואן מהמתים - טריילר:

הבמאי והתסריטאי אלחנדרו ברוגס משכיל לעצב מיידית את העולם בו מתרחש הסרט ולהפגיש אותנו עם מורכבותן של הדמויות ממש בהתחלה. כך מוצג לנו חואן כאב אוהב אך חסר אחריות, סוג של פטריוט קובני ואידיאליסט אמיתי, אבל כזה שכל מה שמעניין אותו זה כסף. הסתירות הללו מסייעות להפוך אותו, ואת שאר הדמויות הלא מאוד מוסריות או נורמליות בסרט הזה, לחביבות כבר מן הפתיחה. בנוסף, מוצגים לנו כבר בסצנה הראשונה שני הנשקים המייצגים של צמד הגיבורים – המשוט של חואן והצלצל של לאזארו. אנו מובלים גם לסיור בדירת הגג בה מתגורר חואן, המתגלה כמבצר וכתצפית, שני יתרונות שינוצלו היטב בזמן מתקפת הזומבים הקטלנית.

עוד מתברר כבר בהתחלה שמדובר בסרט טראשי ברמות היסטריות, מדמם להפליא, מטונף לחלוטין, קצת סוטה מינית ודי חולני באופן כללי. לצופה המורגל בסרטי זומבים אמריקאיים, צפויות פה מספר תדהמות קלות. ראשית, אין לסרט שום רצון לעשות טיזינג בכל הקשור לעירום – רוצים? תקבלו. ככה פשוט. ואם מישהו מספר בראשית הסצנה שהוא הולך לאונן, אל תתפלאו אם זה בדיוק מה שתראו בסופה. בכל הקשור לדם ואלימות, הסרט מספק את הסחורה ובענק, עם טונות של כיסוחי זומבים לצלילי מוזיקה מגניבה. מעל ומעבר לציפיות מהפקה קובנית דלת תקציב, העושה שימוש מחוכם באפקטים ממוחשבים המהולים בקצת דם קרוש אוריגינל, המוני ניצבים והמוני איברים כרותים שמתעופפים לכל עבר. כמובן שהפן הקומי הוא השולט והמכתיב את הטון, כאשר גם אם "חואן" הולך קצת רחוק מדי לפרקים, הרגעים שכן מצליחים להצחיק רבים מהניסיונות הפחות ראויים, ולכן מכריעים את הכף לטובת הסרט.

מפתה לנסות ולקרוא גם את הנמשל של הסיפור, שהרי כל סרט זומבים הוא בעצם אלגוריה פוליטית או חברתית. במיוחד כאשר לפנינו סיפור על אדם שמתעקש להישאר בקובה למרות ה"מהפכה" שמתרחשת בה, כי זהו הבית וכי "העם הקובני כבר שרד דברים גרועים מזה", כך לדברי גיבורנו. לכך יש להוסיף שלל רגעי ביזאר כמו ייצוגה האנושי של אמריקה בסרט, או את בחירת הלוקיישנים (שימו לב לקרב ב"כיכר המהפכה”, לדוגמה) ואת הניסיון לעגן את הקומדיה הפרועה בקרקע המציאות - בין היתר בעזרת מהדורות החדשות. אבל האמת היא ש"חואן מהמתים" הוא פשוט כיף גדול מכדי לתת לניתוחים רציניים מדי להרוס אותו. מדובר קודם כל, וגם אחרי הכל, בקומדיה מבדרת, סרט זומבים דוחה במידה הרצויה ויציאה הזויה לגמרי מצד הקולנוע הקובני. בקרוב אצלנו?

Juan of the Dead. בימוי: אלחנדרו ברוגס, קובה 2011, 92 דקות, ספרדית עם תרגום באנגלית.

הסרט נצפה באדיבות האוזן השלישית.

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ