אורון שמיר, עכבר העיר
אורון שמיר, עכבר העיר

משהו טוב עובר על סינמטק תל אביב המחודש. בעוד שהמבנה המיתולוגי ברחוב הארבעה נמצא בשיפוצים, האגף החדש שנבנה סמוך אליו מתפקד מאז שלהי 2011 כסינמטק העירוני. ובניגוד לטענות הקבועות של חובבי הקולנוע בעיר, נדמה שיש נושא אחד שבו הסינמטק בהחלט מגשים את ייעודו – לתת בית לקולנוע הישראלי האלטרנטיבי. אותם סרטים מסחריים פחות ואמנותיים או אישיים יותר מצאו סוף סוף אולמות מחבקים במשכן זה. סרטים שהיו נכלאים באולם מספר 20 ומשהו באיזה מגה־פלקס למשך שבועיים ואז נזרקים החוצה עקב חוסר עניין ציבורי, ממלאים את המושבים בשני האולמות הקטנים של הסינמטק ומדי פעם זולגים גם לאולם הגדול יותר.החלוץ היה סרטה המפואר והמאתגר של הגר בן אשר, הנותנת, שהוקרן בהצלחה תקופה ארוכה והפך לשיחת העיר. לא רק התוכן הפרובוקטיבי והאסתטיקה הקולנועית עוצרת הנשימה עמדו לזכותו, אלא בעיקר העובדה שלא היה ניתן להשיג כרטיסים להקרנות שלו. הסרט הצליח למשוך אלפי צופים ולרוץ במשך שבועות ארוכים, בשל גודלו המצומצם של האולם שבו הוקרן – 60 מקומות בסך הכל. המספר האסטרונומי של ההקרנות המלאות מבהיר  שמדובר בפתרון מעולה לסרט שמלכתחילה פונה אל פלח אוכלוסייה לא גדול.אולמות קטנים, סרט גדול. הנותנת - טריילר:כעת המצב מרשים אף יותר. באוגוסט הוקרנו בסינמטק בהצלחה שלושה סרטים עלילתיים צנועים ועצמאיים ברוחם ובתקציבם, יחד עם עוד כמה סרטים תיעודיים ואפילו סרט אחד באורך 40 דקות, שוודאי לא היה מוצא את עצמו שוב ושוב מול אולם קולנוע מלא לו היה מוקרן בכל מקום אחר. זהו איה, סרטם של מיכל ברזיס ועודד בן נון, המפגיש שני זרים בשדה התעופה ומוביל אותם לסיטואציה מעניינת. שרה אדלר ואולריך תומסן הסקנדינבי נהדרים בתפקידים הראשיים, בסרט מקסים למדי. "איה" יוקרן פעמים נוספות גם במהלך חודש ספטמבר. » ראיון: מיכל ברזיס ועודד בן נון גורמים לשחקנים ללכת עד הסוףאיה - טריילר:היום (שבת) תוכלו לתפוס את שתי ההקרנות האחרונות של "מלח ים", מעין אקספירמנט אישי ותוך־ברנז'אי של איתי לב על צוות הפקה שיורד לים המלח לחגוג את הפרמיירה של סרטו. שני סרטים מסקרנים שיוצגו שוב ושוב במהלך ספטמבר הם "יותר איטי מלב" של יוני זיכהולץ וינאי גוז ו"אף פעם לא מאוחר מדי" של עדו פלוק. בהמשך החודש יעלה גם 2 בלילה שביים רועי ורנר, ובו זוג בדייט (ירון ברובינסקי וקרן ברגר) מנסים למצוא חניה ואהבה בתל אביב.עפים על הסינמטק. 2 בלילה - טריילר:אם כבר לשאוף גבוה "יותר איטי מלב" הוא סרטם החדש של הצמד שאחראי על "אלנבי רומאנס". במרכזו סופרת צעירה (רוני הדר) המחפשת נושא לספרה ומתחילה לעקוב אחר צייר גרפיטי הפועל בלילות (גיא לואל), ואולי גם להתאהב בו. באופן מעט מאכזב "יותר איטי מלב" מרגיש בוסרי יותר ושלם פחות מסרט הביכורים של השניים, אבל מכיל כמה רגעים עתירי עוצמה קולנועית, מלווה בפסקול משובח ועשיר באווירה סמיכה וייחודית הבוראת את תל אביב מחדש. תחילתו של הסרט השני, "אף פעם לא מאוחר מדי", באיסוף קדחתני של תרומות גולשים (גילוי נאות: אני בין התורמים) וסופו בסרט מסע לירי העוקב אחר הרצל (נוני גפן), בחור בן 30 שחוזר לארץ אחרי שנים בדרום אמריקה ומוצא עבודה בתליית פוסטרים המפגישה אותו עם דמויות מעברו. הצילום המפעים והמוזיקה הנהדרת מחפים על פגמיו הלא מועטים של הסרט ועל עודף מסוים של יומרנות, אבל אם כבר לשאוף גבוה - אז בסרט ראשון.בגזרה הדוקומנטרית כמות הסרטים שאימץ הסינמטק גדולה אף יותר. שלושה סרטים מקומיים בולטים המוקרנים בימים אלה הם "שבעת הסלילים של יונה וולך", פורטרט לא שגרתי של המשוררת בבימויו של יאיר קדר; כך ראינו של אריק ברנשטיין ואליאב לילטי, המאגד חומרי ארכיון ביתיים המציירים את סיפורה של המדינה בדרך חדשה; ו“זמן משפחה" של ניצן גלעדי, המתחקה אחר הדינמיקה בין אב ושלושת בניו הבוגרים בטיול משפחתי לארצות הברית. סרטים אלו יוקרנו בקביעות בצד שני להיטי הענק הדוקומנטריים שכבר רצים חודשים רבים: הדירה של ארנון גולדפינגר ו”הצלמניה" של תמר טל.זמן ארכיון. כך ראינו - טריילר: בימים שבהם עוד ועוד סרטים ישראליים עצמאיים זוכים להד תקשורתי כבר משלב העשייה, אפשר לפנטז על האולמות הקטנים של הסינמטק כשיטת הפצה חלופית. מודל יציב ומתמשך, שבהחלט עובד. פרויקטים אלטרנטיביים רבים עולים על אחיהם המתוקצבים בכל פרמטר אפשרי, ומבחינת מכירות כרטיסים יש לזכור שהשנה הסרטים הישראליים לא בדיוק שוברים קופות בבתי הקולנוע המסחריים. למעשה, רובם מתקשים לחצות את מחסום 10,000 הצופים, למעט סרט אחד בשנה שמביא מאות אלפים. ומה שבטוח – הסרטים העצמאיים תמיד מעניינים יותר, אפילו כשלא הכל מצליח להם.

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ