בין שוורצנגר לג'ילנהול: משקפיים ושירים במקום ג'ל ושרירים

"בלתי נשכחים 2" מזכיר לנו עד כמה מקומם של כוכבי האקשן כבר מזמן נמצא בבית הקברות של ז'אנרים הוליוודיים מתים. כדור הארץ פשוט קטן מכדי להכיל גם את ואן דאם וגם את ג'ייק ג'ילנהול

דנה שוופי, עכבר העיר
שתפו בפייסבוק
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
הדפיסו כתבה
דנה שוופי, עכבר העיר

אחרי 9/11 האמריקאים הבינו שאין להם מה לפנטז על גיבורים שיורים לכל עבר ושולחים פצצות באותה תדירות שבה הם אוכלים את דגני הבוקר שלהם. הגיבורים שלהם, אלו של החיים האמיתיים, הפכו להיות אותם אנשים (כבאים, בעיקר) שנלחמים במראות זוועה שכאלה. ואכן, בערך בתקופה זו יצאו מחוץ למודה סרטי האקשן השבלוניים, ואיתם הכוכבים המזדקנים שלהם. ודור חדש לא צמח במקומם. בתהליך שהחל עוד קודם לכן, עם סרטי אקשן סנטימנטליים כמו "ארמגדון" או פילוסופיים כמו "המטריקס", הלכו ונעלמו פניני טראש מהאייטיז והניינטיז כמו "המחסל", “זיכרון גורלי", “מת לחיות" ו"טיימקופ". בדרך למטה הם לקחו איתם את חצי הקוקו של ז'אן קלוד ואן דאם, את הבנדנה של סילבסטר סטאלון, את הזקן של צ'אק נוריס ואת הציצים של שרון סטון. מאחוריהם הם הותירו שובל של קריירות מחוסלות, עם כמה יוצאים מן הכלל, כמו המעבר לסרטי דרמה של ברוס וויליס או השאיפות הפוליטיות של ארנולד שוורצנגר (שהגיעו רק לאחר הסבה לסרטי קומדיה). » בלתי נשכחים 2 - כל הפרטים» בלתי נשכחים 2: בדיחות במקום מכות» המחסל ורוקי צוחקים מבדיחות צ'אק נוריס?הקאמבק הפתאומי והמשונה שגלריית כוכבי האקשן של שנות ה־80 וה־90 עשתה בשנתיים האחרונות עם "בלתי נשכחים" ו"בלתי נשכחים 2” הוא אחד המקרים הבוטים ביותר של אנכרוניזם שנצפו בעשורים החולפים. כל המרדפים והפיצוצים, כל הלוק המיליטנטי, שכולל מעילי גשם, שרשראות כדורים (עם נשק תואם), עור, ניטים וחלקי מתכת לא ברורים, כל פנטזיות המלחמה הללו שכבר מזמן התמוססו – כל אלה נדמים היום כלא פחות מופרכים מאשר סרט על דינוזאורים שמתקשרים אחד עם השני דרך אייפונים. געגועים לפארק היורה. בלתי נשכחים 2 - טריילר:בעולם של ריאן גוסלינג הרי גם מעט האקשן שזכינו לו בשנים האחרונות הגיע מתובל באינספור התנצלויות ותירוצים. הטוהר של קרבות היריות המפוארים והאלימות לשם אלימות פינו את מקומם לאלימות שיש מאחוריה סיפור, או מסר, או לפחות אמירה אסתטית. סרט כמו דרייב מונע יותר על ידי מערכת יחסים מאשר על ידי דחף נקמה. האביר האפל הוא, ובכן, ממש אפל. העובדה היא שסילבסטר סטאלון לא יכול להתקיים בעולם שמכיל את ריאן גוסלינג, ג'ט לי לעולם לא ימצא את מקומו לצד כריסטיאן בייל וכדור הארץ פשוט קטן מכדי להכיל גם את ואן דאם וגם את ג'ייק ג'ילנהול. הכוכבים החדשים בכלל לא מתעסקים בניפוח שרירים ובמריחת ג'ל בשיער - הם עסוקים מדי בקריאת שירה או לפחות בהעמדת פנים של קריאת שירה עם משקפיים ללא מרשם. שלא לדבר על הבעיה המגדרית שעולה מתוך הז'אנר הנכחד. אתם באמת יכולים לתאר לעצמכם, בשנת 2012, תפקיד נשי שהתסריטאים לא העמידו פנים לפחות שיש לו קצת עומק? כשמלהקים את אן התוואי או קארי מוליגן ממש לא מצפים לקבל פלקט. היום, הבידור, גם אם הוא בלונדיני ושופע, חייב להיות מתובל בתוכן. אם זה לא עמוק או מוסרני באיזשהו אופן, אז זה נתפס כגילטי פלז'ר, כמשהו שעושים בסתר או לכל הפחות כמשהו שמתנצלים עליו או צוחקים עליו. לא מתמסרים עד הסוף לפנטזיות על ג'י.איי.ג'ו או הי־מן, לא חווים את הילדות מחדש דרך הקולנוע, ובטח לא מפתחים בעזרתו דימוי עצמי. בסופו של דבר, הערך של "בלתי נשכחים 1/2" ומצעד הכוכבים שלו הוא בעיקר נוסטלגי. אם זה משהו שאהבתם פעם, יש מצב שתקבלו איזה קיק מלצפות בזה היום, אבל רק בקטע של רטרו.   בלתי נשכחים 2 - מועדי הקרנה

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ