די.וי.די: טעם החיים ואשליית הקוקה קולה

סרטו החדש של אלכס דה לה איגלסיה, "טעם החיים" משפד על מוט ברזל את בעלה של סלמה הייק, ואיתו את כל תרבות המערב. קומדיה מאוד מצחיקה, מעט עצובה ולגמרי ביקורתית

אורון שמיר, עכבר העיר
שתפו בפייסבוק
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
הדפיסו כתבה
אורון שמיר, עכבר העיר

באחד ממדורי השנה החולפת התוודיתי על אהבתי והערצתי לקולנוע המטורלל וחסר הפשרות של אלכס דה לה איגלסיה הספרדי. אך בניגוד לסרט המצלק והטראומטי שעליו המלצתי בעבר, “בלדה טריסטה", את סרטו החדש של הבמאי בקלות ניתן היה למצוא בקולנוע לב. אם תרצו, כך היה נראה "סרט דודות" לו היה מבוים בידי המוח השיגעוני של היוצר הזה. אפילו שמו האנגלי, "As Luck Would Have It”, גורם לסרט להישמע כמו דרמה רומנטית דלוחה. לכן נכנה אותו "טעם החיים", כך קראו לו כשהוצג בפסטיבל הקולנוע האחרון של ירושלים. המהדרין מוזמנים להתייחס אליו בתור "La Chispa de la Vida”, שמו המקורי, שהוא גם הסלוגן הספרדי של קוקה קולה, מה שמיד מסגיר את עלילת הסרט ומשמש מוטיב מרכזי.אחרי כותרות הפתיחה המעולות של השנה, תחום התמחות ידוע של קולנוען זה, מוצג בפנינו סיפור מופרך על רוברטו (חוזה מוטה), פרסומאי מפורסם לשעבר שתהילת העבר שלו נובעת מהיותו ממציא הסלוגן המדובר. אחרי יום זוועתי במיוחד, שכולל תחנונים בפני עמיתים שיעסיקו אותו כדי שיוכל להתקיים בכבוד, נזכר גיבורנו בימים מאושרים יותר. הוא נוסע לקבל השראה במלון שבו התארחו הוא ואשתו (סלמה הייק) בירח הדבש שלהם. אך אפילו שם המזל מפנה לו עורף – לא רק שהמלון נהרס והפך לאתר חפירות היסטורי, אלא שרוברטו נקלע לתאונה ביזארית ומוצא את עצמו משופד על מוט ברזל. הוא נותר בחיים, אך מצווה שלא להזיז אף איבר, אחרת ימות במקום. מלבד פרמדיקים ואמצעי תקשורת לרוב, אל זירת האירוע מגיעים גם בני משפחתו ועסקני יח"צ המעוניינים להפוך את העניין למסחרה. מה שבאמת מצחיק הוא שהגיבור בהחלט מעוניין לשתף פעולה, ואף רואה בכך הזדמנות עסקית לכל דבר. הכל בזמן שהמרחק בינו ובין המוות הולך ומתקצר, המוני אנשים שהוא לא מכיר מקיפים אותו ומיליון מצלמות תקועות בפרצופו. רוברטו דווקא מרגיש שזה הזמן הנכון לחתום על חוזה או להעניק ראיון בלעדי לאיזו תוכנית טלוויזיה.המזל מפנה עורף, העורף משתפד על מוט. טעם החיים - טריילר:סאטירה משוננת ובלאגן מאורגן עלילת הסרט היא מעין מחווה לסרטו של בילי ויילדר "הקרנבל הגדול", אך הביצוע של דה לה איגלסיה הוא רענן ומרענן כשם שהוא קלאסי, ממש כמו המותג קוקה קולה שמככב בסרט. מדובר בקומדיה מאוד מצחיקה, מעט עצובה ולגמרי ביקורתית, המייצרת סחף בלתי רגיל כמו גם מתח ועניין לכל אורכה. אך בעוד יש בי ביטחון מלא לגבי ההישאבות המיידית של כל צופה אל המערבולת המסחררת של העלילה, לגבי הרובד הביקורתי והפן ההומוריסטי יש לי חששות מסוימים. ראשית, כאשר צפיתי בסרט במסגרת פסטיבל ירושלים מצאתי את עצמי פעמים רבות כצוחק היחידי באולם, ברגעים שהיו בעיני ציניים מאוד אבל בעיני שאר האנשים נתפסו כנראה כאותנטיים. או שאולי יתר הצופים בחרו להתעלם מן המבוכה שנוצרת כאשר סרט מבקר אותך באופן אישי, ממש בזמן הצפייה בו. כשהסאטירה כל כך שנונה היא כבר כמעט משוננת, והצופה לא יסתכן בפציעה. כמה חצוף לרדת על הקהל שלך עוד במהלך הסרט, להיכנס בכל הכוח בתרבות המערב בנגיחה אדירה, והכל תוך כדי נקע בעפעפיים מרוב קריצות לרגעים קולנועיים אחרים. מה שמוביל אותנו לסיבה נוספת שבגינה אני מעט חושש להמליץ על הסרט.אהבת הקולנוע והסינפיליה המבעבעת פשוט נשפכות החוצה מסרטיו של אלכס דה לה איגלסיה. כמו רבים מהם, גם הסרט הזה מפוצץ בבדיחות פרטיות קטנות של אלכס וצופיו האדוקים. החל בשימוש במילים כמו "קרקס" או "ליצן", אשר מאזכרות למעשה את סרטו הקודם, או בשחקניו הקבועים סנטיאגו סגורה וקרולינה בנג, אשתו של הבמאי, בליהוקים משונים למדי.בסופו של דבר, כל הרבדים הנוספים וההומור הפנימי הם רק בונוסים. באווירת הטירוף החגיגית והאופיינית של הבמאי ובסיועה של השפה הספרדית נולד סרט שיש בו הרבה יותר מורכבות ועומק ממה שנראה בתחילה. וכל זאת מבלי לגרוע מהיותו בידור ברמה הגבוהה ביותר, עבור כל סוגי הקהל. המשחק המוגזם במידה הנכונה, הדמויות הססגוניות והבלתי צפויות והסיטואציה הבלתי אפשרית - שרק הולכת ונהיית אבסורדית מרגע לרגע - ודאי יקסמו לכל אחד ואחת. וכאשר על הבלגן המאורגן הזה מנצח גאון שתמיד ידע לשלב בין הגבוה לנמוך, נדמה שההנאה מובטחת. גם אם תיאלצו להרהר מעט בסופו של הסרט, שהוא לא בדיוק מה שהובטח לכם בדרך.

טעם החיים. בימוי: אלכס דה לה איגלסיה, ספרד 2012, 91 דקות. ספרדית עם תרגום באנגלית.הסרט נצפה באדיבות האוזן השלישית

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ