אורון שמיר, עכבר העיר
אורון שמיר, עכבר העיר

בשנת 2000 הפציע קנת לונרגן עם הדרמה הנוגעת "מישהו לסמוך עליו", והיה מועמד לאוסקר הראשון שלו על התסריט הנהדר. בתוך שנתיים התהדר במועמדות נוספת על מעורבותו בתסריט של "כנופיות ניו יורק". הוא אף התנסה בכתיבת קומדיה ("בואו נדבר על זה") וסרט ילדים ("הרפתקאות רוקי ובולווינקל"), אבל הוליווד והעולם ציפו רבות לסרטו השני כבמאי. מאז 2005 עובד לונרגן על "מרגרט", שרק בשנה שעברה יצא סוף כל סוף לאקרנים במולדתו. מהדורת ה־DVD של הסרט מוכיחה כי לפעמים סיפור מאחורי הקלעים של יצירת סרט יכול להיות מרתק, מותח ומטלטל לא פחות מהסרט עצמו.» הסרטים שבאמת עשו את השנההכל השתבש בחדר העריכה. לונרגן לא הצליח ליצור גרסה של פחות משלוש שעות, למורת רוחם של אולפני פוקס. ברגע שחרג מקצבת הזמן המותרת לו על פי חוזה, תבעו האולפנים את המפיק גרי גילברט, שמצדו תבע בחזרה – גם את הבמאי. לונרגן סירב להרפות מן הפרויקט שלו או להיעזר באנשי מקצוע אחרים שהוצעו לו, חלקם בכירים ומיודדים עמו, כמו מרטין סקורסזה, במאי "כנופיות ניו יורק". הסיטואציה הפכה למגוחכת כאשר לונרגן נאלץ ללוות כסף מאחד השחקנים שלו, מתיו ברודריק, כדי להמשיך לעבוד. לבסוף הוא הרים ידיים ואל בתי הקולנוע שוחררה בשנת 2011 גרסה בת שעתיים וחצי, בעריכת סקורסזה והקבועה שלו – תלמה סקונמייקר. הסרט התאדה מהר מאוד, אך כמה מבקרי קולנוע כתבו עליו ועל תהליך היצירה שלו באדיקות, ותבעו לצפות בגרסה המקורית. המבקרים השיגו את נצחונם והזכירו את חשיבותם ואת תפקידם האמיתי כאשר שוחררה ל־DVD גרסת הבמאי, שאורכה 186 דקות.הכל השתבש בחדר העריכה. מרגרט - טריילר:אותנטי במידה אבסורדית הסרט מגולל את קורותיה של ליסה כהן (אנה פאקווין), צעירה ניו יורקית חובבת דרמות. בבית הספר היא מרבה להתלהם בדיונים פוליטיים הנוגעים לסכסוך הישראלי־פלסטיני, לשחק עם רגשותיהם של חבריה הזכרים לכיתה (ג'ון גלאגר, רורי קאלקין) וגם לפזול אל עבר אחד המורים (מאט דיימון). בבית מצפים לה אמה השחקנית (ג'יי סמית' קמרון) ואחיה הקטן והמשועמם (סיירוס הרנסטד), וגם שם היא מקפידה לחולל פרובוקציות. ליסה עתידה לצאת לטיול עם אביה, שנמצא בצד השני של ארצות הברית, והולכת לעשות שופינג לכבוד המאורע. בדרך היא ספק עדה ספק גורמת לתאונת אוטובוס שבמהלכה נדרסת למוות אשה. באקט שמעורבות בו חרדה, אשמה וגם חמלה כלפי הנהג (מארק רופאלו) משקרת ליסה בעדות שלה למשטרה. אבל העניין מכרסם בה והיא מתחילה לבחוש ולבחוש בכוס התה שהיא העולם, לאמלל את הסובבים אותה ולבסוף לצאת למלחמת חורמה נגד מערכת הצדק המעוותת בכלל והנהג בפרט.ככל שהעלילה הולכת ומסתבכת, מתהדקת כחבל סביב צווארה של הגיבורה, מתווספים קווים סיפוריים ושחקנים מוכרים נוספים בתפקידי משנה, כמו ז'אן רנו, אליסון ג'ני וברודריק שהוזכר לעיל. בסופה של צפייה מפרכת מתבהרים שני דברים. קודם כל, ברור לגמרי מדוע התקשה היוצר לערוך את הסרט העמוס והגדוש הזה, שמתעכב על ניואנסים של מערכות יחסים בין בני אדם. לונרגן מצטיין במיוחד בבניית דמויות מורכבות ורבות שכבות ופרצופים ובהתנהגות אנושית שהיא כה אמינה, עד כי אחד הדיאלוגים בסרט - על כך שזוהי אינה אופרה והדמויות אינן חלק מן הדרמה הנפלאה שהן חייה של הגיבורה – מרגיש אותנטי במידה אבסורדית.שנית, זוהי בהחלט אופרה, אותה ניתן למקם איפשהו בין "כפסע מיצירת מופת" ובין "כישלון מוחלט ומפואר". אודיסיאת התבגרות אפית ופומפוזית שחותכת בבשר וכואבת בכל הגוף. דרך התמוטטותה והתעצבותה מחדש של מתבגרת נובר הסרט בכל הפצעים הפתוחים של אמריקה בעשור הקודם - מצלקות ה־11 בספטמבר, דרך שנאת זרים ועד המשבר הכלכלי. אולם, יש משהו מאוד אוניברסלי בסיפורה של ליסה, הנערה האבודה, המבולבלת, המעצבנת בטירוף אך הכה מעוררת הזדהות למצוקה הניכרת שלה. יש רגעים ששונאים ואוהבים אותה בעת ובעונה אחת, מה שאפשר להגיד גם על הסרט עצמו. נקווה שסרטו הבא של הבמאי יגיע תוך פחות מתריסר שנים.

מרגרט. בימוי: קנת לונרגן. ארה"ב 2011, 186 דקות. אנגלית עם כתוביות באנגלית. הסרט נצפה באדיבות האוזן השלישית.

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ