לשבור מצלמות וליצור את הדוקו המצליח של השנה

הסרט התיעודי "חמש מצלמות שבורות" ממשיך לגרוף פרסים ותשבוחות. גיא דוידי, שביים אותו במשותף עם עימאד בורנאט, מנסה להסביר כמה קשה היה לעשות אותו

זהר וגנר, עכבר העיר
שתפו בפייסבוק
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
הדפיסו כתבה
זהר וגנר, עכבר העיר

חמש מצלמות שבורות מביא את סיפורו של עימאד בורנאט, פלסטיני בן הכפר בלעין, בשנים הסוערות שבין 2005 ל־2010, שבהן נלחמו תושבי כפר (בשיתוף פעילי שמאל ישראלים) נגד גדר ההפרדה שחילקה את אדמות הכפר לשתיים, והותירה כשליש מהן מצידה הישראלי של הגדר. "ברור לי שסרט כזה מעורר רתיעה אצל הצופה עוד לפני הצפייה", מתוודה גיא דוידי, שביים את הסרט יחד עם בורנאט, "בסרטים על הסכסוך הצופה חושב שהוא יודע מראש מה המהלך שיפעילו עליו - יאשימו אותו ויגידו לו כמה מסכנים הפלסטינים - והוא ימצא עצמו במגננה. לטובתנו אני יכול לומר שזה לא סרט עיתונאי תחקירי, אינטלקטואלי, אלא סרט אישי רגשי, המסופר מנקודת מבטו של איש כפר 'פשוט'. לכן זה לא סרט פוליטי קלאסי, ולכן קראנו לו בשם החידתי 'חמש מצלמות שבורות' ונמנענו משימוש במונחים כמו חוק או מחסום".שמו של הסרט מעיד גם על המבנה המצוין והמקורי שלו. אלו הם חמישה פרקי חיים של בורנאט, כשכל פרק מסתיים כשמצלמתו נשברת, בדרך כלל על ידי חיילים או מתנחלים. הסרט מוגש כיומן אישי ופיוטי, ומלווה בקריינות אישית יפהפייה (שנכתבה על ידי דוידי ובורנאט ומובאת בקולו של האחרון), המעניקה לו טון עדין ולא מתלהם. הסרט ערוך לעילא ונע בין האירועים הפוליטיים ובין חיי המשפחה של בורנאט, וכך מצליח לפנות ישירות אל הלב. נדמה לי שגם המתנגדים ימצאו עצמם נשאבים לתוך העולם, אפילו משנים משהו בתפיסתם.חמש מצלמות שבורות - טריילר:סרטו התיעודי הראשון של דוידי, "זרמים קטועים", צולם אף הוא בבלעין (יחד עם הבמאי השוויצרי אלכס גוצ'מן) ועסק בנושא המים בכפר. "כשעבדתי על 'זרמים קטועים' התגוררתי במשך חודשיים בכפר. אז הבנתי מה זה לחיות תחת כיבוש. זה מאוד סייע לי אחר כך בכתיבת הקריינות הכל כך אישית ל'חמש מצלמות'. אני לא חושב שסתם ישראלי שהכיר במקרה את עימאד או שהיה כמה פעמים בהפגנות יכול היה להגיע להבנה כזו. בתקופה ההיא פגשתי את עימאד. בגלל ההפגנות מול הגדר היו בכפר המון צלמים וכתבים מחו"ל, והוא היה הצלם היחיד בן הכפר, ולכן בלט. הוא הצליח לצלם גם אירועים חשובים שהעיתונאים לא נכחו בהם ולמד מהצלמים הזרים למכור את החומרים האלו לטלוויזיות הזרות וגם ליוצרים, למשל לסרטים כמו 'בלעין חביבתי' של שי כרמלי פולק, ובהשפעתו החל גם לחלום על סרט משלו".בורנאט פנה לדוידי שיעזור לו להגשים את חלומו. "הבעיה שהמשבצת הזו, סרט על בלעין, נתפסה. כרמלי עשה סרט על ההפגנות מול החומה וסיים, ואני - שעבדתי במקביל על סרט שעוסק בבלעין - בחרתי ללכת על התמה של המים, כדי לא להתחרות בו. זה היה אתגר קשה, והבנתי שהדרך היחידה לעזור לעימאד תהיה אם הוא יהיה מוכן להיות הדמות הראשית של הסרט, ולהפוך אותו לאישי".חמש מצלמות, אלף פרסים  יכולותיו של עימאד כצלם משתפרות לאורך הסרט. בתחילה מצלמתו מפוזרת ותועה, אך בהמשך הוא חד ומדויק. לקראת סוף הסרט הוא מייצר קולנוע של ממש, למשל בשוט שבו בנו, ג'יבריל בן הארבע, צופה מחלון מכוניתו בהפגנה שיצאה משליטה והתפתחה למפגן מחריד של אלימות הצבא, סצנה בלתי נשכחת שעוררה גם תגובות נזעמות. "עימאד לימד את עצמו. הוא אפילו למד לערוך כשהפך לצלם אקטיבסיטי ואסף חומרים לבתי משפט או העלה סרטונים ליוטיוב. אל תשכחי שהוא בן כפר וסצנת הקולנוע הפלסטינית מתרחשת ברמאללה, בקרב אוכלוסיה מרקע לגמרי אחר. התנאי של עימאד היה שהוא דוגם את כל החומרים בעצמו. כלומר לא היתה לי נגישות חופשית לחומרים, ועד היום לא ראיתי כולם. חזרתי לגור בבלעין למשך תקופה והתחלנו לערוך על המחשב המאוד פשוט שלו עריכה ראשונית". כך נולד שיתוף פעולה של שני יוצרים, אחד משיתופי הפעולה המורכבים שניתן להעלות על הדעת. האחד פלסטיני כפרי והשני ישראלי עירוני, שחולקים את קרדיט הבימוי, כשדוידי הוא גם המפיק ואמון על הנושא הכספי. בסופו של דבר "חמש מצלמות שבורות" הפך לסרט התיעודי המצליח השנה בעולם, זכה בפרס הסרט הטוב בפסטיבל התיעודי החשוב אידפא ובפסטיבל סאנדנס בקטגוריה התיעודית, ובפרסים נוספים בעשרות פסטיבלים, בהם פרס הסרט התיעודי הטוב ביותר בפסטיבל ירושלים האחרון; הוא אף יצא להפצה מסחרית בבתי קולנוע ב-10 מדינות. "נורמליזציה היא המילה הכי גרועה בלקסיקון הפלסטיני" (צילום: מתוך הסרט)"המפיק הישראלי לא ידפוק את הפלסטיני" "תשאלי למה הוא בחר לעבוד עם ישראלי? למה לא חיפש פלסטיני? הרי ישנם אנשי קולנוע ברמאללה. התשובה שלו תהיה 'הכרתי את גיא וסמכתי עליו', אבל אולי הוא ידע מראש שכישראלי העמדה שלי תהיה להעצים אותו. ברור שאם המפיק ישראלי אין סיכוי שהוא ידפוק את היוצר הפלסטיני. הייתי איתו כל הזמן בעמדה של מפצה, והייתי חייב לעבוד הרבה על האגו שלי כדי להיות צנוע ולפנות לו מקום. אם לא הייתי עושה את זה הכול היה מתפרק, אמנותית וכלכלית. אדם שבא מהכפר ואין לו ניסיון בקולנוע יתקשה למשל להאמין כמה עולה משמרת בחדר און ליין. ותוסיפי לזה את העובדה שמראש הוא חי בתחושה של ניצול וקיפוח בגלל הכיבוש"."אם מסתכלים על זה מהצד של עימאד", ממשיך דוידי, "גם הוא היה בעמדה לא פשוטה. הוא חטף המון ביקורת מהקולנוענים והאינטלקטואלים הפלסטינים על זה שבחר לעבוד איתי. הרי אסור לנרמל את היחסים. נורמליזציה היא המילה הכי גרועה בלקסיקון הפלסטיני, ולכן הם גם מתקשים להקרין את הסרט. והוא עשה צעד לא קל בוויתור על שליטה על חומרים שהם בסופו של דבר שלו, ועל כספים ורווחים שיכלו להיות רק שלו".

חמש מצלמות שבורות. שבת 11.8, 22:00. ערוץ 8.

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ