די.וי.די: מלאני לורן עוברת צד

שני שחקנים צרפתים מנסים את כוחם מאחורי המצלמה. לאחת זה הולך, לשני פחות

אורון שמיר, עכבר העיר
שתפו בפייסבוק
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
הדפיסו כתבה
אורון שמיר, עכבר העיר

מזל של מתחילים: The Adopted כאשר בוחנים סרט שחתומה עליו שחקנית צעירה וכה מצליחה כמו מלאני לורן (הקונצרט, בגינרס), אין מנוס אלא לשאול מה משך אותה אל הפרויקט. כלומר, כבר נהיה די מקובל ששחקניות "מבוגרות" שלא מקבלות יותר תפקידים גדולים מחליטות לתפור אחד למידותיהן ותופסות את מושכות הבימוי. נדמה לי שקוראים לזה "לעשות את ההלן האנט". מצד אחד, לורן כבר עם 30 סרטים ברזומה, אז אולי הגיע הזמן שיהיה אחד שהוא יותר אישי ופרטי שלה; מצד שני, 30 שנות חיים עדיין אין לה באותו רזומה, כך שהבעירה הזו ודאי קשורה לנושאים שבהם בחרה להתעסק בסרטה הראשון "Adopted" - מערכות יחסים בין נשים בכלל ובין אחיות בפרט, כמו גם חיים בצל טרגדיה משפחתית. ואהבה, כמובן.לורן מנכיחה את עצמה כאמנית לכל דבר ועניין גם מאחורי מצלמת הקולנוע, כאשר היא מחליפה פרוטגוניסטים כמה פעמים במהלך הסרט, הסוקר את קורותיהם של שתי אחיות ושל גבר אחד שנלכד ביניהן. ליסה, בגילומה של לורן, היא אם חד הורית שחייה סובבים סביב בנה. יש לה חיבור אמיתי עם אחותה מארין (מארי דנארנו), העובדת בחנות ספרים. את ההגמוניה הנשית - שאותה משלימות דמות האם של השתיים ודמותה של מנהלת חנות הספרים - מפר גברבר בשם אלכס (דני מנושה, ששיחק את אביה של לורן בפתיחת ממזרים חסרי כבוד. קטע, כאן הם בני אותו דור).על התסריט חתומה לורן יחד עם שני שחקנים נוספים שהפכו לרגע לכותבים, אבל לא נפקדו אף הם מן המסך – מורגן פרז וכריסטוף דלאנד. קטעי הווייס־אובר כתובים היטב והבנייה של הסיפור נבונה ולא שגרתית, מה שמקל מעט על כמה רגעים לא קלים ועל אווירה מעט קודרת שמשתלטת על הסרט בשלב מסוים. הוסיפו לכך את אחד מסיפורי האהבה הקצרים אך משכנעים שנראו בקולנוע לאחרונה, יחד עם עבודת משחק נהדרת, כמצופה מסרט של במאית־שחקנית, ותקבלו בכורת בימוי מרשימה למדי. כל עוד לורן מבטיחה להמשיך ולעמוד גם לפני המצלמה - אני בעדה.The Adopted. בימוי: מלאני לורן. צרפת 2011, 100 דקות. צרפתית עם כתוביות באנגלית.מבטים מצטלבים: Heat Wave    סרטו הראשון של ז'אן־ז'אק ז'ופרה, גם הוא שחקן בעברו, נקרא באנגלית "Heat Wave". עלילתו מתרחשת ביום אחד, כנראה בדרום צרפת לפי שמו המקורי ("אחרי הדרום"), ועוקבת בסגנון ראשומוני אחר ארבע דמויות: קופאית בסופר שחושדת שהיא בהריון (אדל האנל, הזכורה לטובה מ"חבצלות מים"), החבר שלה שרוצה לברוח לאיטליה (יוליס גרוסז'אן), אמהּ המתמודדת עם משקלה העודף (סילבי לאשה) והשכן הקשיש שיוצא לקניות (איב רולאן).הצרה עם המבנה הראשומוני הוא שאנו נאלצים לחזות שוב ושוב באותו אירוע מכמה נקודות מבט, אלא שבמקרה הזה אין שום אירוע. כלומר, קורים כמה וכמה דברים במהלך הסרט, אבל הם לא מעניינים או מורכבים, כיוון שניתן לתמצת אותם למשפט כפי שעשיתי בתקציר, והכי גרוע – הם מציגים את הדמויות בשיא עליבותן הקיומית. אין רגע אחד של חסד בסרט הזה. הכל קשה, הכל נורא, העולם אכזר ומחורבן.מילא חרא, אבל העולם גם משעמם. ומדובר כאן בסרט המכיל כל אירוע דרמטי שקיים במדריך לתסריטאי במצוקה – הריון, ירי, ניתוח, פשיעה, דרמות של גיל ההתבגרות ועוד. איך הופכים סרט כזה למשעמם? עושים אותו "אמנותי". אבל גם כאן יש בעיה. ברגע שהבמאי מפשיט את שתי השחקניות שלו ומציג אותן זו לצד זו בסצנה מוקדמת ודי אגבית מבחינת התרחשות (התור למקלחת בבוקר), ברציונל אפשר להבין שהוא מנסה להציג את הגוף הנשי בשיאו ובשפלו. אבל מה עשינו בזה? לאן זה מוביל? מה הוא רוצה בעצם להגיד, מלבד את המובן מאליו? נשגב מבינתי. ונראה לי שאם סרט מכיל שוטים מתמשכים, כמויות נדיבות של עירום נשי וגברי, בתוספת אירועים דרמטיים, אלימים ומפתיעים – כבר התגבשה לה נוסחה ל"ארטהאוס". סוג של אבסורד.(Heat Wave (Apres Le Sud. בימוי: ז'אן־ז'אק ז'ופרה. צרפת 2011, 92 דקות. צרפתית עם כתוביות באנגלית.

הסרטים נצפים באדיבות האוזן השלישית

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ