48 שעות בסרט עם התלמידים של הקולנוען המנוח

בגיל 39, המורה לקולנוע מאיר חסון הלך לאימון שגרתי בחדר הכושר ונפטר מהתקף לב. שנתיים אחרי, התלמידים שלו שכנעו את אלמנתו להעמיד פני סטודנטית ולהפיק איתם סרט ב"פרויקט 48 שעות". יהיה חם ומגניב

ליאה לוין, עכבר העיר
שתפו בפייסבוק
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
הדפיסו כתבה
ליאה לוין, עכבר העיר

ביום שלישי בלילה, שלושה סטודנטים יחפנים ואישה קצוצת שיער אחת ישבו בדירה פרטית בהרצליה. היא השכיבה את הילדים לישון, הם השכיבו בצד את ההגשות, המבחנים והעבודות המזדמנות. יום אחרי, הם כבר היו בסינמטק תל אביב, מוכנים להזנקה של 'פרויקט סרטים 48 שעות' -  מיזם קולנוע בינלאומי המתקיים ביותר ממאה ערים ברחבי העולם, במסגרתו קבוצות יוצרים מתחרות על יצירת סרט קצר בתוך 48 שעות בלבד. רק דקות לפני פתיחת התחרות, שמתקיימת ברגעים אלו ממש, מקבלים היוצרים ז'אנר, דמות, אביזר ושורת תסריט הזויה במיוחד, אותם הם חייבים לשבץ בסרט. המסירה תתקיים 48 שעות (פלוס חצי שעת חסד) אחרי ההזנקה, שזה אומר בדמדומי יום שישי. אז גם יתיישבו על ספת השופטים אבי נשר, נחמן אינגבר וטלי שרון, שיחרצו איזה סרטים יעלו לגמר ואיזה סרטים יאלצו להסתפק בהקלקות של יוטיוב. בנוסף להקרנות של הסרטים המובילים בסינמטק תל אביב במהלך הקיץ, הסרט הזוכה ייקח את יוצריו לארצות הברית על מנת לייצג את ישראל בתחרות הבינלאומית של פרויקט 48 שעות, שתתקיים במרץ 2013 בלוס אנג'לס. » 48 שעות - הפרטים המלאים110 קבוצות נרשמו השנה לפרויקט, שמתקיים בישראל בפעם השישית, בהשתתפות השחקנים נתן דטנר, אוהד קנולר, זוהר שטראוס, ישי גולן וקארין אופיר, שהחליטו לתת משמם ומכישרונם לתחרות נגד השעון. גם אם "החסונים" - שניצחו אשתקד בקטגוריית "סרט הקאלט" - לא ינצחו השנה בתחרות, אם להניח את הציניות בצד אפשר לפסוק שכבר עכשיו מובטחת להם הזכייה בקטגוריית הקבוצה עם הסיפור המרגש ביותר. קאלט מנצח. "ירוק של ים" - הסרט של "החסונים" 2011:

"הסיפור מתחיל לפני 16 שנה", מספרת ענת חסון, הגברת הראשונה של הקבוצה. "הייתי סטודנטית לקולנוע במכללת ספיר והכרתי סטודנט בשם מאיר, שגם למד קולנוע במכללה. התחתנו. סיימנו את הלימודים ומאיר החליט שהוא רוצה ללמד. בסוף הגענו למודיעין, כי שמענו שרוצים לפתוח שם מגמת קולנוע בתיכון רבין. מאיר הקים את המגמה, ריכז אותה וגם חינך את אחת הכיתות במחזור ב'. התלמידים היו מתקשרים אליו בלי סוף ומתייעצים לגבי החיים שלהם. נוצר בינם לבינו קשר מאוד מיוחד. הם התגייסו לצבא, הרבה מהם ליחידת ההסרטה, אבל המשיכו לשמור על קשר. היום החבר'ה בני 24, רובם לומדים קולנוע בספיר, בסם שפיגל או בסמינר הקיבוצים, חיים ונושמים קולנוע.

"אני כצופה מהצד הכרתי את השמות של כל התלמידים שלו. בבית הם היו סוג של סלבס. היית אומרת שם פרטי של תלמיד והייתי יודעת מה שם המשפחה. גם בשבעה כשהחבר'ה הגיעו לנחם הם היו אומרים 'נעים מאוד, אני גיא'  ואני הייתי עונה: 'אני יודעת, גיא וסרמן (במאי צוות 'החסונים', ל"ל), ומספרת להם הכל על עצמם".ביולי 2010, מאיר חסון הלך לאימון שגרתי בחדר הכושר. באופן לא שגרתי בעליל עבור אדם בריא בן 39, הוא התמוטט מהתקף לב ונפטר באותו היום. בנו הבכור היה אז בן חמש, בתו הקטנה בת שנה וחצי. "כשזה קרה הייתי בתחילת הטיול שאחרי צבא. יום אחד מישהו מודיע לי בצ'אט בפייסבוק שמאיר מת מהתקף לב", משחזר גיא וסרמן, היום תל אביבי בן 24, כרוניקה של מודעת אבל 2.0. "הייתי לבד, לא היה לי עם מי לדבר על זה, הייתי מחפש את החברים שלי בסקייפ, מסיים את השיחה ואף אחד מסביבי לא יכל להבין מה עובר לי בראש. בדרום אמריקה נפגשתי עם רז ברקו, החבר הכי טוב שלי מהכיתה שכמובן גם למד אצל מאיר. אמרתי לו בשיא הרצינות: 'מה נעשה בלי מאיר? עם מי נדבר? עם מי נתייעץ?' ברקו אמר לי שענת עושה את התפקיד הזה ממש טוב". "תמיד היה לו ריח של קפה וסיגריות. זה היה חיסרון שאהבנו מאוד". מאיר חסוןשמאי טופסי וכינור גדול "מהרגע שפגשתי את התלמידים וקישרתי בין הפנים לשמות, הבנתי שאני רוצה לשמור את הקשר מכל משמר", אומרת חסון השבוע.  "החיבור הגדול התחיל לפני שנה. ערב אחד כמה מהתלמידים של מאיר הגיעו אלי הביתה והודיעו שהם החליטו לאחד כוחות לקראת הפרויקט של '48 שעות', לחזור לגרעין של הכיתה ולקרוא לעצמם 'החסונים'. קפצתי לבקר אותם על הסט. הם עשו יופי של סרט (חסון היא שהציעה את השם שנבחר לסרט – 'ירוק של ים' - שזכה כאמור בקטגוריית פרויקט הקאלט, ל"ל), אבל אני הייתי שותפה רק על תקן מעודדת". וסרמן: "אני לא יכול לשחזר את הפרויקט של שנה שעברה כי הקארמה הייתה טובה. כל פעם שהיה רגע של משבר ידעתי בתוכי שזה יסתדר איכשהו, פשוט כי זה צריך להסתדר. שנה שעברה המשפט שקיבלנו היה 'זה לא רגע לעצור', הדמות שקיבלנו הייתה שמאי טופסי המציל, והחפץ היה כינור. הייתה לנו מפיקה מוכשרת מאוד בשם לירון שבלילה אחד השיגה לנו את דודו זר שישחק בסרט. אנשים נתנו את הכל, על גבול העירנות. בשלב מסויים מצאתי את אדי מהכיתה שלנו (אדי שוורץ; חברי הקבוצה הנוספים הם מתן גז, קובי כהן, עידו ביטון וצליל תמים. ל"ל) מקופל על שולחן קטן וישן כמו תינוק. זה היה רגע שגרם לי לחייך"."מה שבונה את הפרויקט זה האינטנסיביות ועבודת הצוות, כל משבר הולך לבדיחה עשר דקות אחרי שהוא קורה", מוסיף צליל תמים, סטודנט לקולנוע בסמינר הקיבוצים שלמד גם הוא בכיתה של מאיר. "ברבע שעה מספיקים עבודה של יום, ו-48 שעות מרגישות כמו שלושה חודשים. הייתי בהרבה הפקות, והיופי בפרויקט הזה הוא שמספיקים לעשות דברים כפולים ומכופלים".חיסון ממוקד. התלמידים של מאיר עם ענת, השבוע

"מאז נשארתי בקשר מאוד הדוק עם גרעין של 5-6 חבר'ה. קבוצת התלמידים הזאת פשוט נתנה לי טעם לחיים מהרבה מאוד כיוונים". מודה חסון. "הם החזירו לי את היכולת לצאת מהבית, לצחוק, לבלות, לאהוב. כל כך הרבה דברים שפשוט נעלמו לי מהחיים ברגע. זה חיבור שאי אפשר לתאר, האהבה שלי אליהם. והשנה הם אמרו שעושים את הפרויקט שוב. אמנם אני עם שני ילדים קטנים אבל אמרתי שלא מעניין אותי כלום. אני מארגנת בייביסיטר ל-48 שעות, ונכנסת לעניינים פול טיים. אז הם אמרו שאם כבר פול טיים  - בואי תהיי המפיקה. "ביום-יום אני עובדת באקו"ם בהוצאת רישיונות לשילוב מוזיקה בסרטים, אבל לא עוסקת בעשייה קולנועית. למעשה זה הולך להיות סרט ראשון שאני מפיקה מאז ספיר", היא מספרת. "פעם ראשונה מזה 15 שנה שאני ממש עושה קולנוע. גיא (וסרמן, ל"ל) תמיד אומר שאני ארכיון הסרטים של החב'רה. אחרי שבעלי נפטר, זה משהו שהתנדף לי מהחיים. מאיר ואני היינו רואים המון סרטים ביחד, יוצאים מסרט וחופרים עליו שעות. זה נעלם לי לגמרי כי לא נשאר לי אף חבר שיכולתי לדבר איתו על קולנוע. 'החסונים' החזירו את זה לחיים שלי".

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ