ג'ורג' כהן, עכבר העיר

נטלי פורטמן מאוהבת, בהריון ומאורסת. לו החבילה הביתית הזו היתה נופלת על אמה קורצמן, הדמות שהיא מגלמת בקומדיה הרומנטית החדשה קשר לא מחייב, זה היה אסון עבור הרופאה הצעירה. לאמה אין זמן לאהבה, ובטח שלא לדברים הנלווים לה (כגון נישואים). היא טוענת שיש לה אלרגיה למערכות יחסים, הצהרה שנתמכת על ידי סדרה של פרשיות אהבים קצרות. "אמה היא רופאה שלא מחפשת מערכת יחסים. היא פשוט לא רוצה להיות מעורבת, בעיקר מכיוון שקשה לה לאבד אנשים", מספרת פורטמן. דמות של אשה המרוכזת בעצמה ובקריירה שלה ומתעקשת לא לפתח קשר רומנטי היא לא בדיוק הגיבורה הסטנדרטית בקומדיות רומנטיות, ולדברי פורטמן, העובדה שהדמות הולכת נגד הנוסחה המקובלת היא שמשכה אותה. קשר לא מחייב - מועדי הקרנהכבר בפעם הראשונה שפורטמן קראה את התסריט היא התחילה לשמוע את מילותיה של אמה: "התחלתי לקרוא את השורות בקול. אתה יודע שזה סרט שאתה חייב לעשות כשאתה לא יכול אפילו לחכות לסוף התסריט כדי להגיד את המילים הכתובות בקול". גם העובדה שבמאי הסרט הוא איוון רייטמן עזרה לפורטמן להסכים להשתתף בסרט. "אייוון הוא אגדה בתחום הקומדיה, מ'מכסחי השדים' ל'דייב', 'שוטר בגן ילדים' ועד 'תאומים'. גדלתי תוך הערצה לסרטיו. זה באמת נפלא לקבל הזדמנות לעשות סרט שיוצריו רוצים שתהיה אדם אמיתי, שיושב בחדר ומדבר. היה כיף לגלם תפקיד כזה".גיבורה שהולכת נגד הנוסחה:

ברבור שחורדארן ארונופסקיקוצ'ר

כשפוגשים את אשטון קוצ'ר, קל לראות למה הוא אולי אחד האנשים שהכי קל לטעות באישיותם. לטוב ולרע, שחקנים הופכים למזוהים עם הדמויות שהם מגלמים, וקוצ'ר בדרך כלל אינו אחד שיעטה על עצמו מבטא זר, תלבושת תקופתית או כל דבר אחר שישדר לצופה שהוא מגלם דמות ולא את עצמו. נראה שלעד הוא ייזכר כמייקל קלסו, הבחור הממש חתיך והדביל ב"מופע שנות ה־70", למרות שמאז הוא הופיע בהצלחות קופתיות רבות (שבהן גילם דמויות שהיו שונות מאוד מאישיותו הסיטקומית) והפיק סדרות טלוויזיה מצליחות. אז מהעובדה שהוא חתיך אי אפשר להימלט, אבל קוצ'ר הוא בין השאר גם אחד ממקימי קטליסט, אולפן שנועד ליצירת חומרים מעוררי מחשבה המיועדים למגוון סוגי מדיה תוך עשייה פילנתרופית ברחבי העולם, וסטודנט לשעבר שלמד הנדסה ביו־כימית. כששואלים אותו מה הניע אותו להשתתף שוב במוצר קולנועי קליל הוא, בדומה לפורטמן, מדבר על הרעננות של הסרט וייחודו בנוף הקומדיות הרומנטיות. "אדם נמצא במקום מעניין אחרי שעבר פרידה טראומטית ואין לו שום רצון להיכנס למערכת יחסים חדשה. המצב הרגשי הזה נראה לי מעניין. בנוסף לכך, יש לו דינמיקה יוצאת דופן עם אביו, שהוא כוכב טלוויזיה. אדם רוצה למצוא את מקומו העצמאי, הרחק מאביו, מחוץ לצלו. אלה שני מרכיבים שהופכים את אדם למי שהוא כשאנו פוגשים אותו לראשונה, וזה גרם לי לרצות לגלם אותו".מרענן בנוף הקומדיות הרומנטיות. "קשר לא מחייב"לפי רייטמן, במאי הסרט, קוצ'ר ניגש לתפקיד הזה בצורה הרבה יותר עדינה וכנה מאשר לדמויות קודמות שלו, והוא חושב שהקהל יראה את פירות מאמציו "למקד מחדש את יכולות המשחק שלו". האם מדובר בניסוח מאופק שניבא את זכייתו המפוקפקת של קוצ'ר בפרס השחקן הגרוע ביותר בטקס פרסי הראזי על תפקידיו ב"קילרז" ו"ולנטיינז דיי"? כולם מצייצים אני אוהב אותך בכל מקרה, כראש אולפן שמכיר את המדיה, קוצ'ר גם נמשך לייצוג הקולנועי של הדרכים שבהן עובד עולם הדייטינג כיום: "אני חושב שיש האצה בשלבים של מערכת היחסים בגלל הטכנולוגיה. פעם קצב הקשר היה מוכתב על ידי הפגישות. כל אחד מבני הזוג היה יכול לגלות לאחר מה שהוא רוצה על עצמו מתי שיבחר. את הפרטים הכבדים והשליליים יותר היית חושף רק בדייט החמישי או השישי. היום מתחברים לפייסבוק, כך שיודעים מי החברים שלו ולאן הוא נסע בחג  האחרון. מתבוננים בתמונות ורואים מי המשפחה שלו. יש מגוון רחב של מידע שמגיע מראש למערכת היחסים. למעשה, אנחנו מכירים כבר מההתחלה".התוצאה של כל המידע המהיר הזה, לפי קוצ'ר, היא ש"החלק הפיזי של מערכת היחסים ותהליך החיזור, במובנים מסוימים, מדביק את הקצב. זה משנה דברים באופן משמעותי". במילים אחרות, סקס נכנס לתמונה הרבה יותר מוקדם, ואפילו, כמו במקרה של אמה ואדם, מגיע בפני עצמו, בלי יומרות רומנטיות מאחוריו. בלי יומרנות רומנטית. דמי מור ואשטון קוצ'ר מאוהבים (צילום: AP)על ההופעה של פורטמן, שלעומתו מזוהה דווקא עם יכולות משחק דרמטיות, אומר קוצ'ר: "אם מסתכלים על העבודה של קתרין הפבורן, למשל, אולי לא תופסים אותה כקומיקאית קלילה. חלקים גדולים מגוף העבודה שלה הם בעלי משקל ועומק. אבל האינטנסיביות הזו תומכת בתפקידים קומיים כשמשתמשים בה בדרך הנכונה. כשחקנית, נטלי מגוונת מאוד. היא מסוגלת לעשות הכל, מפני שהיא מבינה דמויות. כל הקומדיה ב'קשר לא מחייב' נטועה בדמויות. אני חושב שבשבילה זה יום עבודה רגיל!".קוצ'ר בהחלט מודע לתפיסה הרווחת של כמה מעבודותיו הקודמות, והוא כלל אינו מזלזל בהן. אבל הוא יוצר הבחנה בינן ובין סרטו החדש: "בעבר, הרבה בחירות קולנועיות שביצעתי כנראה לא היו מונעות על ידי הדמויות כמו במקרה הזה. כאן אני מגלה את הדמות מבפנים החוצה - מנסה להבין מי היא, מה היא רוצה, כמה היא רוצה זאת, ואיך היא מתקשרת עם דמויות אחרות. בקומדיה רחבה יותר קל לעבוד מבחוץ פנימה. אני מרגיש שהפעם סוף סוף בחרתי תפקיד שגם מתאים לדרך העבודה שלי". הטוב, הרע ושניהם יחד: על הקשר שבין האוסקר והראזי

לפני 71 שנה, בטקס האוסקר ה־12, זכתה ג'ודי גארלנד באוסקר מיוחד, על תפקידה הנצחי כדורותי ב"הקוסם מארץ עוץ", ואף היתה מועמדת לפרס על תפקידה ב"כוכב נולד" משנת 1954. גם בתה של גארלנד, לייזה מינלי, זכתה באוסקר (ובטוני ובגראמי), אבל ב־1988 היא הוסיפה את הראזי הנכסף, על משחקה בשני סרטים גרועים באותה שנה, "Arthur 2: On the Rocks" ו"Rent a Cop". ויויאן לי, עוד אגדת קולנוע, זכתה פעמיים באוסקר, על "חלף עם הרוח" ו"חשמלית ושמה תשוקה", ולמרות זאת נעזבה על ידי בעלה, סר לורנס אוליבייה. הוא קיבל את העונש שלו, עם שני פרסי ראזי בשנות ה־80. אבל אין ספק שאחת מגולות הכותרת של פרסי הראזי הגיעה בשנה שעברה, כשסנדרה בולוק זכתה בפרס השחקנית הגרועה ביותר על הופעתה בקומדיה "All About Steve". למחרת כיבדה אותה האקדמיה והעניקה לה את פרס האוסקר לשחקנית הטובה ביותר, על תפקידה ב"הזדמנות שנייה". בולוק, אגב, התייצבה לשני הטקסים. (עופר פרוסנר)

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ