אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

מרוברט דה נירו ועד שרה ג'סיקה פארקר: שחקנים שנתקעו בטייפ-קאסט

הרווקה הניצחית, המאפיונר הקבוע והחנון שתמיד מתגלה כגיבור על - שורה של שחקנים הוליוודיים מוצאים עצמם שוב ושוב באותם תפקידים. במי דבקה קללת הטייפ-קאסט?

תגובות

בנוסף ל-10 המכות שמדירות שינה מעיניו של כל שחקן הוליוודי (התמכרויות, כשלונות קופתיים, הזדקנות, השמנה וכו'), אחת הסכנות הגדולות בתעשייה היא להיתקע לעד באותו תפקיד. באופן מצער, טרם הומצא מונח עברי הולם שיוכל להחליף את המושג "טייפ-קאסטינג" (למרות ש"ליהוק אופי" הוא אופציה לא רעה), אבל אפילו שחקנים ישראליים מוצאים את עצמם מגלמים פעם אחר פעם את אותה גברת בשינוי אדרת (תשאלו את מאיה מרון ודאנה איבגי, והן ישמחו לפרט). לאחרונה, בשל הנזילה מהקולנוע לטלוויזיה ולהפך, שחקנים מצליחים מנסים לשבור את הטייפ-קאסטינג הטלוויזיוני שלהם על המסך הגדול. ג'יימס גנדולפיני – טוני סופרנו בשבילכם – מנסה להתקדם הלאה אחרי הסדרה המיתולוגית עם תפקיד בברוכה הבאים לריילי שעולה כעת לאקרנים בארץ. אבל אם כל הכבוד לתסריט ההדוק של הדרמה המפתיעה הזו, עדיין קשה להסתכל על טוני - סליחה, ג'יימס – בלי לחשוב מה כרמלה היתה אומרת. לכבוד המאפיונר שכבש את לבנו, הנה חמישה שחקנים מעולים שלא מצליחים להשתחרר מתפקיד מיתולוגי אחד. ברוכה הבאים לריילי - מועדי הקרנה

קצת כמו רנה זלווגר, שעדיין מזכירה את ברידג'ט ג'ונס (רק בסרטים פחות ראויים), ג'סיקה פארקר המוכשרת תיזכר לנצח כקארי, הרווקה הניו-יורקית שמתאהבת ב"מיסטר ביג" (כריס נורת', עוד שחקן שמתקשה להשתחרר מתפקיד הגבר השרמנטי שאינו בשל למחויבות). העובדה שהיא נכנסה בקלות לתפקיד בשני סרטי ההמשך המביכים לא סייעה לה לעבור הלאה. היא ניסתה את מזלה ב"אנשים חכמים" מ-2008, ובימים אלו היא מעורבת בלא פחות מארבעה פרויקטים שעתידים להעלות לאקרנים בשנתיים הקרובות. אלו כמובן חדשות טובות, למעט העובדה שכל ארבעת הסרטים הם קומדיות רומנטיות. לפי הסינופיס של New Year's Eve, סרטו החדש של גארי מרשל ("אישה יפה"), נזכה לראות את פארקר ב"קומדיה שנונה על חבורה של זוגות שגרים בניו יורק ומנסים למצוא אהבה". או במילים פחות מכובסות, "סקס והעיר הגדולה 3". רווקה, ניו יורקית, מחפשת אהבה - נשמע לכם מוכר? שרה ג'סיקה פארקר

דה נירו הוא שחקן כל כך ותיק וכל כך מוערך שקשה לדבר עליו בהקשר של "טייפ קאסטינג". אבל האמת היא ש"קללת הטייפ קאסטינג" היא בעייתית כל כך דווקא בגלל שהיא נוחתת דווקא על השחקנים המוערכים והמוכשרים ביותר (אחרי הכל, אם אף אחד לא זוכר איפה שחקת קודם, זו לא בדיוק קללה). מתחילת שנות ה-60 דה נירו הספיק לשחק בלא פחות מ-85 סרטים, לרוב בתפקידים מרכזיים. אבל הפריצה הגדולה שלו הגיעה בשנות ה-70 כשמרטין סקורסזה ליהק אותו לשורה של להיטים, שהפכו אותו לפרצופה של הגבריות האמריקאית המסוכסכת והאלימה – מ"נהג מונית" ו"השור הזועם" ועד "החבר'ה הטובים". בשנות ה-90 נראה היה שדה נירו הצליח להשתחרר מקללת הטייפ קאסט שלו ונתן דרור לצדדים הקומיים באישיותו. עם להיטים כמו "פגוש את פוקרז" (וסרט ההמשך שמוקרן כעת) ו"בואו נדבר על זה" דה נירו השכיל להפוך את תפקידיו המיתולוגיים על הראש. הבעיה היא שמאז הוא נתקע בתפקיד המאפיונר המודע לעצמו, ולא ממש מצליח להשתחרר. לאחרונה, תפקידיו בקומדיות הרומנטיות (הוא עומד לככב לצד ג'סיקה פארקר ב-New Year's Eve) מביישים את נעוריו. אולי במקרה הזה כבר עדיף להיתקע בתפקיד המאפיונר הקשוח לנצח. מאפיונר או מאפיונר מודע לעצמו. דה נירו ב"נהג מונית"

עם רעמת תלתלים ומבנה גוף שלא נהוג לראות בהוליווד, סת' רוגן ניסה להוכיח לכולם (ובעיקר לעצמו) שלא צריך להראות כמו טום קרוז כדי להפוך לכוכב הוליוודי. למרבה ההפתעה, עם שורה של להיטים קופתיים כמו "סופרבאד" ו"הצרעה הירוקה", הוא הפך לאחד השמות החמים בתעשייה. אבל גם זה לא סייע לו להשתחרר מתפקיד הלוזר הנצחי שמפצה על משקל עודף עם תזמון קומי מדויק. אפילו ב"צרעה", סרט גיבורי-על בבימויו של מישל גונדרי, רוגן הופך לגיבור לגמרי במקרה ומחוויר בצילו של העוזר המגניב שלו, שלמעשה נלחם את כל הקרבות בעצמו. בסרט הבא שלו, Paul של גרג מטולה, הוא יגלם – בפעם המי יודע כמה – חנון שנתקל במקרה בחייזר שברח מהמתקן הסודי באזור 51.

החנון שיציל את העולם. שוב. סת' רוגן ב"סופרבאד"

סווינטון, אחת השחקניות המוערכות והייחודיות בהוליווד, נחשבת לכאורה לשחקנית מגוונת שבוחרת את תסריטיה בקפידה. למעשה, כשמסתכלים על מרבית תפקידיה, עולה שהיא תמיד מלוהקת לתפקידים של נשים עם מיניות מעורפלת או מטושטשת. מאז ששיחקה גבר-אישה בעיבוד הקולנועי לספרה של וירג'יניה וולף "אורלנדו" ב-1992, סווינטון חזרה לחיינו בשורה של סרטי אינדי (" גבולות השליטה", Thumbsucker) או להיטים הוליוודים ("המקרה המופלא של בנג'מין באטן", "ונילה סקיי"). בכולם היטיבה לשלב פגיעות וחוזק, נשיות וגבריות. למרות – ואולי בגלל – המראה הייחודי שלה, כל דמות שהיא מגלמת מעבירה את אותו מסר – "תראו אותי, אני כה מיוחדת אבל לא יודעת את זה. מתי מישהו יתאהב במוזרות שלי ויפקח את עיני?". ובכן, מעריציה של סויינטון כבר התאהבו, אולי הגיע הזמן לעבור הלאה ולהתחיל להחליף תפקידים עם שרה ג'סיקה פארקר (ע"ע).

מתי מישהו יתאהב במוזרות הזאת? טילדה סווינטון ב"אורלנדו"

ולסיום, שחקן מופלא אחד עושה בית ספר לכולם ומוכיח שגם אחרי שנים ארוכות בתפקידי משנה אפשר לשבור את קללת הטייפ קאסטינג ולהפוך לשחקן ראשי ענק. סטיב בושמי, שגילם את הלוזר התמהוני בכל סרט אינדי חשוב מהעשורים האחרונים (תפקיד שהגיע לשיאו ב"עולם שבפנים" הנהדר), הפך להיות חרמן בלתי נדלה בסדרת הטלוויזיה היוקרתית "אימפריית הפשע" שהגיעה לאחרונה לאזורנו. במסגרת הסדרה מגלם בושמי את אניק ("נאקי") תומפסון שמנהל הלכה למעשה את עסקי האלכוהול באטלנטיק סיטי של תקופת היובש. בפרק אחד של "אימפריית הפשע" מפגין בושמי יותר סקס אפיל מקריירה שלמה כלוזר התמידי. דמותו המורכבת, הסדיסטית והאפלה מכניסה לכיס הקטן את הדמות שגילם ב"סופרנוס" או את כל אותם תפקידי משנה קטנים שהפכו אותו לאהובם של סינמופילים לאורך השנים (צריך לראות איך הוא מצליח להציל משיממון אפילו סרט נורא כמו "מגודלים" של אדם סנדלר כדי להעריך את הגאונות). עם הצלחתה של הסדרה בושמי הוכיח שבהוליוד הכל אפשרי וכל שחקן – אם הוא מוכשר מספיק – יכול לברוא את עצמו מחדש. עם קצת תקווה אולי זה יקרה גם לגנדולפיני.    מצליח לשבור את הרצף. סטיב בושמי כבר לא לוזר ב"אימפריית הפשע"

*#