רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

תסמונת אווטאר: האם התלת מימד הציל את תעשיית הקולנוע?

למרות שהושמץ מבחינה אמנותית וקולנועית, התגלה התלת ממד כסיפור הצלחה כלכלי. ישי קיצ'לס מסביר איך הפכו המשקפיים הצבעוניים לקרש ההצלה של הוליווד ב-2010

תגובות

2010 הייתה השנה שבה הוליווד הגזימה לגמרי עם התלת ממד. לא היה צריך להיות סטיבן הוקינג כדי לחזות שזה מה שיקרה. בכל זאת, "אווטאר", של ג'יימס קמרון, שיצא לאקרנים בדצמבר שעבר, הפך במהירות מרשימה לסרט הקופתי בתולדות האנושות – דבר שסייע להחזיר את משקפי התלת לאופנה, ובגדול. עדיין, אפשר לומר שהחבר'ה נסחפו קצת עם ההתלהבות האופורטוניסטית שלהם. על אחת כמה וכמה כשלוקחים בחשבון את איכות המוצר שהגישו לצופים. השנה המפתיעה בטבלת שוברי הקופות

עשרות סרטי תלת ממד יצאו השנה. למרות שראיתי לא מעט מהם במהלך 2010, ולמרות כל ההבטחות על כך שהטכנולוגיה עברה מהפכה משמעותית מאז שנות החמישים העליזות, אני מצליח לדלות כעת מזכרוני רק שני רגעי תלת ממד שגרמו לי להגיד "וואו" בקול רם, מבלי להתחשב במה שהאנשים שיושבים סביבי יחשבו עלי. הרגעים האלה היו: הבלט התת ימי המהפנט של שתי עלמות החן העירומות ב"פיראנה", והגרנד פינאלה הדוחה לחלוטין של "ג'קאס 3" (עם השירותים הניידים והבאנג'י).

מלבד שני אלה, לא ראיתי מבעד למשקפיים המיוחדים שחילקו לי בכניסה לאולם שום דבר שהעיף אותי מהכיסא. בשום מקרה, התלת ממד לא הפך את הסרט לטוב יותר. מקסימום הוא הפך אותו לרע קצת פחות. בשום מקרה, לא הרגשתי שחוויית הצפייה שלי שודרגה באופן משמעותי. בשום מקרה גם לא חשתי שהסרט בו אני צופה מצדיק שאשלם עבורו תשלום נוסף.    

אבל אם מבחינה אמנותית התלת ממד בהחלט התקשה להביא לחובבי הקולנוע בשורה חדשה השנה, הרי שמבחינה כלכלית בהחלט אפשר לומר שהטרנד הסתבר כסיפור הצלחה מסחרר. ובינינו, זה מה שחשוב באמת. למעשה, בזכות מחירי הכרטיסים המנופחים שבעלי הקולנועים גבו עבור הממד השלישי שהעניקו לקליינטים שלהם, הוליווד הצליחה לסיים את השנה זו הפעם השניה ברציפות עם הכנסות קופתיות של למעלה מעשרה מיליארד דולר. וזאת למרות שמספר המבקרים בקולנוע בארצות הברית צנח בכמעט חמישה אחוזים לעומת 2009, ולמרות שהקיץ הקולנועי האחרון היה הדליל ביותר מבחינת צופים מאז 1997.

אליס, שרק והירח: זו השנה שהייתה בתלת מימד שרשרת ההצלחות התלת ממדיות התחילה עם "אליס בארץ הפלאות", של טים ברטון, ועם הרימייק ל"התנגשות הטיטאנים" – שני סרטים שצולמו בדו-ממד, והומרו לתלת-ממד ברגע האחרון, בחפיפניקיות ראויה לציון, כשהחלה קדחת "אווטאר". מה שאומר ששניהם התהדרו בתלת ממד מכוער ומאולתר למדי (תופעה שחורה על עצמה לא פעם השנה). זה לא הפריע ל"אליס" לגרוף למעלה ממיליארד דולר בקופות העולם. וגם "התנגשות הטיטאנים" נעזר בהייפ של "אווטאר" כדי לדהור על הפגסוס שלו אל עבר חצי מיליארד דולר בהכנסות. וזאת למרות שאפילו סם וורת'ינגטון, שכיכב בו, הודה שמדובר בסרט ש"מעפן" זו מחמאה בשבילו.

בחודשים שלאחר מכן הגיעו לאולמות בזה אחר זה "הדרקון הראשון שלי", "שרק 4", "גנוב על הירח" ו"צעצוע של סיפור 3" – ארבעה סרטי אנימציה נחמדים יותר ונחמדים פחות, שלטעמי לפחות, אינם מאבדים דבר מאיכותם כאשר צופים בהם על מסך טלוויזיה, בשיטת הדו ממד הישנה והטובה. סביר שכל זאטוט שהוריו טרם קנו לו טלוויזיה תלת ממדית יסכים. כל הרביעייה נהנתה מהצלחה מסחררת, כאשר "צעצור של סיפור 3" אף מסיים כעת את השנה כשובר הקופות הגדול ביותר שלה, וזאת בזכות מיליארד ושישים ושלוש מיליון דולר שהצטברו בקופת החזיר הבינלאומית שברשותו.

חוץ מהצלחות אימתניות אלה, ניתן היה למצוא את הטכנולוגיה האופנתית נדחפת גם אל שורה ארוכה של סרטי נישה כאלו ואחרים - כמו "איירבנדר", "האויב שבפנים 4", "המסור 12" ו-"סטפ אפ 3", למשל. אם נתעלם לרגע מ"פיראנה" ו"ג'ק אס 3" – שני סרטי נישה תלת ממדיים שכאמור, די חיבבתי - גם במקרים הנ"ל לא ממש הייתה למשקפיים הצדקה ממשית. נראה לי שתתקשו מאוד לאתר מישהו שהשתכנע בעקבות הצפייה בהם שמדובר בעתיד של הקולנוע, או מישהו שהעדיף אחד מהם על פני "סתם" סרט טוב, כמו "התחלה" או "הרשת החברתית", למשל.

מחזון לאסון: מה הלך לאיבוד בסרטי התלת מימד? לפני שנה, כשהטירוף עוד היה בחיתוליו, ג'יימס קמרון דיבר על התלת ממד כעל כלי שיעזור להשאיר את הקולנוע בחיים; כעל כלי שיאפשר ליוצרים לארגן לצופים שמגיעים לאולם חוויה מהזן שאי אפשר לקבל בבית, עם הפלייסטיישן, הפלזמה והסאב וופר. כשקמרון דיבר על הנושא היה אפשר לראות את התשוקה שלו לדבר. היה אפשר להאמין שזה חשוב לו.

לרוב רובם של סרטי התלת ממד של 2010, לעומת זאת, אי אפשר היה להאמין. הם לא באו מהמקום הנכון. כל מה שהיה חשוב להם זה לעשות עוד כמה גרושים על הגב של הצופה. וזה בדיוק מה שהם עשו, החארות. ביצועי הקופה הלא מאוד מזהירים של אטרקציות התלת ממד שהוצעו לציבור במהלך חודש דצמבר - דוגמת "טרון" (שעשה פחות ממה שקיוו שיעשה) ו"מסעות גוליבר" (שעשה הרבה הרבה פחות ממה שקיוו שיעשה) - נותנים את הרושם שהצופים מתחילים סוף סוף להפנים את העניין הזה. במלים אחרות, אם בהוליווד לא ירגיעו ויתחילו להשקיע בדברים החשובים באמת – כמו תסריט, ורעיונות מקוריים - החגיגה תסתיים מהר מהמצופה (או כך לפחות אני מבקש להאמין).  

בשנה הבאה: האם התלת מימד יכבוש את המסך? בכל מקרה, החדשות הרעות הן שב-2011 המצב צפוי להיות אותו הדבר, אם לא גרוע יותר. תאמינו או לא, למעלה משלושים סרטי תלת ממד מתוכננים לצאת בשנה הבאה, ורוב רובם נראים מעצבנים ומיותרים בטירוף. החל מהופעה חיה של ג'סטין ביבר (הפוני שלו ילטף לכם את האף!), המשך בלא פחות מארבעה סרטי סופר גיבורים ("הצרעה הירוקה", "ת'ור", "Green Lantern" ו"קפטן אמריקה"), עבור בחופן סרטי המשך מצויירים (כמו "קונג פו פנדה 2" ו"מכוניות 2", בין השאר), וכלה ב"דרדסים".   

מי שמחפש סיבות לאופטימיות זהירה ימצא אותן רק באזור דצמבר הבא, עת מרטין סקורסזה וסטיבן ספילברג ייכנסו לזירה – סקורסזה עם סרט הילדים "Hugo Cabret", ספילברג עם הראשון שבסרטי טינטין - ויראו לנו מה אמני קולנוע אמיתיים יכולים לעשות עם ממד נוסף. השאלה היחידה היא: האם נצליח לשרוד עד אז?

*#