"ארץ בראשית": זה טבע זה?

<SPAN lang=HE> <P dir=rtl align=right>"ארץ בראשית" קורא לכם "להתאהב מחדש בארץ ישראל", אבל גם צילומים מרהיבים של יעלים דיכאוניים וחתולי ביצה ערסים לא ישנו את העובדה שאלוהים לא ספר את פלשתינה כשפיזר את החיות על פני הגלובוס</P></SPAN>

עופר מתן, עכבר העיר תל אביב
שתפו בפייסבוק
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
הדפיסו כתבה
עופר מתן, עכבר העיר תל אביב

"ארץ בראשית", סרט הטבע המסחרי הראשון בישראל, מקודם בפרסומות באינטרנט ובטלוויזיה בעזרת הסלוגן "להתאהב מחדש בארץ ישראל". שווה להתעכב רגע על המשפט הזה, לא רק בשל הדומיננטיות שלו במיתוג הסרט, אלא גם משום שניתן ללמוד ממנו על האופן שבו הפקת הסרט (ואולי אף הבמאי השקדן והסבלני, משה אלפרט) תופסים את המושג "סרט טבע" ו"טבע" בהקשר הישראלי.ארץ בראשית - מועדי הקרנההאמירה "להתאהב מחדש בארץ ישראל" מניחה שבין צופי הקולנוע הישראלי - רובם חילונים עירוניים - ובין ארץ ישראל היו קיימים בעבר רגשי אהבה שנעלמו. הבחירה במונח "ארץ ישראל" ולא "ישראל" או "הארץ" לא מותירה מקום לספק: הסאבטקסט הוא שפעם אנחנו - כלומר, ישראל המיינסטרימית, החילונית והעירונית שהולכת לקולנוע - אהבנו את אותה ארץ ישראל, אבל מאז שהציונות הדתית והמתנחלים ניכסו אותה לעצמם והפכו אותה למושא תשוקה פוליטי ואובססיבי, יצא לנו החשק ממנה. האמת? אפשר להבין אותנו. הרי לא מדובר פה על ישות גשמית או מוחשית, ארץ ישראל זה מטבע לשון. בשנים האחרונות נעשה שימוש מניפולטיבי ומוגזם במונח הזה על ידי המתנחלים, מה שיצר בהדרגה ובאופן בלתי נמנע רתיעה ממנו בעיני מי שלא רואים בקדושת הארץ ערך. הפרסום של הסרט בעצם בא לומר לנו, למואסים בארץ ישראל: "הלו, חבר'ה, ארץ ישראל זה לא רק מאחזים ומחסומים ועותניאל ושבות רחל. היא גם ירבועים וצבועים וזאבים ויעלים. כשדחקתם אותה הרחק מכם בגלל המתנחלים, שכחתם את החיות. שפכתם את התינוק עם המים".צפו בטריילר של ארץ בראשית:

נחל אכזב וחיות אכזבה בואו נודה על האמת: אין חיות אמיתיות בישראל. כשמלמדים ילדים קטנים על החיות שיש לטבע להציע, מה מוכרים להם? פיל, אריה, נמר, ג'ירפה, זברה, היפופוטם, לוויתן, דב, נחש וכל אותן מגה־חיות ששוכנות בג'ונגלים, בסוואנות ובמצולות. אלא שעבור הילד הישראלי, כל אלה נשארים בגבולות הספר והגוגל תמונות בלבד. כשסוף סוף מגיע העולל לטבע האמיתי - נגיד, למדבר יהודה או לחוּלה - הציפיות יורדות לרמת הגיריות, שועלים, חוגלות ושממיות. אלוהים, איזו נפילת מתח! איך הילדים קונים את הפער הזה בין החיות האמיתיות ובין פינת החי המשודרגת שיש לארץ ישראל להציע? אולי כי הם כבר מתורגלים בכך שעולם הטבע הוא בגדר מטאפורה בלבד כשזה נוגע לישראל הקטנה, דיבור מופשט שדורש דמיון מפותח. כמה פעמים היינו כולנו בסרט הזה: אתה מתייבש למוות באיזה נחל בנגב עם כל הכיתה, בזמן שמדריך מתלהב מהחברה להגנת הטבע מסביר ש"פה זורמים המים מהערוצים הקטנים לערוץ המרכזי", ו"תראו איך האבנים חלקות בגלל הזרימה של המפל"; אבל בשטח - שום מפל ושום נעליים, רק חול וחול. אפילו המים בנחלים הם בגדר חלום שלא ממומש בישראל, אז ברור שעל חיות אמיתיות אין מה לדבר. פעם זה לא היה ככה. רשימת החיות שפעם חיו כאן, וכיום אינן עוד, ארוכה ומייאשת: אייל, היפופוטם, ברדלס, דישון (מין שילוב בין פרה ליעל), כלב ים, תנין, דוב ואריה(!). כן, היו פה פעם אריות. חוקר הטבע הבריטי הנרי בייקר טריסטראם כותב בספרו "מסע בארץ ישראל - יומן 1864-1863" כי נתקל בדוב ענק במהלך הטיול בנחל עמוד בגליל. ולמי שדאג - גם בפרה־היסטוריה עוד היינו בעניינים, הרי בבית זית מצאו טביעת רגל של דינוזאור. אמיתי. עם כל מטען הנחיתות הזה על גבו, יצא הבמאי משה אלפרט לפרויקט חייו. במשך 18 שנה הוא צילם את הטבע ובעלי החיים המקומיים, ויצר לבסוף סרט שמתמקד בקורותיהן של שלוש חיות ישראליות במהלך שנה אחת: זאבי רמת הגולן, חתולי הביצה בכינרת ויעלי מדבר יהודה. הצילומים יפים מאוד, חלקם אף מרהיבים, ואלפרט מציג כמה סצנות מרשימות ונדירות (קרב בין חתול ביצה ונחש בקלוז־אפ מפחיד, יעל שנופל למותו מצוק עצום, שיטפון במדבר יהודה ושלג חד פעמי על ההרים שמעל ים המלח). הסרט מהנה, מרגש לפרקים ואפילו מצחיק פה ושם.לטעמי, אם יש טעות בבניית הפרויקט הזה היא בשימוש בשפת סרטי הטבע העולמיים והכלתה על הטבע הישראלי, שכאמור, די עלוב. הקריינות מלאת הפאתוס של ירון לונדון לקוחה היישר מסרטי הטבע של ה־BBC, אבל הפומפוזיות שלה שופכת אור לא מחמיא על העובדה שבסופו של דבר מדובר בזאבים קטנים שרצים בשדה כשברקע קיבוץ, ולא בברדלס בשעת טרף בסוואנה. גם הפסקול פומפוזי ותואם את הקונבנציות של סרטי טבע - מוזיקה קלאסית בעוצמה מתגברת. ואילו ההיצמדות העלילתית לעונות השנה כמכוננות הסיפור, במעין דימוי של מעגל החיים, קצת נדושה. לטעמי, אם הטבע הישראלי והחיות שבו גם ככה נחותים קטגורית משאר העולם, עדיף היה לאלפרט ללכת על קונספט אחר. פסקול של J.Viewz או של איזבו היה מתאים הרבה יותר מהכינורות המשתפכים על כל ירבוע שמטיל גלליו, בטח ובטח מהיבבות העלק כנעניות של אחינועם ניני שצצות במהלך הסרט. גם בעלילה חסר משהו יותר ישראלי, אולי אפילו מעט אירוני, איזה ניחוח של שנאה עצמית יהודית שיזכיר שלא רק שכל העולם נגדנו - אפילו אלוהים דפק אותנו. יוחזרו הדובים לנחל עמוד לאלתר.

ארץ בראשית - בימוי: משה אלפרט, ישראל 2009, 87 דקות.

על מה הבאזז? תובנות לגבי "התחלה"

שבוע מאז שעלה לאקרנים בישראל "התחלה" של כריסטופר נולאן, והבאזז סביבו מורגש עד רמת הרחוב. מאז "ממזרים חסרי כבוד" של טרנטינו לא הגיע לפה סרט שגרם לאנשים לדבר עליו ולעסוק בו בכזו אינטנסיביות, ו"התחלה" בהחלט ראוי לזה. מדובר בסרט מצוין, מהנה וקצבי, שמצליח לעסוק באופן מקורי - ושלא מתאמץ מדי לחדש - בנושא חלומות, שהם הדבר הכי מגניב בעולם שמחולק לכולם ולא עולה כסף. שוט הסיום של "התחלה", כפי שטענו אחרים כבר לפני, הוא אכן מוצלח מאוד, ובהקרנה של שבת אחר הצהריים בקולנוע לב שבדיזנגוף (באולם מלא עד אפס מקום) הוא גרר מהצופים את אותה תגובה שגרר שוט הסיום של טרנטינו - "וואו!" קולקטיבי וקולני.התחלה - מועדי הקרנהאורי קליין חשב שבהתחלה חסר בעיקר רגשאורון שמיר חושב שהתחלה הוא הסרט הכי טוב של השנהאלא שבהמולה החיובית סביב "התחלה" יש גם קטע די מעצבן, שהפך לנגע אמיתי בשנים האחרונות. אני מכנה אותו "תופעת הצופה החזירי". מדובר בנטייה של צופה הקולנוע המודרני, שמגובה במאות פורומים ואתרים ברשת שרק מחכים לצופים מהסוג שלו, שחושב שסרטים מורכבים שעוסקים בנשאים מסתוריים אמורים לספק לו תשובות לכל השאלות. הצופה החזירי מצפה לסוף שפותר את הדברים באופן הרמוני ומושלם, כזה שישביע את רצונו, ולא נמנע מלגנות את הבמאים שלא מספקים לו כזה. התופעה הזו התעצמה עד טירוף בעונת הסיום של "אבודים" הטלוויזיונית, שם ראו עצמם הצופים רשאים לנזוף בכותבי הסדרה על "השאלות שלא זכו לתשובות", ואילו במקרה של "התחלה" מלאים הפורומים באינטרנט בתיאוריות שעוסקות ב"מה מסתתר מאחורי הסרט?" ("הכל זה חלום אחד גדול" היא גרסה אחת, "מטאפורה לקולנוע" היא אחרת). יש יופי גם בחלקים הסתומים לכאורה או הפחות מובנים בסרטי קולנוע, והנטייה לחפש את התיאוריה שתסביר הכל, כמו גם הדרישה ל"פתרונות" ו"הסברים", היא מאוסה.

התחלה - בימוי: כריסטופר נולאן ארה"ב 2010, 148 דקות.

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ