רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

המדריך למהפכה: עשרה סרטים שיתנו השראה למאבק הדיור

מצוקת הדיור היא אמנם נושא חברתי כואב, אבל במהלך השנים היא היוותה השראה ללא מעט סרטים שניסו להעביר את המסר דרך המסך הגדול. מ"איידהו שלי" ועד "עיר האלוהים" ו"השותפה": רשימת צפייה הכרחית לכל בעל אוהל ברוטשילד

תגובות

באופן מצער, אין עדיין הרבה אוהלים עם מכשירי די.וי.די. אבל לא צריך להתייאש - אם משתתפי מאבק הדיור ברחבי הארץ מחפשים השראה תרבותית למהפכה, אולי כדאי לנטוש את הרחוב לכמה שעות כדי להיזכר בסרטים קלאסיים יותר או פחות שעסקו במצוקת הדיור ההולכת וגוברת בעולם המערבי. שותפים מהגיהינום, בעלי דירות תאבי בצע וערלי לב, דירות מתפרקות ועיירות פחונים: קולנוענים בהחלט אוהבים להתרפק על מצוקות הדיור ולהציג את הבית המתפורר או הנטוש כמטאפורה לנפשן המסוכסכת של הדמויות. על רקע המאבק שצובר תאוצה, הנה הצעות צפייה לסרטים וסדרות שיכולים לספק השראה למהפכנים הצעירים.

בערים כמו תל אביב או ניו יורק הצפיפות והתחרות יצרו אינפלציה מסוכנת של מחירי הדירות, אבל מצוקת הדיור מחוץ לעולם המערבי קשה בהרבה. צפייה ב"עיר האלוהים" - הסרט הברזילאי שהיה מועמד לארבעה פרסי אוסקר - יכולה להזכיר לכל מפגין שהמצב יכול להיות חמור בהרבה. הסרט מגולל את חוויותיהם הקשות של שני צעירים שנולדו וגדלו בשכונת עוני בפרברי ריו דה-ז'נרו. במקום דירות, התושבים חיים במעין פחונים או שיכונים בצפיפות קשה. ואם זה לא מספיק, השכונה, שנקראת "עיר האלוהים", נשלטת על ידי כנופיות אלימות שלא מהססות להרוג ילדים כדי לממן סחר בסמים. העובדה שהבתים הרעועים ממוקמים על הר יוצרת סמטאות צרות ומסוכנות וביוב שמציף את הרחובות בכל חורף.

כך זה נראה:

אם איכשהו מצאתם דירה מחוץ לשכונת עוני, או החלפתם את האוהל בדירה חביבה ברוטשילד, זה עדיין לא אומר שתמו כל צרותיכם. כל צעיר תפרן ידוע שהבעיה האמיתית בדירות שותפים עלולה להיות לא הביוב, בעלי הבית, הצעקות של השכנים או צבע המרצפות – אלא השותפים. מ"דרושה שותפה רווקה" (1992) ועד "השותפה", לא מעט סרטים מפחידים יותר או פחות עסקו בסוגיה המטרידה הזו והציגו שותפים מהגיהינום. ב"השותפה", הדוגמה האחרונה בז'אנר, שרה (מינקה קלי) סטודנטית אמריקאית צעירה, מקסימה וטובת-מראה מתחילה לגור עם שותפתה לקולג', רבקה (לייטון מיסטר) שגם היא בחורה חברותית ויפה במיוחד. באופן לא מפתיע, זו תחילתה של ידידות מופלאה, וגם של מסע רציחות פסיכוטי שמוכיח - בפעם המי יודע כמה - שלפי הקולנוע ההוליוודי נשים יפות, חכמות ומוצלחות מדי הן בדרך כלל גם מחופפות לגמרי.

לפחות הן יודעות לשלם חשבונות בזמן. מתוך "השותפה":

עיירות הספר האמריקאיות והקפיטליזם הדורסני שדוחק עוד ועוד משפחות ממרכזי הערים הגדולות הביאו לפריחתו של ז'אנר "סרטי הקרוואנים", בהם הגיבורים הדחויים נודדים ממקום למקום בקרוואן מעופש. בהוליווד, מי שגר בקרוואן הוא כוכב עבר שירד מגדולתו (מיקי רורק ב"המתאבק"), רוצח סדרתי ("זודיאק") או מיעוט אינדיאני/ אפרו-אמריקאי/ צועני שהחברה דפקה אותו ("נהר קפוא"). בכל הסרטים האלו, שבנויים לפי המודל הנוצרי המוכר והאפקטיבי של "גאולה דרך הביבים", הדרך לשיקומו של הגיבור מתחילה במעבר מהבית הזמני לבית קבוע. הדמויות האלו, שכבר אין להן מה להפסיד, הן הפנים של אמריקה המנוכרת ששכחה את תושביה החלשים מאחור. בהתאם, חוסר האפשרות שלהן למצוא בית אמיתי לא משאיר הרבה תקווה בנוגע לאפשרות שלהם להשתקם בעולם שבו כלבים או יצורים מפוחלצים הם היחידים שרוצים בקרבתם.

קר שם בחוץ. הטריילר ל"נהר קפוא":

 אין בית - אין אהבה: סרטי המגורים ברחוב

למי שגר בקרוואן עוד יש תקווה להשתקם, אבל לפני שהוא יוכל להמציא את עצמו מחדש הוא ייאלץ לרדת לשפל המדרגה - מגורים ברחוב. ואותו "רחוב" הוא הסיוט האורבני של כל בורגני: מקום אפל של ניצול מיני, אלימות, סמים ויותר זאבים מבני אדם. אינספור סרטים היטיבו לשרטט את הסיוט האמריקאי הזה, מ"איידהו שלי" שבו קיאנו ריבס וריבר פניקס מגלמים שני נערים חסרי בית ועד "וונדי לוסי" שבו מישל וויליאמס מנסה למצוא בית חדש לה ולכלבתה האהובה. כמו לא מעט בני נוער חסרי-בית אחרים, ובהם ריקי מסדרת הטלוויזיה הזכורה לטוב "אלה הם חיי" או גיבורי "עור מסתורי" של גרג אראקי (2004), המגורים ברחוב ב"איידהו שלי" הם תוצאה של הורים שמרנים שלא הסכימו להשלים עם נטייה מינית הומוסקסואלית של ילדיהם. הומלסים צעירים נאלצים להגיע לשפל המדרגה לפני שהם מצליחים לגאול את עצמם, או מתים בדרך (כמו ב"לילה לנצח" של לוקאס מדיסון או "אני, כריסטיאנה פ."). הומלסים מבוגרים - כמו גיבור "המרדף לאושר" שמגלם ויל סמית' - נגאלים באמצעות אמונה בעצמם, מזל וטוב ליבם של אנשים. הסרטים האלו נוטים להזכיר לנו שקורת גג היא לא רק נדל"ן, פינוק בורגני או "צורך אריסטוקרטי" - אלא אחד מהצרכים האנושיים הבסיסיים ביותר, ואולי זה מה שמובילי המהפכה ברוטשילד צריכים להדגיש יותר מכל.

כי אין לאן לחזור. הטריילר ל"איידהו שלי":

למרבה הצער, בעלי בתים קשוחים שיעשו הכל כדי לגרום לדייריהם האומללים לשלם מחירים מופקעים הם לא תופעה חדשה. "אומברטו דה", סרטו הקלאסי של ויטוריו דה-סיקה ("גונבי האופניים"), הציג באופן טרגי ומרגש את התהליך האיטי וההדרגתי במסגרתו הקפיטליזם מפשיט את האדם מכל ערכיו. דה-סיקה, אחד מאבות הניאו-ריאליזם האיטלקי שנולד למשפחה עשירה שירדה מנכסיה, סבל בעצמו מ"עוני טראגי ואריסטוקרטי" – כפי שהוא בחר לתאר את ילדותו. ב"אומברטו דה" הוא עוקב אחרי זקן סימפטי שבעלת הבית האכזרית שלו מאיימת לזרוק אותו לרחוב אם הוא לא יצליח לשלם את כל חובו עד סוף החודש. אחרי שהוא מנסה לקבץ נדבות, למכור את ספריו הישנים, לבקש תרומות ממכרים ותיקים ולהפוך את כלבו האהוב פלאג לחיית קרקס – אומברטו חסר הכל נזרק לרחוב ומאבד את רצונו לחיות. למרבה המזל, הריאליזם הפיוטי והאמין של דה-סיקה מחזיר לצופים את האמונה באדם, גם כשאין לו כסף אפילו לאוהל.

סצנת הסיום הקלאסית של "אומברטו דה" (זהירות – ספויילר):

בעלי דירות חסרי מצפון הם בעיה קשה, אבל קשה לנתק אותם מהאקלים החברתי-כלכלי שיצר ערים מודרניות בהן הביקוש לבתים עולה בהרבה על ההיצע. ב"הדירה", אחת מהקומדיות המפורסמות והמצליחות ביותר של הבמאי היהודי-אמריקאי בילי ויילדר, ג'ק למון מגלם עובד זוטר שנאלץ לבלות לילות שלמים ברחוב כדי שהבוסים שלו יוכלו להשתמש בדירה שלו במנהטן כדי לבגוד בנשותיהם עם נשים מזדמנות. עם משחק מושלם של למון ושירלי מקליין, ויילדר מצליח לספק דיוקן מטריד של עולם קפיטליסטי שבו העובדים נשחקים עד דק על ידי המעמד המנהל שרואה בהם עבדים מודרניים. אבל מכיוון שמדובר בקומדיה, ב"דירה" יש גם מוסר השכל אופטימי: רק מי שלא נכנע למנגנון החיפצון שרואה בבני אדם חלקים בפס ייצור ולא יצורים עם רגשות – יזכה באושר ובאהבת אמת. ובשביל זה אפשר אפילו להתפשר על נדל"ן אטרקטיבי פחות.

דירה זה חשוב, אבל לא הכל בחיים. מתוך "הדירה":

ועוד ארבע המלצות צפייה לקראת ההפגנה הבאה:

» "המדריך למהפכה" (2010) – סרטם התיעודי של דורון צברי ואורי ענבר על הרפורמה ברשות השידור אומנם לא עוסק בשום צורה בנדל"ן, אבל הוא בהחלט יכול לספק השראה לכל סוג של מהפכה אזרחית

» "פלורנטין" (1997) - העונה הראשונה של סדרת הטלוויזיה של איתן פוקס וגל אוחובסקי כבר הספיקה לצבור מעמד של קאלט מקומי – ובצדק. דירות מתקלפות, שותפים שמתאהבים, בגידות והתלבטויות פוליטיות בסדרה שגרמה לדרום תל אביב להיראות לרגע כמו המקום הכי נחשק ביקום

» "כולם ביחד" (2000) - סרטו המצוין של לוקאס מדיסון מציג מודל מגורים קצת שונה: קומונה שמאמינה באהבה חופשית. התוצאה יכולה לאתגר את מודל המגורים המונוגמי המערבי, ולהשלמת החוויה כדאי לשלב עם צפייה מרתונית בפרקי הסדרה "הקיבוץ" של מודי בר-און שמשודרת בימים אלו בערוץ 8.

» Anarchism in America – סרט אמריקאי תיעודי שצולם בשנות ה-70 בארה"ב ויצא ב-2009 במהדורת די.וי.די. הסרט מתעד את התנועות האנרכיסטיות השונות ואת ההיסטוריה המורכבת שלהן, ממאבק של מהגרים אירופאיים למען זכויותיהם ועד לתנועה של "ילדי הפרחים". מרתק, מאתגר ובעיקר מעורר מחשבה.

*#