אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

בטי פורד מציגה: להתמכר, להיגמל ולהתפרסם

עם מותה של בטי פורד, מייסדת מרכז הגמילה הכי זוהר בהוליווד, מת גם פרק בהיסטוריה של תעשיית הקולנוע. בזכות קיומה של קליניקה לסלבס אנשים כמו לינדזי לוהן מסמנים "וי" על אשפוז משל היו שער של מגזין או חתימה בהיכל התהילה

תגובות

"אני אוהבת אלכוהול. הוא גורם לי להרגיש חמה יותר. ואני גם אוהבת גלולות. הן לוקחות ממני את הכאב והחרדות". לא מעט בני אדם יכולים להזדהות עם הציטוט הזה, אבל אין הרבה נשות נשיאים שיכולות להרשות לעצמן להגיד אותו. בטי פורד, אשתו של נשיא ארצות הברית לשעבר ג'ארלד פורד שלשום (שישי) בקליפורניה, הרשתה לעצמה לכתוב על חיבתה לחומרים ממכרים בספר שפרסמה ב-1987, לאחר שנים של מאבק מתוקשר בהתמכרות לאלכוהול ולתרופות הרגעה. פורד, אחת מהנשים האמריקאיות המרשימות ביותר במאה האחרונה, דיברה בגלוי על כל מה שתרבות התקינות הפוליטית בארצות הברית ניסתה לטאטא מתחת לשטיח: הפלות, סקס לפני הנישואין, סמים, התמכרויות והצורך לאפשר לנשים להגשים את עצמן מחוץ למסגרת המשפחתית.

אבל פורד הפכה למודל נשי לא רק בזכות הצהרותיה, אלא גם בזכות פעולותיה למען הציבור האמריקאי. אחרי שהיא עצמה נגמלה מתרופות הרגעה ב-1982, היא פתחה את מכון הגמילה בטי פורד בקליפורניה, שהפך להיות תחנת חובה בקריירה של כל כוכב הוליוודי עם חיבה יתרה לקוקאין, הרואין ושאר חומרים ממכרים. למרות שהמוסד נודע בזכות מדיניות החיסיון הנוקשה שלו, בפועל לא מעט כוכבים שמחו להודות שהם התאשפזו בו. הרשימה כוללת עשרות שמות, ובהם דרו ברימור (שהתאשפזה במוסד בגיל 13), רוברט דאוני ג'וניור, ג'וני קאש, אליזבת' טיילור, אנה ניקול סמית', לייזה מינלי, בילי ג'ואל, דיוויד האסלהוף ורבים אחרים. בשנה האחרונה גם לינדזי לוהן הצטרפה לרשימה.

סטאר פאואר אז למה בעצם שחקנים וזמרים שמרוויחים מיליונים מוכנים להודות בפומבי שהם סובלים מהתמכרות? נדמה כי פורד הבינה את התשובה לכך לפני כולם. אחרי עשורים שבהם "שיטת הכוכבים" (The Star System) שלטה בקולנוע האמריקאי, בשנות ה-70 היא התחילה להתפורר ולבסוף להעלם. במסגרת "שיטת הכוכבים", שאפיינה את מרבית האולפנים הגדולים בהוליווד בין השנים 1930 ל-1960, היה נהוג לטפח כוכבים צעירים ולברוא להם תדמית שקל להזדהות איתה. התהליך כלל שליטה מלאה בחייו הפרטיים של הכוכב, החל מארגון דייטים מפוברקים בין כוכבים צעירים (בין השאר כדי להכחיש שמועות על הומוסקסואליות) וכלה בטיוח מוחלט של כל אירוע שעלול היה לסדוק את התדמית המושלמת של ג'נטלמן אמריקאי בסגנון קארי גרנט או ליידי אלגנטית כמו ג'ואן קרופורד. המטרה הבלתי מוצהרת של האולפנים היתה, במילים פשוטות, לברוא "כוכבים". וה"כוכבים" שאמריקה נזקקה להם לא היו בני תמותה, אלא העתקים אינסופיים של פנטזיה שלא התממשה מעולם. הם היו מושלמים - מעולם לא בגדו, שיקרו או נכנסו לדיכאון.

החליף את מדי האסיר הכתומים בטוקסידו. רוברט דאוני ג'וניור, בכיר הנגמלים של הוליוודמיותר לציין שהמרחק בין ה"כוכבים" למציאות היה בלתי ניתן לגישור. אז כמו היום, הם בגדו, שתו, שיקרו וגילו נטיות אובדניות. במילים אחרות, הם היו בני אדם. פורד הקימה את מרכז הגמילה שלה בערך עשור אחרי ש"שיטת הכוכבים" נזנחה סופית. מאז שנות ה-60 הסוערות ארה"ב נכנסה לתקופה מואצת של שחיטת פרות קדושות, ודמותו המושלמת של ה"כוכב" היתה אחת הראשונות שהובלו לטבח. למרבה האירוניה, התוצאה הייתה האנטיתזה המוחלטת: במקום כוכבים על-אנושיים שגילמו בגופם ובאישיותם את כל מה שהאמריקאי הממוצע צריך לשאוף אליו (מונוגמיה, כסף, הצלחה) – הוליווד התחילה להבין שקל יותר להזדהות עם חולשות אנושיות מאשר עם חוזק בלתי ניתן לחיקוי. וכך קרה ש"תעשיית האושר" המזויפת פינת את מקומה ל"תעשיית סבל" מזויפת לא פחות. בניגוד לסבל השגרתי של "האדם הפשוט", הבנוי על וידויים סנסציוניים שאופרה וינפרי כבר עשתה מהם מיליונים, הסבל של "כוכב" מעניין יותר כי הוא מעיד על דיסוננס בין עושר לאושר. במילים אחרות, המחשבה שגם מישהו יפה תואר ומוכשר כמו רוברט דאוני ג'וניור סובל מדיכאון ומהתמכרות כל חייו היא מחשבה מנחמת. הסבל שלו לא רק הופך אותו לאנושי יותר – הוא מעניק לנו עונג. העונג שטמון בידיעה שעמוק בפנים כולנו אומללים, וחלשים, ועושים טעויות.

מועדון הנגמלים היום אשפוז קצר בבטי פורד הוא מעין תחנת חובה בכל קריירה הוליוודית שמכבדת את עצמה, בדיוק כמו הריאיון ה"בלעדי" ו"החושפני" שבו הכוכב המשוחרר מספר על הגמילה. חייהם של המפורסמים הם תוכנית ריאליטי ארוכה ובלתי נגמרת, ונדמה שהרייטינג שלה רק הולך ועולה. ככל שהם אומללים ו"דפוקים" יותר, כך אנחנו מתעניינים בהם יותר, כפי שאיימי ויינהאוס בוודאי תשמח להודות.כבר הורידה את הצמיד האלקטרוני מהקרסול. לינדזי לוהן (צילום: "ואניטי פייר") פורד, שהוכיחה שניתן לשלב בין קריירה ענפה לגידול ארבעה ילדים, לא הקימה את מוסד הגמילה שלה כדי לספק את האישור האולטימטיבי לאומללותם של כוכבי הוליווד. כמי שנאבקה במשך שנים בהתמכרות, היא הכירה היטב את הגיהינום הפיזי והנפשי שכרוך בה ורצתה לייסד מקום שינצל את כל משאביו כדי להתמודד עם כל ההיבטים של הכאב, תוך כדי הפניית משאבים רבים להתמודדות עם התמכרויות של נשים. היא גילמה בחייה ובאישיותה את דמותה החדשה של ה"כוכבת", על כל מורכבותה: בת-תמותה עצמאית וחזקה, אבל גם רגישה ופגיעה. מישהי שיכולה לצבור אינספור הישגים, ועדיין לשקוע לדיכאון עמוק.הקלות הצהבהבה שבה מתייחסים לאשפוז של לינדזי לוהן מרמזת שמרכז בטי פורד הפך למעין קריקטורה של עצמו. אחרי עשרות אזכורים בסרטים הוליוודים ואלפי כותרות בצהובונים, נדמה כי בכל רגע נתון סלבריטי כלשהו סובל שם מהתמוטטות עצבים, וזה רק השם שמתחלף. פורד, עם היושרה הבלתי מתפשרת והכנות שלה, זעזעה את אמריקה בתקופה שבה האישה הראשונה היתה אמורה להיות מודל מושלם של חיי משפחה מאושרים. זה יהיה טרגי במיוחד אם מה שיישאר ממורשתה יהיה מוסד עם מיטות אשפוז לכוכבים שרוצים להתפרסם בדרך הקלה.

*#