רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

פסטיבל הקולנוע ירושלים 2011: הניצחון הגדול של בלה טאר

דוקומנטרי צהוב וגאוני של ארול מוריס, קומדיית אינדי מקסימה עם שפע נשיקות לסביות של זואי דשנל ושתי הקרנות סולד-אאוט לחלוטין של "הסוס מטורינו" - זה היה סוף השבוע הראשון של פסטיבל הקולנוע ירושלים 2011

תגובות

סוף שבוע ראשון בפסטיבל הסרטים ה-28 של ירושלים. התכנון המקורי היה לצפות בחמישה סרטים מחו"ל ועוד שלושה ישראלים מן התחרות העלילתית, אשר תוקדש להם כתבה נפרדת. אבל כרגיל בפסטיבל סרטים בו הלו"ז צפוף והמושבים הפנויים מועטים, תוכניות לחוד ומציאות לחוד. כלומר, מציאות לחוד, וקולנוע לחוד.פסטיבל הקולנוע ירושלים 2011 - כל הפרטים

הסרט הראשון של יום שישי - והספתח האמיתי של הפסטיבל מבחינתי אחרי אותו ערב פתיחה – הוא הסרט "שמחה כפולה", המוגדר כקומדיה נורווגית. התברר שזו בהחלט קומדיה והיא נורווגית עד מאוד, כולל הרבה מאוד שלג ביישוב קטנטן שייתכן והוא כולל רק את שני הבתים המצויים באתר ההתרחשות היחידי של הסרט. זהו סיפורן של צמד משפחות, אחת מקומית (זוג פלוס ילד קטן) והאחרת היא השכנים החדשים (זוג פלוס ילד אפריקאי מאומץ). מה שמתחיל כמפגש שגרתי בין שתי משפחות מסוגרות ובודדות, הופך עד מהרה לקומדיית סקס די וולגרית, מאוד משעשעת וגם מעט עצובה. הדמויות חושפות רבדים נוספים ומשנות את פניהן בכל כמה סצינות ובכך גם את היחס של הצופים אליהן. יצאתי מאוהב קלות בשחקנית הראשית, מעין מילה קוניס הנורווגית, המגלמת רעיה לא מסופקת שרק רוצה שיאהבו אותה, מקשקשת תמיד קצת יותר מדי ופשוט לא יכולה לשלוט בתשוקות המיניות שלה. גם אם מדובר בשכן החדש. ההברקה האמיתית של סרטה הראשון של הבמאית אן סוויצקי היא הפסקול - רובו קאנטרי, כולו אמריקאי והוא מגיח מדי פעם בדמות קליפים קצרים של קווארטט גברי שלא קשור לכלום (או אולי מנסה להעניק פרשנות לרגשות הדמויות כמו במיוזיקל), אבל מצחיק לאללה.

אנשי אבטחה שמדברים בחרוזים הבא בתור היה סרטו החדש של השחקן/במאי הצרפתי מתייה אמלריק, "אשליית מסך". מדובר בניסוי קולנועי מעניין בו נדרשו יוצרי קולנוע וטלוויזיה מצרפת לעבד למסך הגדול יצירות תיאטרון מן הרפרטואר של להקת "קומדי פראנסז". אמרליק בחר לשתול מחזה מן המאה ה-17 בימינו אנו. כך "המכשף החכם" הוא למעשה אחראי האבטחה במלון, המראה ללקוח שלו את העבר ב-"כדור הבדולח", הלא הן מצלמות האבטחה. המצאות מסוג זה מעניקות לסרט הילה משונה, כאשר תמצית המוזרות היא העובדה שכל הדמויות מדברות אך ורק בחריזה אלכסנדרונית. מה שאומר 77 דקות של חרוזים מליציים, בצרפתית. דמיינו את "רומיאו ויוליה" של באז לורמן, אלא שלורמן היה מת לקחת שיעורים אצל אמלריק בהעמדת סצינה או העתקה מוצלחת של מחזה מן הקונטקסט המקורי שלו אל תוך סיטואציות מודרניות. והעלילה? סיפור אהבה על הפכפכותו של הלב האנושי. לעיתים זה משעמם ולרגעים זה נפלא, בעיקר בזכות השחקנים,  שמצליחים להגיש את השורות שלהם בכנות ודרמתיות, המנטרלות את הלגלוג העולה מן העובדה שלדבר בחרוזים זה קצת טיפשי. אגב, כמות הנוטשים והנוטשות את הסרט מהווה מתמודדת רצינית בקטגוריית "הסרט ממנו יצאו הכי הרבה אנשים במהלך הפסטיבל".כל האמצעים כשרים - לדמויות ולבמאי. "טבלואיד":המתאבן שהוקרן לפני הסרט הנ"ל היה "סוסיא", סרטם התיעודי הקצר של יואב גרוס ודני רוזנברג, ש"בית אבי" שלו נבחר כאחד מ-20 הסרטים הטובים בתולדות סם שפיגל בתחילת החודש. נקודת המוצא של "סוסיא" מציבה אב ובנו, מוחמד ונאסר נאג'וואה, בכניסה אל הכפר ממנו גורשו לפני 25 שנה. כיום ניצב על חורבותיו אתר תיירותי-ארכיאולגי, המציג את היישוב היהודי הקדום שהיה במקום. לאחר רבע מאה, שני הפלסטינים רוכשים כרטיסים ומסיירים באתר כמבקרים. זו הדרך היחידה שלהם לשוב אל מה שהיה פעם ביתם, אי שם בדרום הר חברון. באמצעים מינימליסטיים ככל הניתן, עוקבת מצלמתו של רוזנברג אחר השניים ואחר המפגשים שלהם עם המקום החדש. הסרט מצליח ללכוד פיסה של הסכסוך, שאין לו נקודת התחלה אמיתית, על אדמה שהייתה כבר שייכת לכל אחד מן הצדדים יותר מפעם אחת.ניוז אוף דה וורלד

את הבוקר של יום המחרת פתחתי ב"לב סמדר", אחרי דגירה מסיבית על אותו הכסא בסינמטק 1 אתמול. לפני הכל, אני מוכרח לציין שהמקרן הדיגיטלי החדש של סמדר הוא פשוט מרהיב. הקרנה צלולה, אפס הפסקות להחלפת גלגל - פשוט תענוג של צפייה. גיביתי אותה, למזלי, במושב הכי טוב באולם (ראשון מימין, לפני המעבר, ממש מול המעקה הנוח לארוכי רגליים). ואם סרט שרובו המוחלט ראשים מדברים ומינימום תנועות מצלמה הצליח לפעור את פי בהתלהבות, אני מקווה שאחרי הצפייה ב"מערת החלומות הנשכחים" התלת-מימדי של ורנר הרצוג, לא יצטרכו לגרד את שאריות המוח שלי מן התקרה הגבוהה של קולנוע לב סמדר.

הראשים המדברים מהסרט בו חזיתי היו שייכים למרואיינים ההזויים של ארול מוריס, בסרטו החדש "טבלואיד". וואו, איזה נוק-אאוט! זהו סיפורה הכל-כך-מופרך-עד-כי-הוא-חייב-להיות-אמיתי של ג'ויס מקיני. 168 איי.קיו, מלכת יופי אמריקאית לשעבר וחתיכת כלבה משוגעת. בסוף שנות השבעים התחרו ביניהם צהובוני בריטניה מי יפרסם גרסה מטורפת יותר של סיפור אהבתם הלא שגרתי של ג'ויס וקירק, מיסיונר מורמוני עב בשר שנחטף על ידיה באנגליה ונכבל למיטה לסוף שבוע של מין קינקי. כל דבר נוסף יהיה בגדר ספויילר, אבל תאמינו לי שיש עוד הפתעות במהלך הסרט.בידור קליל וחסר יומרות. "אחינו האידיוט":

מוריס בונה את סיפור המתח המוגזם הזה באמצעות דרך הראיון הישיר והחביב עליו ובשילוב עם אנימציית גזרי עיתון וקטעי ארכיון. הוא זורק על המסך מילים שחשוב לו להדגיש, מוציא את מרואייניו מפוקוס ברגע רב משמעות או חותך לקלוז-אפ הרה גורל. סרט מוגזם. יצאתי ממנו חסר כל אמון במין האנושי, אבל מאידך שבה אליי האמונה בקולנוע וביכולת שלו לספר סיפורים.

ההצלחה ה"מסחרית" של בלה טאר אחרי הפסקת צהריים הגיע "אחינו האידיוט", סרטו של במאי האינדי האמריקאי ג'סי פרץ. התקציר והליהוק הבטיחו קומדיית פיל-גוד חביבה וחסרת יומרות נוספות וזה בדיוק מה שהסרט סיפק. פול ראד מגלם מעין היפי ניו-יורקי נאיבי ומלא כנות, שבמגושמות חיננית נוחת בחייהן של שלוש אחיותיו המסודרות (אמילי מורטימר, אליזבת' בנקס וזואי דשנל). מה שהתקציר לא ציין הוא שזואי דשנל מתנשקת כמה וכמה פעמים עם ראשידה ג'ונס ושסטיב קוגן מלך. מצד שני, את זה כבר ידענו. המפגש בין פצצת הכנות שמגלם פול ראד לבין כל התנהגות אמריקאית צבועה ומזוייפת שנקראת בדרכו, מוליד יופי של סיטואציות קומיות. למרות שהסיפור קצת חוזר על עצמו והדרמה לא נוסקת לרמה של הבדיחות הדאחקות והשנינות, אכן מדובר בסרט מתוק ומקסים. אגב, אחרי ההקרנה התקיים Q&A קצר עם הבמאי, שנכח באולם. רציתי לשאול אותו האם זה נכון שזואי דשנל מגיעה לסט עם המלתחה שלה מהבית, אבל לא היה לי אומץ. אנחנו מעוניינים להזכיר שמדובר בסרט שזה הטריילר שלו. "הסוס מטורינו":

כאן היו אמורים להיות הגיגיי על "הסוס מטורינו" של בלה טאר, אחד ממעט הסרטים שבאמת רציתי לראות בפסטיבל אם לא ה-סרט שהכי רציתי לראות. אתמול הכל היה סולד-אאוט. קיוויתי שהיום אוכל להשתחל. אבל התבדיתי. נותרתי עם חלון בגודל שלוש שעות בלו"ז היומי. מצד אחד אני אמור להיות מאוד עצבני. ואכן הייתי, כמה רגעים אחרי הכישלון. אבל מצד שני, סרט של בלה טאר סולד-אאוט? שתי הקרנות? אם אתם רוצים לדעת כמה צופים היו לו בהקרנות מסחריות, פשוט הכפילו את כל מי שראה אותו בפסטיבל במספר 0. אז אני די מבסוט בסופו של דבר. גם הבמאי, אשר התהלך מחוייך מחוץ לאולם והביט בפליאה מעורבת בשמחה בתור הבלתי-נגמר – נראה שמח עד מאוד.פסטיבל הקולנוע ירושלים 2011 - כל הפרטים

*#