אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

תיקון חצות: ההזדמנות השניה של סרטי ההקרנות הליליות

"הכוכב הכחול", "המוסד הסגור", "הטרמפיסט" - כולם היו סרטים ישראלים עצמאיים וקטנים על גבול הגניזה. רק בזכות האווירה הכיפית ואהבת הקהל הם הצליחו להתברג בהקרנות קבועות ולהפוך לפולחן

תגובות

"כל שישי בחצות" זו משבצת ההקרנה היחידה שיכולה להעיד משהו על הסרט שמוקרן בה. זה נכון שלבלות את ליל שישי בבית קולנוע נשמע כמו חוויה יותר רגועה מלבלות אותו במסיבה - אבל דווקא הסרטים שהתלבשו על המשבצת הזו באופן קבוע קיבלו אופי של מסיבה קצת פגאנית: תופעת הקרנות החצות החלו בישראל בעיקר מהכיוון של בתי הקולנוע הפורנוגרפיים ברחבי תל אביב, עם סרטים כמו "גרון עמוק". ארצות הברית הייתה שטופה באותן שנים בתופעה שכונתה "פורנו שיק" – לראות סרטי פורנו בקבוצה הפך לבילוי סליזי, גם אם לא בהכרח מיני במובן שבו בדרך כלל צופים בפורנו. זוגות וחבורות באו לחגוג ככה את השחרור המיני של שנות ה-70. הסרט הכי מובהק של הקרנות מהסוג הזה הוא סרט מיני (אך ממש לא פורנוגרפי), גם הוא משנות ה-70: "מופע הקולנוע של רוקי". הוא אולי הדוגמא הכי מובהקת (וגם הותיקה ביותר, מבין אלו שעדיין שרדו) להקרנות פולחן שכאלו: סרטו של ג'ים שרמן הוליד חגיגה צבעונית הכוללת מעריצים השרים באהבה את הלהיטים מסיפור האהבה של בראד, ג'נט וכל שאר הדרים התמוהים של הטירה של ד"ר פרנק. החגיגות האלו, שהחלו במנהטן, עלו בארץ כבר לאחר שנה – בהקרנות בסינמטק תל אביב, שהתגלגלו אחר כך לבתי הקולנוע "תמוז" ברמת אביב, קולנוע "פריז" ברחוב הירקון, "בית אגרון" בירושלים ולבסוף לתקופה ארוכה בקולנוע "כוכב" שברמת השרון, עד שהופסקו בחורף האחרון.כולם רוצים חתיכה מהקאלט - אפילו דודו זר. "מופע הקולנוע של רוקי":

 

רוקי כחול לבן אך תופעת סרטי החצות לא החלה בארץ עם בקלאסיקה הראשית של ז'אנר זה. בקולנוע "גורדון" המנוח והמיתולוגי הוקרן סרט הפולחן - "המלאך היה שטן", העונה לשני התארים - סרט האימה הראשון בקולנוע הישראלי וכן, לא נעים לומר, גם  הסרט הגרוע ביותר בתולדות הקולנוע המקומי. משה גז היה המוח שמאחורי הסרט: האיש שיחק, צילם, ביים, כתב, עורך, הפיק, הלחין את המוזיקה, ועוד שלל תפקידים. הסרט הוקרן בשעות הליל אבל חיי הפולחן הקצרים שלו היו דווקא בזכות קהל שנהנה לבוז לחובבנות בה נעשה הסרט – ואורך חייו אכן היה קצר למדי.

אחרי שההצלחה של "רוקי" נקלטה בארץ, הקולנוענים המקומיים רצו ליצור שכוונתו יהיה כמוקד אטרקטיבי כקומדיית פולחן לצעירים, שתוקרן גם היא במשבצת "שישי בחצות". אבי כהן, לימים אחד מבמאי הטלוויזיה המצליחים בארץ ("מצב האומה", "חרצופים") ביים את הסרט "יהושע יהושע" ב1988 בכיכובו של אברי גלעד – דאז שדרן רדיו וקופירייטר. גלעד גילם כותב צעיר החולם לכתוב רומן פורנוגרפי תוך כדי שהוא מנסה באופן נואש לאבד את בתוליו. ליוצרי הסרט היה ברור מלכתחילה שלא מדובר ביצירת מופת איכותית ולכן החליטו ליצור סביבו אסטרטגיה שיווקית שאמנם לא תלהיב את המבקרים (שכמובן קטלו את הסרט בעקבות ההומור הנמוך שבו), אך הקהל ישבה בסרט. תחת השם "מופע הקולנוע של יהושע", הסרט הוקרן בקולנוע פריז הישן (שם הוקרן זמן קצר לפני כן "רוקי"), והסרט לא התבייש בלגייס אושיות ידועות (בהם שותפו המיתולוגי של גלעד, ארז טל) על מנת לקדם את מכירות של הסרט. הקהל לא התלהב מהסרט ולא נפל בפח השם הדומה. אולי היו צריכים לנסות משהו כמו "יהושע מת מצחוק".מה בכלל אפשר להוסיף על "פולני נאיבי בתול וחרמן"? כרזת "יהושע יהושע"

החממה המרכזית של סרטי החצות של הקולנוע הוא ללא ספק סינמטק תל אביב. מנכ"ל הסינמטק, אלון גרבוז, זוכר כי בזמנו, מסורת הקולנוע החצות נשענה בכלל על קולנוע קלאסי שהוקרן על ידי דוד גרינברג באולם בית ליסין. "באותו הזמן", מספר גרבוז, "הסינמטק החל לייבא ולתת במה לקולנוע אוונגרדי מהארץ ומהעולם. לא לקח הרבה שנים וגם הסינמטק, כמו שאר העולם, הקרין את "מופע הקולנוע של רוקי". אני זוכר שבהקרנה הראשונה נבהלתי והחלטתי להפסיק את הקרנת הסרט כשראיתי את מופע הפולחן. אבל חזרתי בי והסרט המשיך בשלו - כי באמת שאי אפשר לעצור אירוע מדהים שכזה." גרבוז מזכיר שגם הסרט השערורייתי "שורטבאס" (של הבמאי ג'ון קמרון מיטשל) הוקרן באופן סדיר בסינמטק, גם הוא בהקרנת חצות, גם הוא סרט קווירי וחתרני. אבל אולי בגלל האווירה היותר דרמטית-איכותית שלו, הוא אמנם הפך להצלחה מסחרית אבל ממש לא יצר את האפקט הפולחני.

 

מספר דברים שצריך לדעת על "הכוכב הכחול": ראשית, מדובר בסרט הישראלי הראשון באינטרנט ככלי שיווקי – זאת בימים בהם הרשת הישראלית הייתה בחיתוליה (עובדה שגם סייעה להצלחת סרטו הבא של בנטביץ', "משהו טוטאלי"). כמו כן, סרט הפולחן הזה הצליח לחצות את גבולות תל אביב (והסינמטק בפרט), והוקרן גם בקולנוע סמדר בירושלים ובקולנוע מוריה בחיפה. הסרט החל את דרכו בכלל בקולנוע לימור בתל אביב, שם ניתן היה לצפות בסרט בשילוב הופעת להקת "המהפכה המיותרת" וכוס בירה תמורת 20 שקל. כמו כן, ראוי לציין שהסרט לא נעזר בהקרנות מבקרים, ולמרות זאת הסרט שרד על מסך סינמטק 2 במשך כשמונה שנים (!).עשור לאחר מכן, יקרה זה עם "אבודים לרגע" של עמית רוס ויאיר קויפמן, שני בוגרי מכללת ספיר שעסק גם הוא בתמת החיפוש העצמי והצלחתו יצאה את גבולות "סרט הסטודנטים" – אולי לא עם ההצלחה של "הכוכב", אך כן עם הדים רבים מקהל צעיר שבע מטיולים במזרח הרחוק. "המפיצים ובעלי בתי הקולנוע לא אהבו את הסרט שאני וזוהר (זוהר דינר, שכתב, הפיק ושיחק לצד בנטביץ' - ד"ו) יצרנו", מספר בנטביץ'. "אחרי שאריק קנלר, לימים סוכן שחקנים, ראה את הסרט, הוא החליט להרים את הכפפה. הוא רקם את כל החוויה - ההקרנה השבועית הקבועה, הלהקה וכוס הבירה. הכל ב-20 שקלים. בהתחלה הוא גם הסתובב בעצמו בהקרנות ומזג בירות, אני וזוהר חילקנו פליירים, הדבקנו מדבקות. השמועה על הסרט התגלגלה מעצמה"."ב'מופע הקולנוע של רוקי' נבהלתי, אבל איך עוצרים אירוע מדהים כזה?". אלון גרבוז

פחות או יותר בתקופה של "אבודים לרגע" ניתנה הבמה לסרטים עצמאיים נוספים שזכו להקרנות חצות קבועות: בין השאר הופיעו הקרנות של סרטי חבורת "בבון" (יהושע סימון, תום שובל, דניאל אדר, אדם סנדרסון ומיכאל הנגבי), מרתון מערכונים של "החמישייה הקאמרית" (גרבוז מספר כי באחת ההקרנות חברי החמישייה הגיחו פתאום על הבמה והשלימו לפתע את אחד המערכונים המוקרנים) וכן הסרטים "ילדים טובים" של יאיר הוכנר, שתיאר תמונה קודרת וכואבת של עולמם של גברים צעירים העוסקים בזנות ו"אלנבי רומאנס" של ינאי גוז ויוני זיכהולץ, סרט מסע רומנטי של גבר ואישה (דני גבע והילי ילון) - אך אף אחד מהם לא זכה להצלחה הפולחנית של קומדיית הפעולה "המוסד הסגור" של אלון גור אריה.

בשלב מסוים עברנו לאולם הגדול של הסינמטק וביולי הקרוב – אני לא מאמין שאני אומר את זה, אבל הסרט יחגוג ארבע שנים להיווסדו". הקהל ממשיך להגיע בשיטת חבר-מביא-חבר, וגם דרך קבוצת הפייסבוק של "היפופוטם". האירוע סביב הסרט (שאורכו, אגב, 45 דקות בלבד), משתנה: הוא כולל ביצועים חיים למערכונים של "היפופוטם" (שיצרו בכלל תסכיתי רדיו), משתה, גרסה מקוצרת ("משוודת" – ברוח הקומדיה של מישל גונדרי "קדימה, תריץ אחורה") שצילמו המעריצים. כאשר הסינמטק עמד להחליף את "המוסד הסגור" בסרט אחר, הם גם ארגנו הפגנה בכיכר דיזנגוף.

הקרנת חצות קבועה אחרת צמחה בשנה האחרונה סביב סרט אוונגרד ישראלי אבוד – "הטרמפיסט" ("An American Hippie in Israel"). יניב אידלשטיין, במקצועו מתרגם כתוביות לסרטים, מצא טריילר של הסרט המשונה ודל התקציב והתחקה אחר עותק שלו – עד שבדצמבר ההקרנה הראשונה יצאה לפועל. הסרט, שבוים על ידי עמוס ספר ב-1971 (ונגנז מהפצה), מספר על מייק – חייל אמריקאי שלקה בהלם קרב בוייטנאם, המטייל בישראל, ואליו מצטרפת חבורת היפים למסע פסיכדלי מלא עירום.עוד מקרה כזה שבו אין מה להוסיף על הטריילר. "הטרמפיסט":

"עיקר הקהל מורכב מאנשים צעירים," מספר אדלשטיין, "ומדי הקרנה מגיעים בגאווה כוכבי הסרט יחד עם חבריהם ונהנים מהפולחן שנוצר. מדי פעם, כאשר מתנגנת מנגינת הנושא של הסרט, צופים עולים על הבמה ושרים שירים מפי הדמויות בסרט. בהקרנה הבאה, שתתקיים ב-8 ביולי, יופיע במסגרת המסורת הזו גם המוזיקאי עוזי נבון".

בלילה לבן 2011 הסינמטק לא יקרין את הסרטים האלו, אלא דווקא את הסרטים המתחרים בתחרות "48 שעות" (תחרות בינלאומית בה צוותים צריכים ליצור סרט מאפס תוך 48 שעות, בעודם מצייתים לחוקים משתנים) – שבמובן מסוים, הרוח מאחוריהם ומאחורי סרטי החצות היא אותה רוח: אמצעים דלים, התלהבות רבה והידיעה שעם הקהל הנכון, הסרט יכול להפוך לקאלט. האופי של הסרטים שהצליחו להפוך לכאלו אומר משהו על מה שמחפשים חובבי הקולנוע האדוקים בישראל: לא קולנוע אפל, אלא סרטים קלילים עם אווירה "ישראלית". הומור, חיפוש עצמי, אהבה ובעיקר בידור ואחווה קולנועית. והעיקר, לא לנסות בכוח לעשות סרט פולחן. זה אף פעם לא עובד.מעריצי "המוסד הסגור" מפרגנים בהקרנה של "הטרמפיסט":

*#