אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

גל זייד: "המדד הוא לא ביקורת ב'העיר' ולא ב'הארץ'"

הוא ויתר על פרינג' בשביל לכתוב טלנובלות, לא מאמין בקולנוע "אמנותי מדי", ובכלל, מאמין בקהל, ברייטינג. ועדיין הוא משחק ב"בין השמשות". גל זייד - איש פרגמטי, אבל יצירתי

תגובות

"יש בעיה בקולנוע הישראלי. או שאתה עושה סרט שמיועד לפסטיבלים או שאתה עושה סרט שמיועד לקהל פה, ואת זה פחות עושים. התעשייה הולכת למקום נורא אמנותי".אתה כאילו אומר את זה לגנותה של התעשייה. "זו גם בעיה. אני חושב שכדי שתתפתח תעשייה בריאה היא צריכה קהל, בסיס שאתה עובד ממנו".השבוע יוצא לאקרנים סרט חדש בהשתתפותו, בין השמשות של הבמאי אלון זינגמן, אבל זה לא אומר שתשמעו את גל זייד משתפך על הגל האחרון של הקולנוע הישראלי המצליח. הפסטיבלים משבחים? זה לא מעסיק אותו. ככלל, זייד הוא לא שחקן טיפוסי. אין טעם לדבר איתו על מצוקות גדולות, על צלילה לנבכי הנפש לקראת כניסה לתפקיד ועל טוטליות שואבת. ובטח שלא על דיכאונות, על משברים או על סיפורי ילדות טראומתיים שהפכו לאבני דרך בעיצוב הדמויות שלו. המשחק הוא לא אוויר לנשימה בשבילו ובסך הכל, נשמע שהכל די בסדר. עובדים. אולי כי בדיי־ג'וב שלו זייד מנהל את מחלקת הדרמה של ערוץ 10. הולך כל יום למשרד – ישיבות, פיילוטים, שיבוצים – וחוזר הביתה. אבל זייד הוא גם לא איש טלוויזיה טיפוסי. הוא לא מדבר יחצנית שוטפת, הוא יכול להודות בטעויות, הוא יודע שלוח השידורים שהוא בנה לערוץ 10 רחוק מלהיות מושלם, ולא חושב שזאת חולשה לדבר על זה. טיפוס פרגמטי. ודווקא הפרגמטיות הזאת, הבוגרת, מספרת סיפור של תעשיית בידור שמסתגלת למציאות משתנה.בין השמשות - כל הפרטים"אבי ניר? חרדתי, מבין טלוויזיה ואיש שיווק מעולה" את הקריירה של זייד אפשר לחלק לשלושה חלקים. בשנות ה־90 הוא היה להיט פרינג’ תיאטרוני ("האדם עצמו", "המובן מאליו", "אותלו"), בוגר מהולל של בית צבי ומורה נחשק בבית הספר של יורם לוינשטיין. בעשור הבא הוא מצא את עצמו כותב טלנובלות ("משחק החיים", "מיכאלה", "טלנובלה בע"מ", "האלופה"). על הדרך נגע בקולנוע ("מרס תורכי", "אדמה משוגעת", "תנועה מגונה") ושיחק בטלוויזיה ("אהבה זה כואב", "חיות פשע", "חטופים"). המהפך הבא היה במעבר אל מאחורי הקלעים. זייד מונה לאחראי על מחלקת הדרמה של קשת. אחרי שנתיים עבר לתפקיד זהה בערוץ 10. כשהגיע למשרדים ברמת החייל, קשת הייתה מוכרת אז פחות בזכות עשייה דרמטית מפוארת ויותר בגלל ייצור מסיבי של זבל. "זה היה כמו לראות את ה'מטריקס'", הוא נזכר, "זו זווית באמת אחרת על כל העניין. רייטינג זה דבר שהבנתי עוד בטלנובלות, וגם בתיאטרון יש אותו, אבל פה זה הדבר עצמו. מהר מאוד אתה קולט את התמונה – יש מדד אחד". הנחיתה לא היתה רכה. הפרויקט הראשון שלו במקום החדש היה מושקע ומצופה במיוחד, אבל אף אחד לא צפה בו. "תחושה של כישלון בפריים טיים היא דבר מאוד קשה. 'על קצות האצבעות', שגם ביימתי וגם ערכתי, היתה כישלון מאוד גדול". כצפוי, זייד נשאר די קול, "הרגשתי שכל מה שאני עושה נכון, לא שטעיתי במשהו, עובדה שהפרויקטים הבאים הצליחו. אולי הייתי יהיר קצת"."בטלוויזיה אתה בא לעשות בידור, לא אמנות". גל זייד ב"בין השמשות"את ההצלחות הגדולות שלו בקשת ("רמזור", "פלפלים צהובים", "פולישוק"), הוא רואה על המסך רק עכשיו, כשהוא כבר מועסק אצל המתחרים. כעת הוא צריך למצוא דרך להתחרות בעצמו, עם תקציבים פחותים, מערכת שלא יצרה דרמה במשך שנה וחצי, ומחלקה שצריך כמעט להקים מחדש. אבל את המסר המרכזי של קשת – הכל רייטינג – הוא נושא איתו הלאה."בטלוויזיית ברודקאסט אתה בא לעשות בידור, לא אמנות", הוא טוען בלהט, "בואי לא נתבלבל. אם זה עובר כבידור, אם זה מהנה, זה הקריטריון. אם יש אמנות, זה אקסטרה. המדד הוא מסחרי, ואין מדד אחר – לא ביקורת ב'העיר' ולא ב'הארץ'. זה לא רלוונטי. השאלה היא אם הדבר הזה עושה את המספרים שציפו ממנו".זה לא גורם לך אי נוחות?"בכלל לא. להפך, ברגע שאתה מבין את זה אתה אומר – זה חוקי המשחק. ויש בזה משהו משחרר. אני גם חושב שדברים טובים יכולים להצליח. זה לא חייב ללכת ביחד, אבל גם לא צריך ללכת הפוך. המדד פה נורא ברור. אף אחד לא אומר – 'זה אמנותי'".איך אתה מסביר את ההצלחה הפנומנלית של קשת? זה הכל אבי ניר?"אבי ניר הוא בן אדם מאוד חרדתי, שאוהב טלוויזיה ומבין טלוויזיה. איש שיווק מעולה. במובן הזה בקשת יודעים את עבודתם, אבל אני לא חושב שזה לא בר תחרות, בטח לא בתחום הדרמה".אתה רואה היום איזושהי דרמה של ערוץ 10 שיכולה להתחרות בדרמות של קשת?“תתחרה בקרוב. אני בטוח בזה. זה לוקח זמן, גם בקשת זה לקח זמן. אתה לא עובד לבד בדרמה, אתה חלק ממכלול, אבל אני חושב שערוץ 10 בכלל מתרומם, ואני מאמין שהתחרות תהיה קשה יותר ויותר בשנתיים הקרובות. הזירה שקשת חיה בה תשתנה. חלק מהכוח של קשת היה שלא היתה תחרות. הם טובים מאוד, אבל זה לא אנשים שבאו מהחלל. אפשר להתחרות בהם ואפשר גם להמציא דברים יותר טובים. בדרמה אין להם שום יתרון עלינו".זייד עצמו, נשוי ואב לשניים, לא צופה הרבה בטלוויזיה ("בעיקר ספורט והרבה פיילוטים"). הוא מעיד על בנו בן ה־11 שהוא סיסמוגרף די רגיש להצלחות טלוויזיוניות, והוא ניבא בין השאר את ההצלחה של פולישוק ושל בנות הזהב. וכן, "בנות הזהב" היא הצלחה בעיניו. "אני מאוד שמח בסדרה הזאת", הוא אומר, “קודם כל היא מביאה מספרים מפתיעים. דבר שני, רגולטורית היינו צריכים לעמוד בכל מיני מכסות. אני חושב שלקהל מסוים זה מאוד מהנה. אני יודע שבברנז'ה זה לא פופולרי, אבל יש המון קהל, מבוגר יותר, שנורא נהנה מזה. זה עומד מול תחרות מאוד חזקה, מול 'רמזור', 'פולישוק' ו'מונית הכסף'”. "ברור שזה לא השפיץ" ובכל זאת, זייד מודה שלא שמדובר בשיא היצירה שלו, ומספר שהוא מתכנן לערוץ 10 בחודשים הקרובים דברים שנראים אחרת. "ברור שזה לא השפיץ של הדבר הבא", הוא אומר. "זה לא מה שאני מתכנן. אבל כיוון שאנחנו צריכים לעמוד במגבלות מסוימות, אני מרגיש שזה היה הפרויקט הנכון, משהו שיכול ליצור לי אוויר לנשימה. יכול להיות שבקשת לא הייתי עושה את זה. קשת לא זקוקים לזה".אז מה אם זה לא ארתור מילר. "בנות הזהב" (צילום: יוסי צבקר)מה מבחינתך כרגע השפיץ של ערוץ 10?"הוא הולך לבוא. יש הרבה שפיצים. אני הכי אוהב לעשות דברים מקוריים, אין לי עניין לשחזר דברים מאמריקה. אבל זה חלק משיקול רפרטוארי, גם בתיאטרון מביאים לפעמים מחזות מיובאים, ככה זה עובד".לעשות אדפטציה ל"בנות הזהב" זה לא כמו להעלות מחזה של ארתור מילר.“למה? מבחינה טלוויזיונית זה די קלאסיקה. אם מסתכלים מעבר לעטיפה, שהיא מיושנת, לאמריקאים יש יכולת תסריטאית שיש לנו הרבה מה ללמוד ממנה. יש בזה משהו יותר חתרני ממה שנדמה".מועד השידור של "בנות הזהב" הועבר לאחרונה באמצע העונה, "פולישוק", הבייבי של של זייד בקשת, סבלה משיבוץ שהוא עול וגם רשת לא תמיד שומרת על עקביות. את העונה האחרונה של "עד החתונה", למשל, היא העבירה מסכת התעללויות שיבוצית שלא הותירה לה סיכוי. לא מדובר במקרה: כאשר ים הריאליטי הוא העוגן של לוח השידורים, המקום של מחלקת הדרמה הוא לא מובן מאליו, אבל זייד מאמין שהעניינים האלה חורגים מהגדרת התפקיד שלו. "אני צריך להעביר למחלקת פרוגרמינג מוצר מוגמר, והם עושים איתו מה שהם עושים איתו", הוא מסכם, "הכי הרבה אני יכול לצעוק. אז אני צועק. אבל זה לגמרי לא תלוי בי".

"האלופה"? דרמה עצומה, פאזל מחשבתי, יצירת מופת

זייד, איש הפרינג', הוא כעת זה שבוחר מה ישודר בפריים טיים. קשה לדמיין דרך יותר קיצונית מזאת ללב המיינסטרים, אבל הוא לא חושב שקרה משהו דרמטי. "נכון שבשנים האחרונות המשחק הפך אצלי לתחביב", הוא אומר, "אז עזבתי את התיאטרון".זה בטח היה יותר מורכב ממה שהטון האגבי שלך מסגיר כרגע."זה היה תהליך איטי, אז זה לא היה קשה. לא היתה שום טראומה, שום קריעה".בראיון שקיימו עם הכיתה שלך בבית צבי בסוף האייטיז, אמרת שמי שרוצה לשחק בתיאטרון ישחק בתיאטרון, גם אם זה בתפקיד גמל ג' בקאמרי. אתה ממש לא נפלת לתפקידי גמל ג', ובכל זאת מצאת את עצמך מחוץ לעולם התיאטרון."ככה אמרתי? זה מדהים, אני לא זוכר את זה. תראי, אז לא הבנתי כלום. גם המציאות היתה שונה. כשסיימתי בית ספר למשחק לא היתה בכלל טלוויזיה מסחרית. היה ערוץ ראשון, וקולנוע יכולת לעשות פעם בשנה. היתה אז טענה שהעברית לא יכולה להצטלם טוב, שהיא לא עוברת מסך. ככה שהיה רק תיאטרון, לא היתה אופציה אחרת"."בשנות ה-80 היה רק תיאטרון, לא הייתה אופציה אחרת". גל זייד ב"בין השמשות"איך קרה שעזבת את התיאטרון כדי לכתוב טלנובלות?"התפרנסתי טוב ממשחק, זו לא היתה בעיה של פרנסה. זה פשוט לא עניין אותי מספיק. יכול להיות שאם הייתי עושה רק תפקידים שבא לי, רק עם במאים שבא לי, רק פרויקטים שבא לי, אולי הייתי מסתפק בזה".גם מאחורי הקלעים בטח עשית דברים שלא בא לך."אבל יותר קל לי לעשות משהו שאני לא מחובר אליו ב־200 אחוז מהזווית הזאת, ולא כשחקן. תראי, כשאתה כותב אתה כבר היוצר של הדבר ואתה מעורב בו, לא משנה אם זו טלנובלה או לא".אתה לא קם בבוקר ומתבאס מזה שאתה כותב את "משחק החיים" במקום לשחק את אותלו?"לא. מבחינתי זו היה יצירתי יותר מלשחק את אותה הצגה 500 פעם. בסך הכל, אלה כל מיני זוויות של אותו דבר. אם אני מלמד שייקספיר או כותב לטלנובלה, זה הכל עיסוק בדרמה. רעיונות לטלנובלה הרבה פעמים באים לי מסיפורים שייקספיריים. אני לא שופט את זה באופן הייררכי. האמת היא שאני מאוד גאה ב'האלופה'. אני חושב שלסוגה היא יצירת מופת".יצירת מופת?"היא היתה מאוד מפותחת. מבחינת המבנה, מורכבות הסיפורים, כמות הסיפורים והעומס הדרמטי. יש שם שמונה עלילות: אחת מין סיפור סינדרלה, אחת רומיאו ויוליה, אחת סיפור נקמה כמו הרוזן ממונטה כריסטו, אחת סיפור אדיפוס, והכל סובב סביב קבוצת כדורגל. היה שם פאזל מחשבתי מאוד מרחיק לכת. עד אז היתה נטייה בטלנובלות לחזור על אותה סצנה 100 פעמים. זה נבע מזה שלא היה מספיק סיפור. זו היתה מגבלה, והבנתי שאם גאון היה כותב טלנובלה, בורחס נניח, הוא היה יכול לעשות יצירת מופת. מובן שבטלנובלה, בגלל שזו עשייה זולה ומהירה מאוד, יש משהו יותר טראשי. אבל המלודרמה לא חייבת להיות נמוכה. יש גם יצירות מופת מלודרמטיות. כשאתה רואה טלנובלות ברזילאיות או ארגנטינאיות – יש בהן נושאים חברתיים והיסטוריים, זו תרבות שלמה. אצלנו זה איזה יצור כלאיים. בתוך הקונטקסט הזה הצלחנו ליצור דרמה עצומה יחסית לז'אנר. כמובן שהתאבדנו על זה באותה שנה, והתמוטטנו בסופו של דבר. לא יכולנו להמשיך. לי התחיל עניין בבלוטת התריס, דרור קיבל טחורים, וגם לימור קרסה (דרור נובלמן ולימור נחמיאס – יוצרי הסדרה; א"פ). כולנו התמוטטנו. זה היה מאמץ עצום".אם מישהו היה אומר לך כמה שנים קודם שהמאמץ המקצועי הגדול שיתיש אותך פיסית יהיה סביב כתיבת טלנובלה, היית מאמין?"לא, אבל מסתבר ששום דבר לא קשה כמו זה. זו היתה מלחמה יומיומית".משחק? מקצוע יפה - באידיאה

ב"בין השמשות" זייד מגלם רופא עם נטייה לאלימות וחיי משפחה מורכבים. בקרוב תעלה בקשת גם עונה שנייה של "חטופים", שבה הוא משחק את ד”ר חיים כהן, פסיכיאטר צבאי מעט פסיכופטי למראה, שחוקר את השבויים ששבים בתקיפות מוגזמת. ככלל, נראה שזייד, בניגוד לדמות הנעימה והשפויה שלו ביומיום, נהנה להתמחות בדמויות אפלוליות וקשות. אבל עניינים של טייפקאסט כבר לא ממש מעסיקים אותו, לטוב ולרע. כשהוא מתבקש לדמיין את הפאזה הבאה בקריירה, הוא מודה שאין לו מושג מה היא תהיה. "אני מתגלגל", הוא אומר בנחת. "פעם היו לי הרבה פנטזיות על תפקידים שאני רוצה לעשות, וויתרתי על זה. ויתרתי לטובת זרימה של דברים, להתגלגל בלי לצפות למשהו או לרצות משהו. זה לא עשה לי טוב".איך "הרופא הפסיכופט" נשמע בתור טייפקאסט? גל זייד ב"בין השמשות"כי אפשר להתאכזב?,כן. ויתרתי על הרצונות האלה. גם בטלוויזיה לא מעניין אותי כלום. אני לא רואה את עצמי מנהל תוכניות ברודקאסט, כמו שאני לא רואה את עצמי כמנחה בטלוויזיה או כמראיין או ככותב פרוזה. לי יש דבר אחד שמעניין אותי – דרמה וכל היבטיה".כשזייד מדבר בהשלמה על דברים שהיו מדכדכים את השחקן הצעיר שסיים את בית צבי, לא ברור מה השתנה יותר – הוא או המציאות. "כתבתי עכשיו איזה סרט, לא רע דווקא, ונטשתי אותו. התחלתי לכתוב סדרה ונתקענו. פעם כשהיה לי בראש משהו הייתי כמו בולדוג, עד שלא הייתי מוציא אותו לא הייתי נרגע. אפילו אם זה היה נגד המציאות ובלי תקציב. היה לי כוח פעולה מאוד חזק, וזה השתנה. בשנים האחרונות יותר ויותר פרויקטים שלי נשארים על המדף".נשמע שהתבגרת. זה לא מתסכל?"זה גם מתסכל, אבל אני מקבל את זה. כן, התבגרתי, מה אני אעשה. אני מצליח להסתכל על דברים יותר מבחוץ. זה גם פחות חיים ומוות. פעם אם זה לא היה קורה היה מוות ואם היה קורה היו חיים. היום לא", הוא אומר ועוצר רגע לחשוב, "המשחק הוא מקצוע מאוד יפה באידיאה שלו, אבל אתה חייב להישאר ילד בשבילו וזו פוזיציה שהיא גם ממכרת וגם קשה. מתחשק לי להיות מבוגר גם".כמו בטלוויזיה החינוכית: המוסרנות של "בין השמשות" מעיקה(כל הצילומים מ"בין השמשות" - קארין בר)

*#