רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

הספר היה יותר טוב: עשה ואל תעשה בעיבודי ספרים לקולנוע

למה הגרסה של טים ברטון ל"אליס" הייתה מביכה בעוד שהגרסה של דיסני הייתה מצוינת? למה סטיבן קינג לא היה מרוצה מהגרסה של קובריק ל"ניצוץ" - ואז יצר סדרה כושלת? שש הצלחות וחמישה כישלונות של ספרים שניסו להגיע למסך הגדול

תגובות

אל תעשה: היום, ב-16 ביוני, מציין בלוח השנה החילוני בתור "יום בלום" - אחד החגים הספרותיים הגדולים בעולם (עם כל הכבוד לשבוע/חודש הספר, שיוצא במקרה עכשיו גם הוא). זהו התאריך בו מתרחשת עלילת ספרו הקאנוני של ג'יימס ג'ויס, "יוליסס", אשר הפך במרוצת השנים ליום חג לסופר המוערך, לכתביו ולדמותו של ליאופולד בלום, גיבור הספר).

ארבע אדפטציות מוכרות יש ל"יוליסס" בתולדות הקולנוע. הראשונה שבהן, משנת 1967 היא המוכרת מכולן, בעוד האחרונה, "Bloom" (עם סטיבן ריאה בתפקיד הראשי) משנת 2003, נחשבת לגרועה מכולן. אבל האמת היא שאף אחת לא הצליחה להקיף את מאות עמודי הספר, ללכוד את שפתו הייחודית או להעבירו כראוי למדיום הקולנועי - הרי לא העלילה היא העיקר כאן, לא הטיול של לאופולד בלום לדאבלין, אלא הטירוף המילולי של ג'ויס. במקרה של הספר הספציפי הזה, כנראה שמחווה היא הדרך היחידה להתמודד עימו.מחווה, לא עיבוד. "הנוכלים בלום":

אל תעשה: מאז 1908 ניסו סרטי קולנוע רבים מספור לעבד למסך הגדול את היצירה מ-1850 - רומן מורכב על יחסים מחוץ לנישואים ואות הקלון הציבורי הנלווה. כל אחד מהעיבודים כשל בדרכו שלו, כאשר אפילו גרסתו של הבמאי המוערך וים ונדרס לא נחשבת למופתית. אך הנוראית מכולן היא הורסיה משנת 1995, של הבמאי רולנד ג'ופה. אמנם יש בה את גארי אולדמן ורוברט דובאל, אבל מצד שני, יש שם גם את דמי מור בתפקיד הראשי, ועוד עם במבטא בריטי מזויף. השחור-לבן העאלק-אמנותי ואורכו של הסרט (135 דקות) קברו אותו סופית ורשמית.היא לא קלה, היא אמה סטון. "באה בקלות":

אל תעשה: כנראה הספר המצוטט והמעובד ביותר לקולנוע, בין אם באופן רשמי ואם בהומאז'ים מסוגים שונים (ע"ע "סאקר פאנץ'"). עשרות הגרסאות שהופקו לסיפור הילדים הקלאסי של לואיס קרול משנת 1865, בקולנוע ובטלוויזיה (לא כולל אזכורים), נעות על הסקאלה שבין המופתי לפאתטי. אבל הרעה מכולן היא ללא ספק האחרונה, עליה אחראי טים ברטון, שפשוט שחט וטבח ביצירת מופת כאשר בחר להעניק לקשקוש האפי שלו את השם "אליס בארץ הפלאות", למרות שכל קשר למקור, או לאמנות הקולנוע, מקרי בהחלט. זאת לא הייתה העלילה של הספר, לא האווירה של הספר, אלא עוד מהקשקושים הגותיים שהוא כל כך אוהב - ועוד הדביקו על זה תלת מימד. שמישהו כבר ישלול ממנו את רישיון עשיית הסרטים.סרט, למה אתה קיים? "אליס בארץ הפלאות", גרסת טים ברטון:

אל תעשה: עוד סופר דגול שזכה לעשרות רבות של עיבודים קולנועיים ליצירותיו הוא תיאודור סוס גייזל, המוכר בשם העט ד"ר סוס. העיבודים החלו פחות או יותר מאז שהחלה הקריירה הספרותית שלו, בשנות השלושים של המאה הקודמת. מטבע הדברים, מדובר בעיקר בסרטים קצרים, חלקם באנימציה. אבל בתחילת שנות האלפיים החליטו בהוליווד להוציא שני סרטים באורך מלא, שאינם מונפשים, המבוססים על "הגרינץ' שגנב את חג המולד" ו-"חתול תעלול". מעבר לקומיקאים המבזים את עצמם בתפקידים הראשיים (ג'ים קארי ומייק מאיירס, בהתאמה), התוצאות הן תועבה אמיתית בכל קנה מידה.לא כל שילוב של ג'ים קארי עם ירוק הוא טוב. "הגרינץ'":

עשה: בשנת 2008 הגיח "הורטון שמוע מישהו" והזכיר איך עושים זאת נכון. הוא אמנם מוותר על חלק מן הטירוף הילדותי לטובת שטיקים של סרט אנימציה לילדים, אבל שומר על רוח המקור ועל משחקי המילים. הבמאי, קן דאריו, אף שיחק באש כאשר ליהק שוב את ג'ים קארי לתפקיד הראשי, אבל העובדה שמדובר בסרט מצוייר התגברה על כל מכשול. דאריו עובד בימים אלו על גרסה דומה של "הלורקס" ובהקשרי הנפשה ראוי להזכיר גם את "איך הגרינץ' גנב את המולד!" של צ'אק ג'ונס (1966) שנחשב בעיניי רבים לקלאסיקה בפני עצמו ושאף זכה לברכתו של הדוקטור.

אל תעשה: גדול סופרי המתח של דורו, שספריו עובדו לקלאסיקות קולנועיות בפני עצמן ("חומות של תקווה", "אני והחבר'ה") לא היה מרוצה מגרסת "הניצוץ" של סטנלי קובריק (ראו סעיף "עשה"). הוא טען שהעיבוד הקולנועי חוטא למקור, בעיקר בשינוי של סוף הסיפור, שהוא אחת מן הבחירות היותר גאוניות בעיבוד המפתיע הזה, לספר שהיה מוכר מאוד בזמנו. הצופים הופתעו מן השינוי, קינג הובך ואף זעם - הוא אמר על קובריק שהוא "אדם שחושב יותר מדי ומרגיש מעט מדי", וכעס בעיקר על כך שאופיו הסקפטי של הבמאי גרם לו להשמיט הרבה מהמוטיבים העל-טבעיים שהיו בספר. הוא החליט לעבד בעצמו את הספר והפך אותו למיני סדרה אשר שודרה בשנת 1997, תחת אותו השם. עם במאי האימה מיק גאריס ועם סטיבן וובר ורבקה דה מורניי בתפקידים הראשיים, המיני-סדרה על-פי "הניצוץ" היא אחת הדוגמאות המובהקות לחידוש מיותר, פושר, שנופל בבירור מקודמו.

עשה: בשנת 1980, שלוש שנים לאחר יציאתו לאור, עיבדו סטנלי קובריק ודיאן ג'ונסון את ספרו של קינג לאחד מסרטי המתח-אימה הגדולים בתולדות הקולנוע. עם אימג'ים שצרובים עמוק בתודעתו של כל חובב סרטים, עם שלי דובאל וג'ק ניקולסון הענק ועם השורה האלמותית "Here's Johnny!”. למזלם של שוחרי הקולנוע, זו הגרסה שכולם מכירים וזוכרים, למרות ההתעקשות של קינג לחרב את יצירתו שלו.

עשה את הבלתי האפשרי: הספר העתיק ביותר ברשימה (1759), נחשב לאחד מאבות הספרות המודרנית וגם כחומר בלתי אפשרי לאדפטציה קולנועית - איך לעבד רומן מטורלל, שהוא לכאורה נסיון כושל של הגיבור לכתוב אוטוביוגרפיה על עצמו, תוך כדי שימוש בטריקים ספרותיים שנראו חדשניים גם 200 שנה אחרי שיצא? אך הבמאי הבריטי מייקל ווינטרבוטום איננו אחד שנסוג מאתגרים.סרט אפשרי על סרט בלתי אפשרי. "טריסטרם שנדי":בשנת 2005 הוא גייס את התסריטאי פרנק קוטרל בויס ואת צמד הקומיקאים סטיב קוגן ורוב בריידון והוכיח כי ישנה לפחות דרך אחת להתמודד קולנועית עם הספר החריג הזה – לצלם סרט על ניסיון כושל לצלם סרט על פי הספר. נשמע מסובך, אבל אין פשוט מזה. התוצאה היא אחד הסרטים המצחיקים ביותר על מטא-קולנוע מהעשור הקודם. כמו כן, בשנה שעברה נרשם איחוד מרגש בין הבמאי ושני הכוכבים במיני-סדרה (שנערכה כעת גם לפורמט של סרט) בשם "The Trip", בה הם המשיכו לשחק את הגרסאות הפיקטיביות של עצמם.

*#