שתפו בפייסבוק
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל

ספר הדוד הפנימי: פסטיבל ביג ליבובסקי בירושלים

אירוע ההערצה הראשון לקומדיה האדירה של האחים כהן סוף סוף עיגן את מעמדו כקאלט גם בישראל. למרות שרק כמה מאות אנשים הציפו את אולם הבאולינג בשכונת תלפיות, התחושה הייתה שכל אחד מהם מתחבר לסטלן הפנימי החביב שלו

שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
הדפיסו כתבה
עידן חגואל, עכבר העיר אונליין

כמאתיים מעריצים מושבעים בחלוקי אמבט ומכנסי ברמודה הגיעו אמש לשכונת תלפיות בירושלים, להשתתף ב"פסטיבל ביג ליבובסקי" הראשון בישראל. האירוע היה ההוכחה הסופית למעמד הקאלטי של סרטם של האחים כהן כסרט פולחן לכל דבר בתודעה הישראלית. כמו "מופע האימים של רוקי" ו"מונטי פייטון והגביע הקדוש" לפניו, גם "ביג לבובסקי" השתחל לאחרונה לרשימה המצומצמת הזו של סרטי קאלט בינלאומיים, שחוויית הצפייה בהם גובלת בטקס.

האחים כהן ביימו לא מעט סרטי מופת מאז סרט הפריצה "רציחות פשוטות": היו להם הצלחות אומנותיות מרשימות כמו "בארטון פינק" המופתי ו"האיש שלא היה שם" והצלחות קופתיות מכובדות שגרפו פרסי אוסקר כמו "פארגו" ו"ארץ קשוחה". אבל הטענה הרווחת ש"ביג לבובסקי" הוא סרטם הטוב ביותר של האחים היא אחת שקשה לערער עליה. כמו הכל, גם פה בסופו של דבר מדובר אמנם בטעם אישי אבל העובדה המתחדדת, בפרספקטיבה של 14 שנים, היא שהסרט שומר על מעמדו בתור הקומדיה הכי זכורה לטובה (על ידי המבקרים והקהל גם יחד) של השנים האחרונות, כך שבנוסף למעמדו הפולחני המתעצם הוא גם ממשיך להופיע ברשימת הקומדיות הטובות ביותר. כשמשווים את מספר הקומדיות הקלאסיות הנחשבות ששרדו את השנים מול מספר הדרמות הנחשבות, מבחינים שקומדיה קלאסית היא אירוע הרבה יותר נדיר.הבאולינג כמוצר יסוד. מעריצים בפסטיבל ביג ליבובסקיהקשר היהודי תופס גם כאן אולם הבאולינג והביליארד השבלוני והמרוחק שבקניון לב בתלפיות התמלא באנגלוסקסים מחייכים, יהודים אמריקאים מרחבי ישראל שהגיעו להתאחד סביב ריטואל הערצה לסרט שהם הכי אוהבים לצטט. האירוע התקיים בשני חללים – באזור הבר הוקרן הסרט על מסך צנוע ועשרות נדחקו בחלל הקטן כדי לדקלם דיאלוגים שלמים מסצנות, לשתות רוסי לבן ולהריע לסצנות האהובות.מגיש את השורה האהובה על כולם. מעריץ מחופש לוולטר סובצ'אקלפי המדד הסיסמוגרפי שלי, השורה "שומר! פאקינג! שעבאס!" מפיו של וולטר (אותו גילם ג'ון גודמן הענק) קיבלה את מירב מחיאות כפיים בתלפיות - מה שאולי היה קשור לכך שמספר חובשי הכיפות הסרוגות המסטולים במקום היה מכובד באופן מפתיע. כאשר ההקרנה הסתיימה עלתה במקום להקת קאברים ל-Creedence Clearwater Revival, הלהקה האהובה על הדוד - אהובה כל כך שכשהוא מצהיר למשטרה על רכבו הגנוב הוא מציין בעיקר את הקלטות שלהם שהיו לו באוטו האבוד.בירושלים הקמתי את פסטיבל ליבובסקי

החלל השני היה אזור מסלולי הבאולינג בו התקיים טורניר. בניגוד לסרט, בו תשוקות רבות סערו סביב הליגה המקומית, הטורניר לא היה תחרותי במיוחד, כאשר קבוצות המעריצים גרמו, במפתיע, דווקא לבאולינג - מכל המשחקים בעולם - להראות כמו הפעילות הכי מהנה שיש. עם זאת, לא ניתן להתעלם מכך שבשני חלקי האולם היה חסר אחד המרכיבים העיקריים של הדוד: ג'וינטים.לקח את זה לכיוון של פילוסופיית חיים. "הרצל", מארגן הפסטיבל

בסמוך למסלול מצאתי את מארגן הפסטיבל (וגיטריסט בלהקת הקאברים) העונה לשם "הרצל". הרצל הוא התגלמותו החיה של דמותו של ליבובסקי (או של ג'רי גרסיה): זקן תיש, שיער ארוך פרוע, חיוך שלא יורד מהפנים והתהלכות מגושמת בחלוק עם כרס מבצבצת וכוס רוסי לבן ביד. האיש אימץ לעצמו את פילוסופיית החיים של ג'ף ליבובסקי - "ווטאבר, מאן" - והחליט לפעול כדי להפוך את הפילוסופיה הזו למציאות חייה ונושמת. הרצל הצליח לקבץ סביבו מאות אנשים ששותפים לאהבה שלו וההתאגדות הזו מאפשרת להם ולו (בעיקר) להוציא את הדוד הפנימי שבהם. בעתיד הוא מתכנן לנדוד עם הפסטיבל שלו גם לתל אביבף אבל נראה שקודם הוא בונה על קצת צ'יל טיים מהפסטיבל שארגן בירושלים. כל הארגונים והתכנונים שמתלווים לאירוע בסדר גודל (צנוע) שכזה הם, אחרי הכל, לא ממש ברוח הדוד.(כל התמונות: עידן חגואל)

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ