אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

"המאמין": מי בישראל ירצה לראות סרט תעמולה נוצרי?

זה היה יכול להיות סרט אקשן סטנדרטי ובנאלי, אלמלא הגיבור שלו היה כומר הנלחם באמצעות צלב בערפדים מרושעים. מתחת לשריון התלת-מימדי שלו, "המאמין" הוא כולו תמריץ אחד גדול לחזור לחיקה החמים של הכנסיה

תגובות

בשנת 1956 יצא איתן אדוארדס, אקדוחן שפרש מהחברה בגילומו של ג'ון ווין, לחפש את אחייניתו הצעירה שנחטפה על ידי שבט אפאצ'י בתקופה שאחרי מלחמת האזרחים האמריקאית. הסרט נקרא "המחפשים" והפך למערבון המצוטט ביותר בתולדות הקולנוע האמריקאי. סרט האקשן החדש המאמין אמנם מבוסס באופן רשמי על קומיקס יפני בשם "פריסט", אך עלילתו קרובה הרבה יותר – שלא נאמר זהה לחלוטין – למערבון הקלאסי שביים ג'ון פורד. הם אפילו מסתיימים כמעט באותו האופן. אבל לא רק "המחפשים" קופץ לראש בעת הצפייה, אלא גם יצירות קאנוניות אחרות: "1984", בלייד ראנר, "מקס הזועם בדרכים", "האימפריה מכה שנית" ומטריקס בין היתר. הבעיה המרכזית היא ש"המאמין" אינו משתמש באלו כדי למנף את עצמו אלא רק ממחזר אותם.

הסרט, העוסק בכומר לשעבר הנלחם בו זמנית בעדר מפלצות ובשדים הפנימיים שלו, אינו סרט ערפדים כפי שניתן להבין מהתקציר, אלא יותר קרוב להיות מעין מערבון גותי - ובכלל משתייך למשפחת הסרטים האפוקליפטים בסגנון "אני אגדה" ו"הנבחר" ("The Book of Eli") מאשר לסרטי הערפדים של העת האחרונה. היצורים הנקראים ערפדים בסרט הן חיות טרף נטולות אישיות החיות בלהקות.

את הסרט ביים סקוט צ'ארלס סטוארט, איש אפקטים במקצועו, שסרטו הקודם "לגיון המלאכים", נגע גם הוא בשילוב של אימה ודת וסבל מפחות מדי הגיון עלילתי ויותר מדי דיאלוגים נדושים. "המאמין" הוא ללא ספק שיפור ביחס ל"לגיון", והוא אפילו טומן בחובו קצת מגניבות מטריקסית שמבליחה פה ושם, אך חוסר היכולת של סטוארט לייצר רגע דרמטי או להדריך שחקנים פוגם במה שיכול היה להיות, עם קצת מעוף, סרט אקשן סביר למדי.

בניסיון לבקר ולפענח את הסרט חייבים לבדוק מיהו קהל היעד שלו. התשובה די ברורה בהתחשב בכך שהאלימות בסרט היא דלה למדי ודם תראו שם רק מפצע שטחי על פניו של הגיבור; שהמילה "פאקינג" נאמרת בדיוק פעם אחת במהלך הסרט; ועל אף שתי דמויות נשיות שמשמשות מעין מושא אהבה גמלוני אין בו ולו רמז קל למיניות או תשוקה. מאלה ברור שהסרט מיועד לפלח השוק הצעיר ביותר מבין רוכשי הכרטיסים. אך יותר מזה - העובדה שכל כלי נשק מגניב בארסנל של הגיבור הוא במהותו צלב (צלב שהופך לפיגיון וצלבים קטנים שהופכים לכוכבי נינג'ה קטלניים) ואפילו כל קליעי הרובים מעוטרים בצלב וכשלפני כל מכת מחץ שינחית הגיבור על אויביו הוא יצמיד את שתי ידיו בתפילה קצרה שתעניק לו את הכוח הפנטסטי שלו, כמובן שבהילוך איטי, מתברר שהסרט נועד לקהל מצומצם עוד יותר.כוח פנטסטי שנותנת האמונה. הטריילר של "המאמין":

ההתחסדות וההטפה של הסרט מבהירה שהסרט מיועד בראש ובראשונה לילדים בגילאי ה12 עד ה16, הזקוקים למוטיבציה להתפקד לשיעורי הכנסייה בימי ראשון. "המאמין" מוכר רעיון פשוט: דת זה מגניב.. כמרים הם למעשה לוחמי האור, מינימום ג'דיי. כל אחד מהם וכל צלב הוא למעשה כלי נשק מפואר שרק מחכה לפרוץ.

למעשה כבר בסצינה שאחרי האקספוזיציה ניתן להבין איפה ליבו של הסרט: משפחה גרעינית שהיא ייצוג טוטאלי של התא המשפחתי האמריקני – בניהולם של האם, עקרת בית מושכת במיוחד, ואב המנסה להפריח את שממת המדבר שהיא פיסת האדמה שלו -  מתיישבת לארוחת הערב (כולל ברכת המזון כמובן). אל הבית נכנסת ביתם המתבגרת כאשר היא מכפתרת את הכפתור העליון בחולצתה, שהייתה די שמרנית מלכתחילה. עם סגירת הכפתור ננעל בפני הצופה כל פתח של מיניות בסרט והנערה הצעירה, שסביר שחזרה ממפגש לוהט, תיענש גם תיענש על דרכיה במה שיהפוך להיות האירוע המחולל של הסרט.

אקשן אסקפיסטי

השאלה המעניינת ביותר בנוגע לסרט היא מדוע מלכתחילה נבחר להקרנה בארץ. בהתחשב במיעוט הלהיטים המופצים כאן המתעסקים בנושאים אמריקאיים כגון פוטבול, חג המולד ונצרות (כמו גנוזים בסגנון "לגיון המלאכים" ו"הפסיון של ישו"), מפתיעה מאוד הבחירה להביא את "המאמין" לקהל ישראלי -  אחד הסרטים הנוצריים ביותר שהופקו לאחרונה וסביר שהדתי ביותר שהוקרן בארץ לפחות מאז "סיינס" של מ. נייט שייאמאלן. כסרט אקשן ילדותי שהוא גם תעמולה נוצרית, יכול להיות שהסרט משרת את מטרתו נאמנה. על קהל ישראלי ממוצע הסרט כנראה יישאר שעה וחצי של אקשן אסקפיסטי שאין בו כל רע (אפילו להפך) אבל נצפה ויותר מפעם אחת בכל עונת קיץ נתונה.

"המאמין" בחלקיו הטובים הוא סרט אקשן מהיר ומהוקצע וברגעיו החלשים הוא שחזור אינפטנטילי של סרטים טובים ממנו רק טבול בגוון כחול מטאלי. בסקאלת סרטי הקיץ הוא לא בתחתית ("המכונאי" שפתח את הקיץ בארץ וסדרת "דמדומים" איומים ממנו בהרבה) אבל קשה להצביע בו על משהו שהופך אותו לסרט שראוי להשקיע בו זמן. לצופים המחפשים בימי הקיץ הקשים כמה סצנות פעולה אקסטטיות ומספר תפאורות מרשימות יש בהחלט מה לחפש ב"המאמין". רק עדיף להוריד ציפיות לפני. ולהצטלב.

*#