שתפו בפייסבוק
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל

מארק וולברג: קריירה הוליוודית, יד שניה מדוגמן תחתונים

כמה שוולברג לא יתאמץ לבסס את עצמו כשחקן הוליוודי רציני, הוא עדיין נשאר מארקי מארק, ראפר הניינטיז המביך. ועדיין, יתכן ש-2011, פוסט "פייטר", תהיה שנת המפנה בחייו. לרגל יום ההולדת ה-40 שלו - האם כדאי לתת לו עוד צ'אנס?

דגן ואלד, עכבר העיר אונליין

העובדה שראפרים שחורים הצליחו לעשות הסבה מקצועית ומצליחה לשחקנים, היא עובדה יחסית שכיחה: פאף דאדי ("Get Him to the Greek"), וויל סמית', לודאקריס, קווין לאטיפה, אייס קיוב ועוד רבים. לעומתם, בתחילת שנות ה-90, כאשר פרצו כוכבני היפהופ לבנים דוגמת בריאן אוסטין גרין, דיוויד פאוסטינו (באד באנדי מ"נשואים פלוס"), ונילה אייס ומארקי מארק אולי כבשו זמנית את מצעדי הפזמונים, אבל הפכו במהרה בעיקר מושא ללעג ברחבי תכניות הבידור האמריקאיות.

וכי למה? בניגוד לשלישייה הניו יורקית לבנה לא פחות מהם, אבל כזו שהתהדרה מהרגע הראשון באירוניה ומודעות עצמית – הביסטי בויז – אלו היו פשוט מדובר בזמרים לבנבנים שחיקו את המוזיקה של הקולגות שלהם בלי בושה. תכני השירים היו בעיקר על כיבוש נשים ומסיבות, בלי רמז לפוליטיקה או למחאה, להיפך – בשובע מעצבן. זה בעיקר נראה מאולץ, בעיקר על פניו של מארק וולברג, שלפני גלגולו כ"מארקי מארק" היה חבר לתקופה קצרה בלהקת הבנים New Kids on the Block (לצד אחיו דוני) – ולפני כן בכלל היה דוגמן התחתונים של קלווין קליין. עד היום חקוק וולברג בתודעה האמריקאית יותר בזכות ריבועים בבטן מאשר קריירת משחק.אחח, הניינטיז. כמה שאנחנו לא מתגעגעים:

באמצע שנות ה-90, אחרי שאף אחד כבר לא רצה לשמוע על מארקי מארק, הוא חזר להיות מארק וולברג והתחיל את דרכו בקולנוע. טביעת הרגל שלו התבטאה בסרטים המיועדים לקהל הנוער: הדרמה "יומן נעורים" לצד ליאונרדו דיקפריו, ומותחן עצמאי, "פחד" - לצידה של ריס וויתרספון (שאף זכה לאחרונה לרימייק בבוליוודי). אך התפקיד המושלם למידותיו של וולברג היה בסרט של פול תומאס אנדרסון מ1997 - "לילות בוגי", כאדי אדמס, שמאוחר יותר משנה את שמו לשם שיותר הולם שחקן פורנו – דירק דיגלר.

דוגמן תחתונים או של מה שבפנים מדהים כמה שהמסלולים של וולברג ודיגלר דומים: שניהם שינו את שמם והיו לכוכבים גדולים, אך לאו דווקא בשל יכולות המשחק, או אפילו פניהם אלא בזכות מה שמתחת להם. אף בהמשך ניסו לעשות הסבה מקצועית ולא מוצלחת לטובת מוזיקה (למרות שאצל וולברג המסלול היה הפוך). אנדרסון יצר מהלך מקיף למדי סביב מהותו של דיגלר/וולברג, כאשר דרך עיניו מוצג סיפורה של תעשיית הפורנו של שנות השבעים והשמונים - שאינה כה שונה מתעשיית הוליווד המיינסטרימית.פורנו או סרטים "רגילים", מה זה משנה. "לילות בוגי":

מארק וולברג הוא לא שחקן מורכב, ואין בו רבדים רבים כמו לשחקנים בני דורו (מאט דיימון, בן אפלק וליאונרדו דיקפריו, לדוגמא). אפשר לחלק את התפקידים שלו לשניים: בדרמות (בין השאר ב"בלתי מנוצח" המבוסס על חייו של שחקן הפוטבול וינס פרנסיס פפל, "פייטר" ו"לילות בוגי"), וולברג הוא איש נואש ובכייני, שלא מתקשה למרר בדמעותיו את הכאב והייאוש של הדמויות – שתמיד מגיעות למעמדן ה"כוכבי" בזכות התכונות הפיזיות שלהן (שחקן פורנו, שחקן פוטבול, מתאגרף). מנגד, וולברג צבר גם קילומטראז' ארוך במותחני אקשן שלא הסתמכו על כישורי המשחק שלו והסתפקו לאפשר לו להיות כצלף בעל פני אבן מושכות (רשימה נבחרת: "הג'וב האיטלקי", "על הכוונת", "ארבעה אחים", "מקס פיין", "ביג היט").

חמישה סרטים מן הפילמוגרפיה של וולברג הם רימייקים – מספר גבוה יחסית: ב-2001 הוא נכנס לנעליו הקשוחות של צ'רלטון הסטון לעיבוד המביך של טים ברטון ל"כוכב הקופים" שאף זכה בפרס הראזי לרימייק הגרוע ביותר של אותה שנה. שנה לאחר מכן, וולברג לקח חלק בעוד רימייק מבולבל ומביך ל"חידון בחרוזים", תחת השם "האמת אודות צ'ארלי" בבימויו של ג'ונתן דמי. וולברג, שנכנס לרגליו של עוד סופרסטאר מהדור הישן - קרי גרנט - גילם טיפוס מסתורי המסתבך בפרשיה מפוקפקת ועל הדרך סוחף אישה שבעלה נרצח בפריז זה עתה. בעוד שהמקור מ-1963 היה קומדיית מתח קלילה ומבדרת, דמי הציג עיבוד חסר כריזמה, עם צמד שחקנים שאינם מצליחים להחזיק את הסרט על תסריט מאולץ ואיטי.תחזירו לנו את קרי גרנט, בבקשה. "האמת אודות צ'ארלי":

עוד שנה עוברת והפעם וולברג נכנס לרימייק שתואם את מידותיו - "הג'וב האיטלקי". וולברג, שהפעם נכנס לנעליו הבריטיות של מייקל קיין, מסרט הפעולה הקלאסי מ-1969, מגלם את הגנב צ'ארלי קרוקר, המוביל כנופיה הגונבת מטילי זהב בונציה. זהו עיבוד תזזיתי שמשאיר את הדגש על מכוניות המיני קופר שכיכבו גם בסרט המקורי (רק בדגם ישן בהרבה), והסרט קליל ומהנה בהתאם - מה ששולח אותו עם מספיק ביטחון העצמי בשביל להיות לא אחר מג'ון וויין חדש בסרט "ארבעה אחים" של ג'ון סינגלטון, עיבוד למערבון "ילדיה של קייטי אלדר", בו ארבעה אחים מחפשים את רוצח אימם (בניגוד למערבון, שם ארבעת האחים ביולוגים, כאן מדובר באחים מאומצים הכוללים צמד שחורים וצמד לבנים), שמועתק מן המערב הפרוע לרחובותיה העכשוויים ומוכי העוני של דטרויט. הרימייק החמישי היה "השתולים", העיבוד של מרטין סקורסזה לטרילוגיית סרטי הפעולה ההונג קונגית "דרך ללא מוצא", שמעתיקה את העלילה לזירות הפשע של בוסטון. בניגוד לרימייקים הקודמים, אותם הוביל, וולברג פינה את הדרך לליאונרדו דיקפריו, מאט דיימון וג'ק ניקולסון. בסופו של דבר, וולברג היה השחקן היחידי מהקאסט הרחב מאוד שזכה למועמדות לאוסקר (אך הפסיד לאלן ארקין על 'מיס סאנשיין הקטנה').דרך עצמאית. של אחרים

במובן מסוים, העובדה שוולברג נחת פעם אחר פעם בתפקידים שאותם כבר ביססו עבורו שחקנים ותיקים ובולטים אחרים - הסטון, גרנט, ויין וקיין, כולם אייקונים של גבריות קולנועית, מתחברת לא רע לקריירת ההיפהופ שלו, שגם היא הייתה "יד שניה מתושב הארלם". הפרצוף הקשוח שלו, התסריט שכבר שופשף כמו שצריך על הקהל והמסורת של הסרט היו אמורים להבטיח לו שביל סלול לצעוד בו - עניין שלא דורש הרבה תעוזה. עם זאת, דווקא החיבור הנדיר שלו עם הבמאי דיוויד או. ראסל, שלפי כל הדיווחים הוא אחד מהטיפוסים הקשים ביותר שעובדים בהוליווד, דרש ממנו לחרוג מעט מהקומפורט זון בו הוא הרגיש כל כך טוב: זה התחיל בסאטירת האקשן "שלושה מלכים" בה ארבעה חיילים מנסים לגנוב מטילי זהב שהיו שייכים לסדאם חוסיין - אך גם כאן וולברג היה ה"כל-אמריקאי", איש המשפחה, הפטריוט, מול החייל הותיק והתחמן שרק רוצה לעשות את המכה הגדולה (ג'ורג' קלוני).יוצאים לגנוב זהב. "שלושה מלכים":

הסרט השני והמוזר שלהם, "אני אוהב האקביז", עורר תגובות חלוקות ומבולבלות מקהל ומהמבקרים - קומדיה פילוסופית-אקזיסטנציאליסטית עם עלילות רבות כמספר כוכביה. וולברג גילם כבאי הדבק היטב בתורתו של סארטר. אך הסרט השלישי שלהם ביחד, שאולי פרץ עבורו דרך חדשה, היה "פייטר" - סרט ביוגרפי על המתאגרף מיקי וורד (וולברג) ואחיו דיקי קלמונד (כריסטיאן בייל). "סרט האיגרוף" הוא ז'אנר חביב מאוד בהוליווד ("רוקי", "השור הזועם", "מיליון דולר בייבי") והסרט אכן זכה לשבחים - וולברג, כמובן, חובב השביל הסלול, כבר מתכנן סרט המשך.הולכים על בטוח. "פייטר":

אולי מוקדם לערוך כתבת סיכום אמצע-קריירה עבור וולברג, כי מסתמן שהוא נמצא בתקופת מעבר. למרות שמרכז הקריירה שלו עד כה הייתה כניסה לנעליים של אייקונים אחרים, הוא עסוק כרגע בלהציג פנים אחרים - דווקא כשחקן קומי: תפקיד משנה מבדר ב"דייט לילי", חיבור מוצלח עם וויל פארל בקומדיית המשטרה "החבר'ה האחרים" ועוד מעט גם בפרויקט המסקרן של סת' מק'פרלן, "TED", המספר על חברות בין גבר לבובה של דב (מה שנשמע כפארודיה על "החיים הכפולים של וולטר" עם מל גיבסון). ובכל זאת, התודעה הראשונית היא זו שתופסת אותו במערומיו, תרתי משמע - ימיו הראשונים בתודעה הציבורית, כשהיה דוגמן תחתונים, או גרוע מכך, מארקי מארק.

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ