רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

"למוזיקאים יש אגו אפילו יותר נפוח משלי"

אלכס קלוד, מעצב הפסקול של "הערת שוליים" (ושל "לבנון", "בופור" ועוד), מתפלסף על סאונד, מוזיקאים ופאתוס.

תגובות

כשאלכס קלוד מתחיל משפט, הוא מסיים שעה-שעתיים מאוחר יותר. כלומר, קלוד (לשעבר קלוץ, "אבל מי מסוגל להסתובב עם שם כזה") יכול לייצר שטף דיבור באורך פיצ'ר. הוא קופץ מרפרנס לרפרנס, בין אם זה ספר שהוא קורא עכשיו (למשל "החייל האמיץ שווייק": "אני חוזר אליו בקביעות כי אני נופל מהמיטה מרוב צחוק ואם היית שמה עלי מצלמה אני בטוח שהיו מאשפזים  אותי בכפייה"), בין אם הוא מתאר את עבודת המימיקה של השחקנים בסרטיו של בלה טאר, או בין אם זה המלחין המינימליסט האקספרמנטליסט אלווה נוטו, שעליו מעולם לא שמעתי ("מה, את לא מכירה? אני מתפלא עלייך גברת וגנר הצעירה").הערת שוליים - כל הפרטים"הערת שוליים": רגע השיא בקריירה של יוסף סידרלמען הגילוי הנאות אספר שעבדתי בעבר עם קלוד, ומאז עקבתי בעניין אחר עבודתו כמעצב פסקול. כיוון שמעטים מבינים מהו עיצוב פסקול, ביקשתי ממנו שקודם כל יסביר מה הוא עושה: "פסקול הוא בניית אטמוספירה, בועה אמנותית שהיא קרקע לבניית הסיפור. כשאת יוצרת רקע אטמוספירי נכון העברת הסיפור יותר פשוטה. אם ניקח למשל את הצייר רמברנדט, שמצייר דמויות בחצי אור וחצי חושך, זוהי אטמוספירה. מכאן שעיצוב פסקול - כמו גם צילום, עריכה ואפילו ארט - בונה אטמוספירה". בפיצ'ר ממוצע נדרש קלוד לביים - או אם תעדיפו, לכוון - את עבודתם של מקליטי שטח, אנשי אפקטים, מנקי דיאלוגים, טכנאי מיקס סופי וכמובן המוזיקאים שכותבים את המוזיקה לסרט.כך משחקים האפקטים והמוזיקה במסדרונות העברית. "הערת שוליים":"אני פולני, והדבר הכי בסיסי שאמא שלי לימדה אותי זה להרגיש אשם. ותמיד לא נעים לי. כי מוזיקאים, עם על כל האהבה שלי אליהם, האגו שלהם נפוח אפילו יותר משלי, וזה לא פשוט כשמגיע מישהו שקורא לעצמו מנהל מוזיקלי ומתחיל לתת הערות. ב'לבנון', למשל, נתתי למוזיקאי רפרנס של דקה וביקשתי ממנו מדיטציה על הנושא. קיבלתי בחזרה עשר דקות של הרהורים. רשמים מוזיקליים. אני הרי אף פעם לא מבקש ממוזיקאי לשבת מול הסרט ולנגן לתמונה. ואז לקחתי רצפים של כמה שניות, חתכתי, ערבבתי ואותן דקות הפכו לדקה אחת נפלאה".מאוד הופתעתי מעבודתך ב"הערת שוליים". כי אתה זה שלימדת אותי שהגדולה האמיתית היא לא לשים לב לעבודת הפסקול, ופה בחרת מוזיקה גדולה, צורמנית, ואתה בכלל איש של ניואנסים. ב"בופור" וב"לבנון" זו אטמוספירה אפלה, ופה שמחה והילולה."בגלל שבהערת שוליים התמונה ערוכה בצורה אינטנסיבית וחדשנית - בעיני זה פשוט קולנוע של המאה ה־21 - הצעתי שנלך על פסקול ארכאי של מוזיקה תזמורתית מתחילת המאה קודמת. ושתהיה דומיננטית. נכון שזה הפוך ממה שאני עושה בדרך כלל, אבל זו היתה טובת הסרט. וידעתי שאני הולך על שניטקה (אלפרד שניטקה, המלחין הסובייטי; ז"ו). אמנם הוא כתב מוזיקה מודרנית לא נגישה, אבל תמיד שמעתי בהלחנה שלו גרוטסקה ויחד עם זה פאתוס. בחרתי דווקא קטעים שנוגנו בכלי נשיפה ממתכת. המתכת נתנה לי את הניואנס הצורמני. והצרימה נתנה לי את הציניות.בהתחלה חשבנו להשתמש בהקלטות המקוריות של שניטקה אבל היתה בעיה, כי הן הוקלטו רע מאוד. פנינו לקבל זכות להשתמש בתווים ולהקליט מחדש אבל ביקשו מחיר אסטרונומי - 50 אלף פאונד. אז חיפשתי מישהו שיהרהר על שניטקה. עשרה מוזיקאים נתנו לנו סמפלרים שלא סיפקו אותנו. עד שהגעתי לעמית פוזננסקי, שעשה הלחנה מדהימה כל כך עד שנשכחו הרפרנסים".מכונות הידראוליות יצרו את צלילי הטנק. "לבנון":יש בסרט גם את סאונד המכניקה של המיקרופילם. סאונד מומצא לחלוטין, כמובן. זה הזכיר לי את עבודת הסאונד על הטנק בסרט "לבנון"."ב'הערת שוליים' השתמשתי בסאונדים של נגני וידאו ישנים שהלבשתי על המיקרופילם. ב'לבנון' ביקשתי מאיש אפקטים צרפתי ושמו ניקולא בקר שיקליט לי שפשופי מתכות. וזה, אגב, רעיון שנולד בשלוש לפנות בוקר בזמן שישנתי. הרעיונות הכי טובים מפתיעים אותי לא כשאני מתאמץ, אלא בזמן שאני ישן או מטיל את מימי, תסלחי לי. אמרתי לניקולא 'תתחיל לשפשף מתכות'. את השפשופים הפכתי לאטמוספירה המוזיקלית של הסרט. לתזוזות של הצריח והכוונת אספתי סאונדים של כל מיני מכונות הידראוליות שונות. ההפקה כמובן פחדה שיהיו טענות לגבי אמיתות ושטויות כאלה, אז לפני הבכורה לקחנו טנקיסטים והקרנו להם את הסרט, ואנשים יצאו עם אישונים כאלה גדולים. "תביני ש'לבנון' צולם באולפן טלוויזיה בנוה אילן עם כמה קוליסות. אין טנק ואין מלחמה, ואני צריך ליצור מאפס חיה שהיא הטנק, שנכנסים ויוצאים ונדלק ולא נדלק, ולתת לך תחושה כצופה שאת סגורה בקופסה של שתיים על שתיים, ובחוץ גם משתוללת מלחמה. עד היום אנשים אומרים לי 'וואו, הסצנה עם המסוק', ואין בסרט שום מסוק. רק סאונד מוקצן מאוד של מסוק".20 שנה אתה מתעסק בסאונד. ניסית פעם להקים להקה?"ניגנתי ארבע שנים בקלרינט, אחר כך חמש שנים בחליל צד, ואז יום אחד האזנתי ל'מהווישנו אורקסטרה' של ג'ון מקלפלין ואמרתי לעצמי 'לטכניקה כזו לעולם לא אגיע, אז באמת שאין טעם'. כל אחד צריך למצוא את מקומו המדויק כדי להבריק במה שהוא עושה. היום אני מרגיש שמצאתי את עצמי בדיוק בנישה שבה אני אמור להיות בתוך היצירה הקולנועית שהיא יצירה משותפת, ויש לי המון תשוקה בעשיית הדבר הזה".הערת שוליים - כל הפרטים

*#