רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

שליחותו של מנהל קרן הקולנוע הירושלמי

יורם הוניג מתכוון לבנות את הקולנוע הירושלמי. אין לו בעיה לשלם לדובר קוסאשווילי כדי שיעתיק את התסריט החדש שלו לשם, אבל העיקר בשבילו זה לעודד יוצרים צעירים. וקולנוע תל אביבי? ספק אם הוא קיים בכלל

תגובות

את יורם הוניג, מנהל המיזם לקולנוע וטלוויזיה בירושלים, פגשתי בבקפה קדוש, מוסד ירושלמי ותיק עם אוריינטציה אירופית. המקום היה הומה ונראה כמו מיקרוקוסמוס של ירושלים – סטודנטים, ותיקי העיר, תיירים מלפחות שלוש מדינות וזרמים דתיים במספר דומה. יורם מחבב את המקום, שקרוב למשרדי המיזם. הוא מתגורר בכפר אוריה, אשר בהרי ירושלים, עם אשתו אופירה ושלושת ילדיהם. הוא מעיד על עצמו כעל "ילד טוב ירושלים" ומרחיב: "אני דור עשירי בירושלים. בית הכרם. ירושלמי כזה, יורם. הייתי בצופים, הייתי מ"פ בנח"ל. למדתי קולנוע במחזור הראשון של סם שפיגל." אחרי שסיים את לימודיו עבד ב"יומן" בערוץ הראשון ועשה סרטים תיעודיים. בעקבות ההצלחה של "שלום כתה א'" פנה אליו רנן שור, מנהל בית הספר לקולנוע ע"ש "סם שפיגל", והציע לו להתמודד על תפקיד ניהול המיזם. זה היה בקיץ של שנת 2008. מאז הוא שם."עספור", "סרוגים", "עבודה ערבית": גם בטלוויזיה, ירושלים פורחתליל ירושלים: הברים הטובים ביותר בעיר הבירהקריקט, מעיינות ומנזר יווני: בילוי משפחתי בירושלים

ספר לנו קצת על המיזם. איך הכל התחיל?בעשור האחרון, הרבה בזכות חוק הקולנוע ואנשים כמו כתרי שחורי, מנהל קרן הקולנוע הישראלית - פתאום אתה רואה את הפריצה של הקולנוע הישראלי בעולם. פתאום היוצרים לא מחויבים לרצות את הקהל. והרי אותם יוצרים, אם אין להם פרנסה, לא יכולים לייצר תרבות. ברגע שהמדינה מקציבה X כסף לקולנוע איכותי, היוצרים נרגעים ויכולים להתחיל לכתוב איכותי, כי האלמנט העסקי הוצא מהמשוואה. ובאמת, בעשור האחרון, אתה רואה את הקולנוע הישראלי מגיע לכל מקום בעולם. מדינות בקנה מידה דומה – בלגיה, דנמרק, הולנד – אתה לא שומע על הקולנוע שלהם בעולם. על הקולנוע הישראלי כן.

לפני בערך עשרים שנה באירופה שכללו את הפטנט והקימו קרנות קולנוע איזוריות, בתוך המדינה. ניקח את ברלין כדוגמא: אחרי האיחוד, הייתה להם בעיה דומה לזו שיש לנו בירושלים. היא הייתה עיר אפורה, חצויה, משויכת לפקידי ממשל, בזמן שמינכן הייתה התל אביב של גרמניה. בעזרת המון כסף פשוט העבירו את כל התרבות לברלין.במהלך שישים ומשהו קיום שנות המדינה, רק חמישה אחוזים מסרטי הקולנוע הישראלי צולמו בירושלים. זה הכל. עכשיו, ירושלים היא הבירה, הכי גדולה בארץ, האוכלוסיה רב-גונית, הנופים והסיפורים מדהימים – אבל היא לא נמצאת בקולנוע. ואם היא נמצאת בקולנוע, ב-90% מאותם 5%, זה סטריאוטיפים: או סכסוך או חרדים. גם בטלוויזיה. עד לפני שנתיים וחצי, היית פותח טלוויזיה ורואה צעיר בן שלושים שגר בת"א. ואם יש לו כיפה – הוא ירושלמי. אבל המציאות היא לא חרדים ומחסומים. יש פה את בצלאל, את האוניברסיטה העברית, סם שפיגל, מעלה, חיים צעירים. אבל בתודעה, זה לא נמצא. אנחנו רוצים שעל המסך יהיה ירושלמי אחר. ויש כאלה במציאות, זה לא שאנחנו ממציאים משהו.הגיע הזמן לסרט שמתרחש בקמפוס גבעת רם. "הערת שוליים"

ומה קרה?למדנו שיטות של קרנות עולמיות איזוריות בעולם והרכבנו את השיטה המתאימה לנו. אנחנו רוצים לתמוך בהפקות איכותיות. שיהיה קולנוע טוב, קודם כל. אחרי זה, נכנסים השיקולים של מי עושה כי טוב לעיר, כלכלית או דימויית. עדיף שגם וגם.

מה דעתך על מצב הקולנוע והתרבות כרגע בירושלים, בטח בהתייחס לקמפיין התדמיתי שמנהיג ניר ברקת?

תראה, אני חי בתוך עולמי. אז אני יכול להגיד שהיום 20% מסרטי הקולנוע בארץ מצולמים בירושלים. וזה היה חמישה אחוזים. אין דוגמה בעולם למהפך כזה. ואם תבדוק את הסרטים שעלו למסכים בהשקעת המיזם, מדובר בסרטים הכי טובים בארץ. בשנה שעברה "שליחותו של הממונה על משאבי אנוש" זכה בפרס אופיר, ו"הדקדוק הפנימי" בפסטיבל טוקיו. השנה עולה "הערת שוליים", שזכה בקאן. אז יש כאלה שיגידו שזו לא חוכמה, כי הלכנו על שלושה תותחים – ערן ריקליס, ניר ברגמן ויוסף סידר. אבל שלושת הסרטים הבאים שלנו, הם של במאים מתחילים. גם בטלוויזיה, אפשר לדבר על שיאי הצפייה של "עספור” דרך ה-VOD, ועל ההצלחה של “עבודה ערבית” ועכשיו גם “ילדי ראש הממשלה” ו-“אורים ותומים”. בקרוב תעלה גם סדרה חדשה של רני בלייר, “שביתה”, שמצטלמת כעת."אנחנו רוצים ירושלמי אחר על המסך". הוניג עם ניר ברקת (צילום: פיליפ טואיטו)

בהקשר ל"אורים ותומים" ו"הערת שוליים", שמתי לב למשיכה של יוצרים הבוחרים בירושלים כלוקיישן לצד המסתורי שבה. "שבע דקות בגן עדן" היה מותחן אניגמטי, אפילו "שליחותו" מתחיל בתעלומה. יש לך הסבר לתופעה?

מה עמדתך לגביי יוצרים שמעתיקים את מיקום היצירה כדי לזכות בתמיכת המיזם?

זאת המטרה שלנו. אנחנו רוצים לעשות את הסרטים הכי טובים בארץ, בירושלים. לפני כמעט שלוש שנים, כשהקמנו את המיזם, אמרו שאף אחד לא יבוא ואם כבר יבואו אלה יהיו דברים לא חשובים ולא רלוונטים. שחבל על הכסף. את המשוכה הזאת עברנו. אין לי בעיה שמעתיקים סרט מגבעתיים לירושלים, אבל צריך לחבר את זה לעיר. לחפש את הייחוד. באתי אל דובר קוסאשווילי ואמרתי לו " למה שלא תעשה את הסרט החדש שלך בירושלים?". הוא ענה שהגיבורה שלו מתל אביב. הזמנתי אותו לסיור אישי והוא העביר את התסריט מגוש דן לכאן. אני יודע שהוא בא בגלל הכסף. הוא לא מכיר את ירושלים והוא לא נולד בירושלים. אבל הוא נדלק - ודובר הוא יוצר מספיק אחראי בשביל להבין שמדובר בכסף ולא באידאולוגיה. הוא מסתובב עכשיו בעיר, מחפש לוקיישנים, את ירושלים שלו. בקיץ הוא יצלם פה את הפיצ'ר הבא שלו, "רווקה פלוס"."שליש מ-700 הפניות עוסקות במסתורין". "שליחותו של הממונה על משאבי אנוש"

אם כבר הזכרת את "הערת שוליים”, הסרט הישראלי החם של התקופה – מאיזה שלב הוא אצלכם?

זה תסריט שבשלב הסינופסיס שאורכו חמישה עמודים, הנחתי אותו מהיד וידעתי שפה יש משהו שעוד לא היה. לא בארץ, ואם יורשה לי, ברמה העולמית. זה סרט שמרחיב את השפה הקולנועית. קודם כל, זה סיפור גאוני. אמנות הסטוריטלינג מדהימה. אחרי זה הליהוק של בראבא לתפקיד כזה – זה פשוט לא הגיוני. ואז בא סידר ומסביר לך בפרזנטציה שבעצם הסרט ייעצר כמה פעמים והמסך יתמלא בטקסטים. חשבתי שזה מעניין, אבל שבעולם לא יבינו את זה. גם את הסיפור, שהסוד שלו הוא מילה, וגם את העיסוק בתלמוד ובפילולוגיה של התלמוד. אבל הוא יושב מולך ומסביר איך הסרט ייראה פריים אחרי פריים. הכל עם אמירות והכל מדויק, גם בזכות העובדה שהוא עבד עם סטוריבורד. כיוון שאנחנו קרן עירונית, הזמנו אותו להעביר סדנה לאומני סטוריבורד ירושלמים, בוגרי בצלאל ובתי ספר לקולנוע. מצד שני, שבוע אחרי זה הגיע דובר והסביר מדוע אסור לעבוד עם סטוריבורד.

אני מקווה שתסכים איתי שיש דבר כזה שנקרא "קולנוע תל-אביבי". האם יש דבר כזה "קולנוע ירושלמי"?

אני חושב שמוקדם להגיד. עד לפני שנתיים לא צילמו בכלל בירושלים. ואני גם לא חושב שיש קולנוע תל אביבי, יש את הדימוי של קולנוע כזה. זה לא כמו קולנוע ניו יורקי. אבל ההכללות לא נכונות כאן. אני אגיד לך מה אנחנו מחפשים. אולי זה יישמע קצת מעפן, בטח לתל אביבים, אבל אם להצביע בקרן לייזר - אנחנו מחפשים את הנשמה בעשייה. ואני חושב שזה ירושלמי. אני חושב שגם “עספור" וגם "הערת שוליים" זה קולנוע ירושלמי. מצד אחד, הפרחים המקסימים שעסוקים כל היום בסקס וסמים, ומן הצד השני האקדמאים, חתני פרס ישראל והיקום של גבעת רם והאוניברסיטה. בשניהם יש נשמה. בעיקר של היוצרים, אבל זה גם יוצא מתוך הדמויות שלהם ומתוך הסיפור. זה מה שאנחנו מחפשים.

*#