רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לא להעיר את השרה: הקולנוע האילם של לימור לבנת

הנאום של לימור לבנת אמש (ראשון) בפסטיבל קולנוע דרום, נגד סרטו של שלומי אלקבץ, הוכיח פעם נוספת שלשרת התרבות אין עניין באמנות אמיתית

תגובות

לימור לבנת מזמינה אתכם לריקוד מעגל קטן. מילות השיר המתנגן הן פשוטות: בואו נעשה קולנוע נחמד/ נעשה קולנוע קסום/ לא נעצבן אף אחד/ לא נדבר על כלום/ בואו ניצור, ככה ביחד/ שלובי זרועות ולבבות/ בואו נגמור מהצלחת/ ולא נעסוק בקרבות. לימור לבנת רוצה שנחזור לתקופת הקולנוע האילם. מבחינתה, כל המילים האלה הן פשוט אוויר מבוזבז, הבל, חוסר הבנה בסיסי של ההבחנה הכל כך ברורה מבחינתה - בין אמנות לפוליטיקה. אולי זו הסיבה שהיא הרגישה צורך לנאום אמש בפסטיבל קולנוע דרום, רגע לפני שיוקרן סרטו של שלומי אלקבץ. בנאום שלה חשבה לימור לבנת שיש לה מה להגיד, נגד סרט שמבוסס על עדויות של פלסטינים וחיילים ששירתו ביהודה ושומרון. היא חשבה שזו הבמה לומר משהו על ההתעלמות הגורפת של אלקבץ מהתושבים בעורף. אחר כך היא חשבה שזה רעיון טוב לצאת מהאולם עוד לפני שראתה את הסרט. כי יש חלוקה צודקת בעולם - היא נציגת ילדי שדרות שספגו מטחי קטיושות, היא מביעה עמדה. האנשים שעושים קולנוע, הם לא אמורים להיות נציגים. הם, שיעשו אמנות.  » לימור לבנת עזבה במחאה את פסטיבל קולנוע דרוםלימור לבנת רוצה שנזכור שכולנו יהודים. ובגלל זה יש הרי כל כך הרבה שמחבר בינינו לעומת מה שמפריד. הנה, תראו את יוסי סידר, הוא עשה סרט נחמד. סרט עדין. הוא עשה סרט שאין בו אפילו רבע פלסטיני בפריים, ותראו כמה אוהבים אותו מעבר לים. מה רע לנו? למה תמיד כל האיבה והאימה הזו? מי צריך בכלל את כל הבלבול הזה עם כיבוש, שמה-כיבוש? אתם זוכרים את הסרט הזה, נו... משהו עם כוח אדם..., איך קוראים לו? אה! "שליחותו של הממונה על משאבי אנוש". כמה מרגש הוא היה! נכון, הוא לא זכה באוסקר, אבל זה רק בגלל שבהוליווד כולם אנטישמים.לימור לבנת גם רוצה שנשכח. הרבה-הרבה שנשכח. שנמחק מהזיכרון איך רק בחודש דצמבר גערה באנשי התיאטרון הישראלי שהעיזו לומר משהו שלא כתבה להם עדנה מזי"א או יהושע סובול לא עלינו. גערה בהם על כך שבבת אחת הביאו את הדיון הפוליטי לבמה, ואת הבמה אל הזירה הציבורית. "לא לערבב אמנות ופוליטקה", אמרה כמו מנטרה. כאילו אם תגיד את זה שוב ושוב זה יהפוך נכון. היא גם רוצה שנשכח שבזמן עופרת יצוקה, בזמן שילדי שדרות ישבו במקלטים, התקשורת הישראלית צילמה רק אבל רק אותם. העדות היחידה שנתנו לה מקום כאן הייתה שלהם. כי לימור לבנת בסך הכל רוצה שנהיה תלמידים טובים. שנלמד שסרט על ילדי שדרות הוא אמנות, אבל סרט על פלסטינים הוא פוליטיקה. שנשנן טוב טוב שכשהיא עוסקת בתרבות זה תעודת הצטיינות, אבל כשאנשי התרבות מדברים על פוליטקה הם נכשלים ומסולקים מבית הספר. ואם אפשר, שלא נשים לב שקביעת תקציבי משרד התרבות גם היא תמיד החלטה פוליטית. שכשגוף אחד מתוקצב יותר אומרת שרת התרבות משהו על סדר העדיפויות שלה, שהוא תמיד, אבל תמיד פוליטי. אבל איזה קטע? לימור לבנת היא פוליטיקאית! ולה מותר למחות. בעצם היא נדרשת למחות, ולכעוס ולזעום. בשביל זה בחרנו אותה. בחרנו אותה כדי שתמחה במקומנו, כדי שתלחם במקומנו, וככה אנחנו לא נצטרך לכעוס ולזעום. אם היא בעמדת השמירה אנחנו יכולים להיות רגועים, שלווים, בטוחים. היא שומרת לנו על התרבות נקייה, כזו מיינסטרימית ונעימה, שלא נאמר בה בעצם שום דבר. כשלימור לבנת בשטח אפשר לזנוח את כל השטויות האלה של חתרנות או אמנות בועטת. אנחנו גם יכולים להפסיק לעשות אמנות ביקורתית ואמנות שוליים, ולהישאר עם תערוכות מתוקות, סרטים חביבים והצגות משעשעות. מזל שהיא פה. לימור לבנת לא באמת רוצה שנבוא לפסטיבל קולנוע דרום. בשביל מי זה בכלל טוב? עדיף שניסע לאריאל - שם מתנהלת כבר שנים עשייה אמנותית ענפה. עד כדי כך ענפה שלכבודה היא הסכימה להוקיע ולהפקיר כל כך הרבה אנשי רוח ואמנות שבלי היצירה שלהם לא היה לה תפקיד. בדרך לאריאל שכחה לימור לבנת שאם אסור לאיתי טיראן למחות, גם לה אסור. כי אם מחברים עוולה תרבותית עם עוולה מוסרית לא מקבלים תיאטרון טוב, או קולנוע טוב - מקבלים פאשיזם. אם מעודדים תרבות נמוכה, מקבלים גם ציבור נמוך. לימור לבנת הלכה לישון, והיא מאוד מבקשת שלא תעירו אותה. בכלל, אם אפשר שנישאר כאן רדומים תרבותית זה מאוד יעזור. כי הרעש, הרעש הזה של כל השלומי אלקבצים, והעודד קוטלרים והיוסף סוודים מאוד מקשה עליה. איך אפשר לעבוד ככה? איך אפשר לנהל משרד תרבות?

*#