אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

הוא כן שם: בוב דילן מדליק את הדמיון של הוליווד

כמעט מבלי שיופיע על המסך בעצמו, בוב דילן השתלב לא רק בלמעלה מ-300 פסי קול לסרטים וסדרות אלא גם הפך לדמות שמעירה את דמיונם של תסריטאים ובמאים

תגובות

ב"אני לא שם" (2007), סרטו הפיוטי והמבלבל של טוד היינס על בוב דילן, הזמר הנערץ - שחוגג היום את יום הולדתו השבעים - מגולם על ידי לא פחות משישה כוכבים הוליוודיים: כריסטיאן בייל, קייט בלאנשט, ריצ'ארד גיר, הית' לדג'ר, בן וישו וילד הפלא מרקוס קארל פרנקלין. השישה מייצגים תקופות שונות בחייו של דילן, ומאירים באור חדש את הקריירה המפותלת ורבת התהפוכות של מלך הפולק האמריקאי. באחת הסצנות המשעשעות בסרט, דילן הצנום והמנוכר, בגילומה של בלאנשט, מנסה לנער מעליו מראיין עקשן שמתעקש לשאול אותו על דעותיו הפוליטיות ואומר לו בפשטות "אף אחד לא מתעניין באמת במה שאני חושב. אני לא נשיא. אני לא רועה רוחני. אני רק מספר סיפורים".בוב דילן בישראל - כל הפרטים

בניגוד להצהרה של דילן, נדמה שבמאים מקדישים לא מעט תקציבים ואנרגיות בניסיון לפענח מה בדיוק הוא חשב או חושב. לפי הייצוגים הקולנועים של דילן, שנולד כרוברט אלן צימרמן ומאז הספיק להחליף זהויות כמו זיקית, חייו הסוערים ומעוררי המחלוקות מספקים נהרות של השראה לסרטים תיעודיים ועלילתיים.ליהוק מפתיע, תוצאות מדהימות. קייט בלאנשט כבוב דילן ב"אני לא שם":בהתחשב בעובדה שהוא לא סיים את חייו באופן טרגי בגיל צעיר, ושלמעט גיחות קצרות כשחקן משנה בסרטים כמו "פט גארת' ובילי הנער" (1973) או התפקיד הראשי בדרמה המוזרה "Masked and Anonymous", הוא מעולם לא התעניין בקריירה קולנועית (כמו דיוויד בואי, למשל, שכיכב ב"מבוך" ובסרטים נוספים), דילן הוא המוזיקאי החי המשפיע ביותר על קולנוענים אמריקאיים. מ"הסופרנוס" ועד "מר וגברת סמית'" - שיריו של דילן מככבים בפסקול של לא פחות מ-333 סדרות וסרטים (אחד האחרונים שבהם הוא "חוף בומביי", סרטה של הבמאית הישראלית עלמה הראל שזכה לפני כחודש בפסטיבל טרייבקה). ב-2001 שירו "Things Have Changed" אף זכה באוסקר (הופיע בסרט "נערי פלא", לפי ספרו של מייקל שייבון), והשמועה אומרת שדילן נושא את הפסלון המוזהב עימו בסיבובי ההופעות שלו.לפרק את דילן: סדרת כתבותזמר המחאה כבר לא מתעניין בפוליטיקהההופעה הגרועה בעולם, למעלה מ-40 שנהלתרגם את דילן ולהישאר בחיים

"The Other Side of the Mirror", הסרט התיעודי השני שיוקרן במסגרת האירועים, מתעד את פסטיבל הפולק המיתולוגי של ניופורט במסגרתו דילן הצעיר עורר את זעמם של מעריציו לאחר שהחליט לעבור מגיטרה אקוסטית לגיטרה חשמלית באחד משיריו המוכרים ביותר – "Maggie's Farm".

התקופה הזו בחייו של דילן – שבה הוא מרד במי שהכתירו אותו כסמל הפולק וסירב להיכנע להגדרות כמו "טרובדור המצפון של הפולק האמריקאי" (כינוי שהודבק לו על ידי "הניו יורק טיימס") – היוותה השראה גם לאחת הסצנות היפות בסרטו של היינס. בסצנה, שבה כריסטיאן בייל מגלם זמר פולק בשם ג'ק רולינס (מעין כפיל קולנועי נוסף של דילן), שורה של מעריצים מאוכזבים תוקפים את ההחלטה של רולינס-דילן "למכור את נשמתו לשטן המסחרי" ולנטוש את הפולק לטובת הגיטרה החשמלית. בסצנה אחרת מעריץ זועם במיוחד מתפרץ לחדר המלון של דילן (הפעם בגילומה של בלאנשט) ומאיים לרצוח אותו בסכין.ולפעמים הוא בכל זאת צץ בפריים. "Masked and Anonymous":

סקורסזה מחפש את הדרך הביתה אבל הזעם על השינוי המוזיקלי של שנות השישים שכך מזמן, ופינה את מקומו לאינספור כותרות ושערוריות שמככבות בסרטו של היינס – החל מהנאום ההזוי שדילן נשא בטקס של האגודה לזכויות האזרח (ובו הוא הצהיר, כנראה בהשפעת אלכוהול, שהוא מזדהה עם רוצחו של הנשיא קנדי) וכלה בהחלטתו של דילן להתנצר ולהפוך למטיף דתי ב-1979.

התהפוכות בחייו של דילן מככבות גם בדיוקן התיעודי השאפתני של מרטין סקורסזה מ-2005, "No Direction Home". בסרט, שאורכו כארבע שעות (שחולקו גם למיני-סדרה בת שני פרקים), שורה של מרואיינים ובהם דילן עצמו תורמת לדימויו של הזמר כסמל אמריקאי "גדול מהחיים". על אף שסקורסזה מתמקד בשנים 1961 עד 1966 (השנה שבה דילן נפצע בתאונת אופנוע), הוא משרטט דיוקן של זמר שהתמורות בחייו השתלבו תמיד עם אירועים היסטוריים ושינויים פוליטיים כמו מהפכת זכויות האזרח של שנות השישים, מלחמת וייטאנם והשינוי התודעתי ביחס לאפרו-אמריקאים.סיפור מושלם עבור סקורסזה. "No Direction Home":

למרות – ואולי בגלל - שדילן עצמו אוהב לפזר הצהרות מעורפלות כמו "הזמן השמיד את העבר שבו גדלתי," יוצרי קולנוע תמיד חיבקו אותו בחום. כפי שטוד היינס הוכיח באופן מבריק, אין הרבה זמרים או יוצרים ששישה שחקנים (כולל אישה וילד) יכולים לגלם פנים שונים באישיותם. בגיל שבעים נראה שדילן ממשיך לספק חומרים לדור הבא של קולנוענים, ובהתחשב בכמות של חומרי ארכיון מצולמים מתקופת מהפכת הפולק של שנות השישים, סביר להניח ש"אני לא שם" הוא לא הסרט האחרון שיוקדש ליוצר האניגמטי.

*#