אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

"הערת שוליים" בקאן: כיבוש המצודה האחרונה של פסטיבלי הקולנוע

הזכיה של יוסף סידר בפרס התסריט הטוב ביותר בפסטיבל קאן היא בשורה אדירה ומשמחת, אבל לא רק מהסיבות המובנות מאליהן: אולי עכשיו סוף סוף יחליטו יוצרי הקולנוע הישראלים להפסיק לשתף אותנו בטראומות ממלחמת לבנון

תגובות

אמש זכה הערת שוליים, סרטו הרביעי של יוסף סידר (ביים וכתב) בפרס התסריט הטוב ביותר בפסטיבל קאן 2011. נכון, זה לא "דקל הזהב" (מה לעשות, טרנס מאליק בדיוק עבר בסביבה ולקח אותו), אבל בכל זאת מדובר בפרס מרכזי - ולשם שינוי, אחד שמתייחס לסרט ב"מהותו", אחרי שפרס לשחקן כבר קיבלנו ב-1967 (עודד קוטלר, "שלושה ימים וילד" ולשחקנית - ב-2005 (חנה לסלאו, "אזור חופשי"). סידר, שכבר שב ארצה מן הריבייירה הצרפתית, נתבקש אתמול להגיע לטקס חלוקת הפרסים, כאשר זהות הפרס נותרת בסוד. הוא אמנם לא הספיק להגיע בזמן בשביל לקבל את הפרס בטקס, אך זה כמובן לא משנה את מהות ההישג.הערת שוליים - כל הפרטיםפסטיבל קאן 2011 - כל הפרטים

נהוג לחשוב שהסיבה להצלחה העצומה של הקולנוע הישראלי בחו"ל הינה העננה הפוליטית המרחפת מעל התקצירים של רבים מסרטיו. אז בא יוסף סידר והפריך את הנקודה אותה עזר להוכיח עם "בופור". הוא הראה כיצד סרט קאמרי, אישי ומאוד מאוד יהודי, יכול לסחוף אחריו פסטיבל סרטים המתרחש באירופה, בו שופטים בעיקר אמריקאים. “הערת שוליים" אמנם מתרחש בישראל, אפילו בירושלים, אבל אינו עוסק בצדדים אותם אנו רגילים למצוא בסרטים ישראלים. כאשר דמות בסרט תפתח רדיו או עיתון, החדשות ידונו בתרבות ולא בשום תחום אחר. הבעיות והקונפליקטים איתם מתמודדות הדמויות הם בינאישיים. אף מילה פוליטית, אף חייל או פלסטיני תועה לא חולפים בפריים. כאשר הדמויות נדרשות לעבור בדיקה בטחונית שגרתית בכניסה למבנים ציבוריים, הם מתייחסות אל האקט כאל תמוה, משונה ומיותר. הנושאים בהם מתעסק הסרט והחומרים מהם הוא מורכב, נוגעים לאנשים, לתרבות וברקע גם לדת, בעיקר כהשקפת עולם. כמה זבובים נהפכים לפילים במהלך הסרט! הדרמות הקטנות מקבלות משמעות הולכת ומצטברת בזכות בנייה חכמה של סיפור, לא מתוקף נצלנות או רכיבה על עניינים גדולים ממילא.שום חיילים. רק אנשים זקנים (מתוך "הערת שוליים")חובבי הקונספירציה ודאי יטענו שהזכייה של "הערת שוליים" הינה חלק מן האג'נדה הפרו-יהודית שהפגין הפסטיבל השנה, ששיאה היה בהוקעתו של לארס פון טרייר עקב התבטאיותיו האנטישמיות, בדיחה גרועה שנופחה מעבר לכל פרופורציה. כדי להשלים את הקנוניה, כדאי להזכיר כי סרטו של פון טרייר, מלנכוליה, זכה לביקורות החיוביות ביותר בפסטיבל והיה למתמודד חזק מאוד בתחרות הרשמית. אבל כל פרוטוקול זקני ציון כזה או אחר מאבד מתוקפו באופן מיידי לאחר הצפייה בסרט. או אז נראה את המלעיזים והחכמים בלילה אומרים שאין מדובר בסרט ראוי לזכייה, מבלי למצמץ כמה פעמים.לארס פון טרייר: "אני מזדהה עם היטלר"לארס פון טרייר מוכרז 'אישיות לא רצויה' בפסטיבל קאןלא מתחנף לדודים מאמריקה

השיחוק האמיתי של הסרט - וגם הגדולה שלו, אם תרצו - אינו בעצם הזכייה, כי אם בייחודיות וביהודיות הבלתי מתחנפות שלו, בחוסר הרצון להתחבב על אלה שאינם תושבי הארץ או בני הדת היהודית. במילים אחרות, קשה להאמין שזהו סרט שנהגה ונוצר במטרה להימכר להפצה ביבשת אמריקה (כפי שקרה לו בעקבות הפסטיבל, בחסות חברת סוני) או לקטוף פרסים באירופה. זהו סרט שנוצר מתוך ליבו של הקולנוען החתום עליו, למען הקהל המקומי שלו. כפי שאמר סידר בעצמו, כאשר רק התקבל לפסטיבל קאן: "הסרט מתרחש בחוג לתלמוד של האוניברסיטה העברית, במרתפי הספרייה הלאומית, ובעולמו הפנימי של פילולוג עקשן. המחשבה שהסיפור המוזר הזה ירצד ויאיר את המסך הענק של פסטיבל הקולנוע הגדול והמסוקר בעולם היא מופלאה וממלאת אותי באופטימיות".מתי פעם האחרונה היו כל כך הרבה ספרים בסרט ישראלי? "הערת שוליים"בזכות גודל הזכייה והמעמד ובעקבות אופיו המיוחד של הסרט, יש למהר ולהכריז על סופה של תקופה. לרתום את העגלה לפני הסוסים, או במקרה הזה לפני שהם אפילו נולדו. אין ברירה, מדובר בהזדמנות פז. לא תישכח "טרילוגיית לבנון" ויתר הסרטים הפוליטיים, כמו "עג'מי" למשל. כבודם במקומם מונח, פרסיהם ודאי מונחים בסלון של יוצריהם. אבל האמת היא שנמאס מן הז'אנר הספציפי הזה. שבענו, רווינו, ראינו הכל. התחלקנו למחנות בעד ונגד, קראנו וכתבנו טוקבקים משעממים על "הדרך היחידה לזכות בחיבתה של אירופה", דהינו, הלקאה עצמית. והנה, בא לציון גואל.

לאחר שיתפזר ערפל הניצחון, כאשר נתפכח מעוד חגיגה תקשורתית וכבר נרצה להקיא מרוב קופצים על העגלה, יהיה הזמן המתאים לעשות מעשים. יש להפוך את "הערת שוליים" לראשון בטרילוגיה, או סדרה חדשה, של סרטים ישראלים. כמו שהיה עם "בופור" בזמנו. להפסיק לירות ולצלם, לבכות ולזכות, ולהתחיל ליצור קולנוע מהקישקעס, במקום להראות את הקישקעס של חיילים מיוסרים. להיעזר במקורות, בשורשים, במסורת של ישראל שאינה כוללת בהכרח מלחמות, סכסוכים או מאבקים חברתיים הרי גורל. או בקיצור, יש לוודא כי "הערת שוליים" לא יהיה אך ורק הערת שוליים בתולדות הקולנוע הישראלי, או פסטיבל קאן, אלא ערך מרכזי ועמוד תווך. יוסף סידר הוכיח שאפשר, ואף מגיע, וכשרונות ממש לא חסרים בארץ. תשאלו את האירופאים.(כל הצילומים מתוך "הערת שוליים": רן מנדלסון)

*#