אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

סיכום פסטיבל קאן 2011: שתי שערוריות על כל סרט טוב

יותר משפסטיבל קאן ה-64 יזכר בזכות סרטיו, הוא יזכר בזכות השריקות ל"עץ החיים" וזכייתו ב"דקל הזהב", הפרובוקציות של לארס פון טרייר, ההחרמה של אקי קאוריסמקי והסאטירה על סרקוזי. רק וודי אלן נשאר קול כהרגלו

תגובות

הזכיה של יוסף סידר בפרס התסריט על הערת שוליים המצוין היא כמובן עניין מרגש לכל מי שאוהב את הקולנוע הישראלי או פשוט כבר הזדמן לראות את הסרט הזה. אבל אם נצא לרגע מהזווית הלוקאלית, נגלה שהזכיות בשאר הפרסים מציגות נתונים די מדהימים.הערת שוליים - כל הפרטיםכמעט כל סרט בתחרות ייצר באזז משל עצמו, אם לפניה ואם אחריה. בעוד שסרטים מצופים כמו "This Must Be the Place" של פאולו סורנטינו ו"The Skin I Live In" של פדרו אלמודבר נדחקו הצידה, "The Artist" של מישל האזאנוישיוס ו-"Le Havre" של אקי קאוריסמקי הפכו פתאום לשיחת היום. ועדיין, הסיפור האמיתי הוא פה הוא של עץ החיים.מסתבר ש"עץ החיים" היה דקל. הזהב:"עץ החיים", סרטו החמישי של הבמאי האגדי טרנס מאליק - שעובד כבר למעלה מ-40 שנה - הגיע לתחרות כדי לנצח. כל העיניים היו עליו. מאליק הוא מסוג הבמאים שזורקים בשיחה בשביל להראות מביני עניין. והסרט - כל כך שאפתני, המערבב תולדות משפחה טקסנית בשנות ה-50 לצד צילומים ארוכים ונסיוניים המציגים את בריאת העולם, תקופות פרהיסטוריות ואף מות היקום, עם קונטקסט דתי ומטאפיזי, שעשרות אנשים הפצירו במאליק לא להפיק כי מדובר בסרט ש"לא ניתן לצלם" - אכזב. לא את כולם, כמובן, אבל הוא התקבל בתום ההקרנה שלו בשריקות בוז. כי הוא בא עם היומרה להיות סרט ענק, להיות יצירת מופת, ולא דיבר לכולם. במהרה - דווקא בגלל גודל הציפיות - הוא לא רק שהוחזר לממדיו הטבעיים אלא הוקטן מהם, כך שמעטים ציפו ממנו לזכות ב"דקל הזהב". אבל זה בדיוק מה שהוא עשה.סידר, "עץ החיים" ושאר הזוכים בפסטיבל קאןהשערוריות: לארס פון טרייר עושה רעש, סרקוזי דווקא לא

כמו תמיד, לארס פון טרייר לא אכזב ודאג לספק את מנת הפרובוקציה השנתית שלו. לאחר שב-1991 הוא מחה על כך שסרטו "רכבות לילה" לא קטף את דקל הזהב וכינה את רומן פולנסקי "גמד", וכשנתיים לאחר שסרטו "אנטיכרייסט" הציג אלימות קשה וסצנה של כריתת דגדגן (עצמית) שעוררה מחאות - הפעם פון טרייר כיוון את חיציו נגד היהודים ומדינת ישראל.במקביל, הוא דאג להזכיר למי ששכח שהוא שונא אדם (ונשים בפרט) כאשר חלק עם העיתונאים את חלומו החדש - לצלם סרט פורנו אלים בכיכובן של קירסטן דאנסט ושרלוט גינסבורג, המככבות בסרטו החדש, מלנכוליה. במסגרת הריטואל הקבוע הקרוי "פון-טרייר-תוקף-ואז-נזכר-שהוא-בדיכאון-ומתנצל", הבמאי חזר בו מההתבטאויות שעות ספורות לאחר מסיבת העיתונאים. אבל ההתנצלות שלו לא מנעה מהנהלת הפסטיבל להכריז עליו כ'אישיות לא רצויה'.לארס פון טרייר: "אני מזדהה עם היטלר"לארס פון טרייר הוכרז כ'אישיות לא רצויה' בפסטיבל קאןאבל לצד ההתבטאויות של פון טרייר והצהרתו של הבמאי הפיני אקי קאוריסמקי כי הוא לא יאפשר את הפצת סרטו החדש "Le Havre" בישראל (גם החלטה זו שונתה בסוף השבוע), גם הסרטים עצמם עוררו לא מעט מחלוקות. למשל, בפסטיבל הוקרנה הסאטירה הפוליטית "La Conquete" של הבמאי של קסבייה, שמציגה דיוקן לא מחמיא של נשיא צרפת ניקולא סרקוזי. בהתחשב בעובדה שאשתו של סרקוזי, קרלה ברוני, כיכבה בסרט הפתיחה של הפסטיבל, חצות בפריז של וודי אלן, בהחלט מדובר בייצוג קולנועי מכובד לפוליטיקה המקומית.בעיקר למי שמתעניין בפוליטיקה צרפתית. "La Conquete":האכזבות: טרנס מאליק לא מספק, נני מורטי מוכר את נשמתו

נדמה כי פסטיבל קאן ה-64 סיפק מנה גדושה של סרטים מאכזבים מבית היוצר של במאים מוערכים ורבי מוניטין. כאמור - למרות הזכיה הבאמת מפתיעה ב"דקל הזהב" - סרטו של טרנס מאליק, "עץ החיים" חילק את המבקרים למי ששנא וקטל ולמי שביקש בכל זאת להאיר צדדים חיוביים יותר ביצירה האפית שמושפעת, בין השאר, מ"אודיסיאה בחלל" של סטנלי קובריק. עם זאת, לאור שריקות הבוז שנשמעו כאשר מפיק הסרט עלה לקבל את הפרס (מאליק ידוע כאחד שנמנע מאירועים ציבוריים ותקשורתיים), כנראה שהקונצנזוס על הסרט היה בלעדי לחבר השופטים.

מאליק לא היה הבמאי היחיד שאכזב. סרטו החדש של הבמאי האיטלקי נני מורטי ("חדרו של הבן" – זוכה 'דקל הזהב' לשנת 2001), "האבמוס פאפאם" ("יש לנו אפיפיור"), תואר על ידי הגרדיאן כ"פארסה מביכה" וזכה לביקורות פושרות ולעיתונאים שתהו האם מורטי מכר את נשמתו לשטן והפך ל"פודל של ברלוסקוני". כפי שסיכמו זאת ב"וראייטי" - הסרט המדובר התגלה כ"שמרני מבחינה אמנותית ודוקטרינרית".אולי למי שמתעניין בפוליטיקה של הותיקן. "Habemus Papam":

לצד האכזבות, הצופים בפסטיבל קאן נהנו ממנה גדושה של סרטים מקוריים ומבריקים. "חלום", סרטו של הבמאי הדרום-קוריאני קים קי-דוק ("להרגיש בבית"), זכה לתשואות ארוכות בתום ההקרנה בזכות החזון האמנותי הבלתי מתפשר שלו. זהו סרטו ה-15 של הבמאי, שהפיק, כתב, ביים, צילם ומככב בו לבד בתפקיד עצמו. הסרט הוקרן מחוץ לתחרות הרשמית, וקי-דוק, שנכח בהקרנה, התקבל בחום על ידי הקהל. במסגרת התחרות היוקרתית על פרס דקל הזהב סרטם החדש של האחים הבלגים ז'אן-פייר ולוק דארדן, "הילד עם האופניים", נחשב למועמד מוביל לזכייה לאחר שקטף ביקורות נלהבות. האחים דארדן הם מהיוצרים הבודדים שזכו פעמיים בפרס דקל הזהב, אך הפעם הם הסתפקו בזכות לחלוק ציון לשבח מהשופטים לצד "היו זמנים באנטליה". הסרט מגולל את סיפורו של סיריל, ילד בן 12 שננטש על ידי אביו, והוא מתאפיין בסגנון הריאליסטי המלנכולי שמאפיין את כל סרטיהם.אצל האחים דארדן עסקים כרגיל. "הילד עם האופניים":

סרט מוערך נוסף שעסק בילדים ובהורות הוא "בוא נדבר על קווין", סרטה של הבמאית לין רמזי שהפך להיות אחד הסרטים המדוברים ביותר בפסטיבל בזכות טיפולו מעורר המחלוקת בסיפורם של אם (טילדה סווינטון) ובנה הפסיכופת (עזרא מילר). המבקרים היללו את תצוגת המשחק של סווינטון והימרו כי היא תקטוף את פרס המשחק בפסטיבל וגם הופעתו של מילר בן ה-18 קטפה שבחים.ובכלל, השנה הייתה שנה טובה לבמאיות: גם סרטה של של השחקנית-במאית הצרפתית מיוואן לה בסקו, "פוליס", זכה לשבחים מקיר לקיר (ולפרס "חביב השופטים") בזכות פרשנותו המקורית לז'אנר סרטי וסדרות המשטרה. גם "היו זמנים באנטליה", שמושפע אף הוא מסדרות משטרה, התקבל בחום על ידי המבקרים.סרט נוסף שקטף ביקורות נלהבות והפך לשיחת היום בפסטיבל הוא, כאמור, "האמן", שמשחזר את ימי הקולנוע האילם של שנות העשרים. בדומה לסרטים האילמים שהיוו לו השראה, "האמן" נעשה בשחור-לבן וללא דיאלוגים, והוא מלווה בפסקול מוזיקלי מקורי.

שני סרטים ישראליים באורך מלא הוקרנו השנה בפסטיבל – "הערת שוליים", סרטו החדש של יוסף סידר ("בופור") הוקרן במסגרת התחרות הרשמית, ואילו "הנותנת" של הגר בן-אשר הוקרן מחוץ לתחרות במסגרת היוקרתית של "שבוע המבקרים". שני הסרטים זכו לביקורות מעורבות והתקשו לסחוף אחריהם את המבקרים. סרטה של בן-אשר, המגולל את סיפורה של תמר (בן אשר), אם במשפחה חד-הורית המנהלת חיי מין סוערים במושב שבו היא חיה, נקטל על ידי מרבית המבקרים וקיבל ביקורות שליליות בווראיטי ובהוליווד ריפורטר, שטענו כי הוא מתקשה להמריא מעבר למחוזות הפרובוקציה.

"הערת שוליים" של סידר זכה גם הוא לביקורת פושרת בווריאטי ונקטל לחלוטין על ידי העיתונות הצרפתית, אך הוא יצא מהפסטיבל עם חוזה הפצה בינלאומי בחברת "סוני" האמריקאית - ופרס יוקרתי מהשופטים, מה שמוכיח, שכמו במקרה של "עץ החיים" - ביקורות הן ממש לא תחזית אמינה למי שרוצה לנחש את הזוכים בתחרות הרשמית של הפסטיבל. פיטר ברדשאו, המבקר המוביל של הגרדיאן, דווקא חיבב את סרטו של סידר, והמבקרים האמריקאיים בכלל נטו להתלהב ממנו. כעת נותר לראות איך הוא יתקבל בארה"ב והאם הוא ימצא את עצמו מתמודד על אוסקר הסרט הזר.

*#