אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

שון פן: מסע השיקום של הפרא ההוליוודי

מי שהתחיל כחביב הצהובונים, פרובוקטור אגרסיבי שבילה מספר רב של לילות מאחורי הסורגים, מוצא את עצמו היום מפויס ומוערך על ידי כל גוף קולנועי בעולם - מפסטיבל קאן ועד האוסקר. שון פן לא התמסחר, הוא רק התבגר

תגובות

שחקן, במאי, תסריטאי, פעיל פוליטי והומניטארי - אלו הם רק חלק מהתארים שאפשר להעניק לשון פן. לעומת זאת, עד סוף שנות השמונים, המילים "אגרסיבי", "אלים" ו"קיצוני" היו קופצות לראש הרבה לפני הסופרלטיבים. אבל בלי קשר לאופן בו שון פן הפך מאימת הפפראצי, שעושה סרטים בין מאסר למאסר, ליושב ראש חבר השופטים בפסטיבל קאן – אין ספק שמדובר באחד האנשים המוכשרים ביותר שפועלים בקולנוע כיום.

על הדרך הוא גם הפך את עצמו משחקן קומי לשחקן דרמטי. ב-1982 הוא סומן כהבטחה בעקבות תפקיד ב"נעורים בקצב מהיר" ("Fast Times at Ridgemont High"), שם גילם את דמותו של ספיקולי, סטלן תיכוניסט דביל למדי. ספיקולי המשעשע הפך לאבא הרוחני של כל הדופוסים של הקולנוע, ופן הצליח בסרט אחד לעשות מה ששון וויליאם סקוט מנסה לעשות כבר קריירה שלמה. תפקידיו הבאים ב"ילדים רעים" ו"הבז ואיש השלג" השילו מעליו במהירות את הטייפ-קאסט הקומי והקנו  לו מעמד של כישרון מבטיח, אבל במהלך שנות השמונים כשרונו של פן כשחקן היה משני לתדמיתו הפרועה.

פן מעולם לא חסך מהעולם את דעותיו על עמיתיו ועל עולם הקולנוע, בעיקר אם הדברים היו שליליים. את הבמאי אוליבר סטון כינה "חזיר", את הוליווד האשים בשחיתות יצירתית ועל ניקולס קייג' אמר שהוא הרבה יותר מבצע משחקן. לעומת זאת פן יודע גם לפרגן כמו תמיכתו בקמפיין האוסקר של וודי הארלסון ושבחיו הנלהבים לעבודתו של דניאל דיי-לואיס.מרדן מהיום הראשון בתחום. שון פן בתור ג'ף ספיקולי:

אבל מהרגע שהופיע בסרטו של בראיין דה פאלמה "דרכו של קרליטו", פן הפך לאורח קבוע בטקסי פרסים. לאוסקר הגיע לראשונה בשנת 1995 בזכות תפקידו המצמרר כרוצח נידון למוות ב"גבר מת מהלך". פן, שבאותו הזמן לא שיתף פעולה עם החוקים ההוליוודיים, ויתר על הגעה לטקס וראה את עצמו מפסיד לניקולס קייג' מסלון ביתו, לצד מי שהפכה אחר כך לאישתו - רובין רייט-פן ("פורסט גאמפ"). מאז זכה בפרס השחקן הטוב ביותר בקאן ("היא כל כך יפה") ובונציה ("הארליבארלי").עם תחילת המילניום פן כבר זנח לחלוטין את תדמיתו המועדת לפורענות והקדיש יותר ויותר זמן לפעילות פוליטית והומניטארית. הוא ביקר בחריפות את ממשל בוש ואת המלחמה בעיראק, ואפילו נסע לאיראן ולקובה להיפגש עם ראשי המדינה. בשנים האחרונות גם השתתף במבצעי ההצלה בעקבות הוריקן קטרינה ורעש האדמה הקטלני בהאיטי.כרטיס כניסה לליגה של הגדולים. "גבר מת מהלך":

על אף – ואולי למרות – שהכריז על עצמו כ"שחקן שלא אוהב במאים", מיקם את עצמו פן מאחורי המצלמה. מהלך הגיוני עבור מישהו שהעדיף להתחיל לעשות שינויים מאשר רק לבעוט בכולם כל הזמן. בסרט הביכורים שלו כבמאי "רץ אינדיאני", פן התגלה כבמאי שחקנים מעולה וקיבע את התעניינותו בגבריות אמריקנית פגיעה, מוטיב שיחזור על עצמו בכל סרטיו הבאים "שומר הדרך" ו"השבועה", שניהם בכיכובו של ג'ק ניקולסון.

תדמיתו הרצינית והחדשה של פן עבדה לטובתו. ב-2003 שבר את רצף ההפסדים שלו באוסקר וזכה לראשונה עבור תפקידו כאב נקמן ומוכה יגון ב"מיסטיק ריבר". באותה שנה זכה שוב בפסטיבל ונציה, הפעם על "21 גרם" יחד עם שותפיו לסרט בניסיו דל טורו ונעמי ווטס. עם ווטס יחזור פן לשתף פעולה פעמיים נוספות: "ההתנקשות בריצ'ארד ניקסון" (על דמותו בסרט סמואל ביק, שיכול היה להפוך בקלות לטראוויס ביקל של שנות האלפיים אם מישהו רק היה טורח לצפות בסרט) ודרמת הקונספירציה "משחק הוגן".משתתף גם באחת ההפקות החידתיות של השנה. "עץ החיים":בקיץ 2008 שימש כראש חבר השופטים בפסטיבל קאן וכמה חודשים לאחר מכן היה לשחקן התשיעי בהיסטוריה שזכה בשני פרסי אוסקר לתפקיד ראשי. באותה שנה התמודד מולו עוד שחקן שהיה בעברו הילד הרע של הוליווד וניסה את כוחו בקאמבק – מיקי רורק (על "המתאבק"). המירוץ בין השניים היה צמוד, אך האקדמיה הכריע בסופו של דבר לטובת פן, וכך הוכח סופית ששינוי התדמית שלו נעשה על הצד הטוב ביותר. פן זכה בפרס עבור "מילק", סרט הביוגרפי על הארווי מילק – ההומוסקסואל המוצהר הראשון בארצות הברית שנבחר למשרה ציבורית (בעיריית סאן פרנסיסקו). זיהויו של מילק, אייקון ליברלי (שנרצח בעודו מכהן בתפקיד) עם פן חיזק עוד יותר את התדמית החדשה שלו.

כיום, בפסטיבל קאן של 2011, פן נוכח בשניים מהמדוברים והמסקרנים בסרטי הפסטיבל. הראשון הוא "עץ החיים", האפוס המסתורי של טרנס מאליק ("ימים ברקיע", "הקו האדום") שגורם לסינפילים ברחבי העולם להזיל ריר מציפייה כבר חודשים, בו יגלם את בנו של בראד פיט (!). הפרוייקט השני של פן בתחרות הוא "זה חייב להיות המקום", סרטו של פאולו סורנטינו ("השלכות האהבה", "האלוהי") – הבמאי העולה שלבדו מצליח להשאיר את הקולנוע האיטלקי רלוונטי – בתפקיד כוכב רוק אקסצנטרי סטייל רוברט סמית' שיוצא לנקום בנאצי שרצח את אביו.רוברט סמית' נלחם בנאצים? נשמע כמו הסרט הטוב בהיסטוריה:

שון פן הוכיח את עצמו כשחקן שמחפש להפתיע ולאתגר את עצמו ואת הקהל בכל אחד מתפקידיו. אבל אל הקריירה של פן בדברי ימי הוליווד נוסף נדבך נוסף – הוא מהבודדים שהצליחו לשנות את תדמיתם בעזרת עבודה קשה (ולא מעט יחסי ציבור), מבלי להתכופף לגמרי אל מול החוקים המונהגים בעולם הזוהר. כאשר מביטים על שאר השחקנים שניסו לחזור מהצד האפל – ראסל קרואו, מל גיבסון, צ'ארלי שין, מיקי רורק ועוד – מבינים עד כמה הדבר אינו מובן מאליו.

*#