רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

וודי אלן: "חיידק הרעיון דורש אנטיביוטיקה"

פגישה ארעית עם מכר מהוליווד, מנודה מהתעשייה, הביאה לוודי אלן השראה לסרטו החדש, "חצות בפריז". תיעוד של התסריט שכמעט ונכתב - ושל הערב הנוראי שהוא היה צריך לשרוד בשביל להגיע אליו, מפי הבמאי המבריק בעצמו

תגובות

הקרנת הטרום בכורה במוזיאון האמנות המודרנית, שיועדה להצית באזז אוסקר אופורי סביב הקומדיה החדשה, שעלתה לאולפנים 60 מיליון דולר, הסתיימה. האורות נדלקו וחשפו קהל של 400 איש, מתוחים, עם עיניים עצומות. כך בוודאי הרגיש להיכנס לראשונה לזירת ההתאבדות ההמונית בג'ונסטאון. בעוד שמובילי הדיעה המקומיים חזרו לחיים ונסו אל היציאה, אני נתקלתי בפילו קובאג', שמנדריק שהכרתי מהפריפריה של עסקי השעשועים, שצץ אחת לכמה שנים עם איזו תוכניה טריה להגשמת פשיטת רגל. אחרי ההחלפה המסורתית של הערות לא כנות על איך שאף אחד מאיתנו לא הזדקן, הסכמנו ללעוס צמד סטייקים והתחפפנו לאפצ'אק'ס, שם נוכל לסעוד בנחת ולרתש את הסרט שראינו.חצות בפריז - כל הפרטים

"אז על מה אתה עובד?""בדיוק סיימתי הפקה של 'מסע ארוך אל תוך הלילה' על הקרח," הוא הסביר, משפד חתיכה של בשר משויף. "ואתה?""אני הולך לצלם סרט בפריז," אמרתי."לא רע," הוא הרהר. "עם מי? מבחינת הכוכבים.""ובכן, עד כה דיברתי עם אוון וילסון, רייצ'ל מקאדמס, מריון קוטיאר, אפילו קרלה ברוני.""הקבועה של סרקוזי!", הוא התלהב. "עכשיו לזה אני קורא לסובב את הדריידל. היא בטח תוכל להשיג לך תווי חניה. מה הרעיון?""האמת היא שאני עדיין מנסה להרכיב את הסיפור," אמרתי לו."חצות בפריז": בהחלט לא לפי התסריט של קובאג'. טריילר:

"ברור שכן. מה שפריז אומרת לי זה סיפור אהבה, מלא בציירים, שוטים של הסיין, שמפניה. תודה לאל שיש לי רעיון למכור לך, כזה שאי אפשר להחמיץ. אני קורא לו חצות בפריז"."כותרת רומנטית," הייתי חייב להודות. "יש תסריט?""למען האמת, עדיין אין כלום על הנייר, אבל אני יכול לירוק את הנקודות המרכזיות," הוא אמר והרכיב את נעלי הסטפס שלו."אולי בפעם אחרת," אמרתי, זוכר את רצף ההירושימות הקולנועיות המושלם של קובאג'."אוון וילסון מגלם את באד הרטוניאן," הוא פתח, חסר מורא, "כותב שירים מוכשר שהמלודיות הרגישות והטקסטים המתוחכמים שלו דיברו לדור של יודעי הדבר של אמריקה אבל שחיי האהבה שלו עצמו היו רצף של שואות רגשיות. כשאנחנו פוגשים אותו לראשונה, הוא חוזר הביתה בלילה ממופע קברט. בהתחלה הוא תכנן ללכת ללובר כדי לראות כמה עירומות פרי מכחולו של רובנס, אבל החליט שאלו האמיתיות יהיו יותר כיפיות."בחולפו ליד פח זבל, הוא מוצא תמונה זרוקה במסגרת ישנה. זו תמונה של פניה של רייצ'ל מקאדמס, והוא מתאהב בה, נשבע למצוא אותה ולהתחתן איתה, או לפחות לזרוק את התמונה ולמכור את המסגרת. ברגע זה אנחנו שומעים את הביג בן מצלצל חצות.""הביג בן נמצא בלונדון," התפרצתי."בלילה שקט הקול נישא ממעבר לתעלה," המשיך קובאג'. "פתאום אישה מתקרבת אליו בריצה, נושאת חבילה קטנה."'אתה חייב לעזור לי,' היא אומרת, 'הם רודפים אחריי.'"'מי?' שואל הרטוניאן והאדרנלין שלו מזנק."'זה לא משנה,' היא אומרת, 'קח את החבילה הזו ושמור עליה מכל משמר. אם קורה לה משהו, אתה מוכרח להביא אותה למסייה לאבאל, ברחוב בונפרטה.'האם היא זו שירתה במריון קוטיאר? קרלה ברוני עם וודי אלן (צילום: AP)

"'אבל מה יש בה?' שואל הגיבור שלנו, וכאן המצלמה מתגלגלת אל עבר פניה של האישה לקלוז-אפ קיצוני."'האוזן של ואן גוך,' היא אומרת לו."'מה?' הוא אומר בהלם. במקרה, הגברת הזאת, עם הצרור האקזוטי, יכולה בקלות להיות מריון קוטיאר. בדיוק אז מתקרבת מכונית, ונשמעת ירייה, שהורגת אותה.""זה תפקיד קצת לכוכבת בגודל של מריון," אמרתי, מתחיל לסמן לאט לאט את הגבולות המעורפלות של מימדי הטירוף של קובאג'."תאמין לי, בשביל לעבוד איתך, קוטיאר תעשה הכל. אתה אייקון בצרפת - כמו חלזונות."בשלב הזה קובאג' כבר עלה על הסוס, ושום דבר כבר לא יכול היה לעצור אותו. "אוקיי," הוא אמר. "אוון וילסון תופס את האוזן ומתחיל לרוץ. הוא עוצר מונית ונוסע לרחוב בונפרטה."

"אבל מי זה לאבאל? ולמה הוא רוצה את האוזן של ואן גוך?" אמרתי."כי יש לו את השניה," הסביר קובאג'."אבל ואן גוך חתך לעצמו רק אוזן אחת," טענתי."מי אמר? אף אחד לא יודע מה קרה לאוזן האחרת. הראשונה שירדה קיבלה את כל תשומת הלב. מי יגיד שואן גוך, שהיה גם ככה מסובב על כל הראש, לא ויתר גם על איבר השמיעה האחר שלו?""אבל למה?" צווחתי, הקול שלי עולה לאוקטבה גבוהה במיוחד."למה? מי יודע? אולי עוד נקבה עיצבנה אותו. אולי הוא לא נזהר בגילוח. אולי הוא פשוט היה ממש בעניין של סימטריה.""ולאבאל?" שאלתי. "עדיין לא הסברת אותו.""לאבאל מחפש את האוזן של ואן גוך מזה שנים. הוא עקב אחריה מאיסטנבול דרך סין ועד ריו. פעם אחת הוא חשב שהוא מצא אותה, אבל הסתבר שזו האוזן של איש בשם שלדון פינקל, מגרייט נק. דרך אגב, רייצ'ל מקאדמס היא הבת של לאבאל. זה נותן להרטוניאן סיבה לפגוש אותה כשהוא מופיע עם האוזן החסרה.""ולמה לאבאל צריך את שתי האוזניים?" שאלתי והתחלתי לקום."כי לאוזניים יש ערך רק בתור סט. מי לעזאזל צריך אוזן יחידה?"לא הצלחתי לחשוב על תשובה. הושטתי יד לארנק.

"כמובן שעדיין יש כמה קצוות פרומים," הודה קובאג'. "למשל, מי ירה במריון קוטיאר. עדיין לא הבנתי למה שמישהו ירצה להרוג אישה כל כך נחמדה - או מי היא בכלל בסיפור הזה.""אין טעם, פילו," אמרתי. "זה פשוט לא ילך.""אבל למה?" הוא שאל ופניו נפלו."הרעיון מקורי," אמרתי, מחפש דרך להמתיק את הדחיה. "אבל אין תפקיד לקרלה ברוני, ויש לנו הסכם.""ברור שיש תפקיד בשבילה," הוא ירה חזרה, העיניים שלו בוערות בטירוף אלוהי. "היא פוגשת את אלפרד דרייפוס בזמן שהוא בכלא. יש לה את התא הסמוך לשלו. הם שניהם הורשעו על לא עוול בכפם. הם מתאהבים וזה נותן לבאד הרטוניאן רעיון לשיר: 'אני שד אמיתי באי השדים איתך'."

בנקודה הזאת זרקתי שטר של מאה דולר על השולחן כדי לכסות את המשכנתא על כל הכולסטרול הטעים ונסתי במעלה רחוב ברודוויי. הסיפור של קובאג' היה מעט רופף, אבל בכל זאת שלחתי בקבוק של דום פריניון כתודה על הכותרת המקסימה.חצות בפריז - כל הפרטים

*#