רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

חתולי זבל רצחניים ובעיות חניה: קולנוע ישראלי עצמאי, הדור הבא

ארבעת הסרטים שיעמדו במשבצת הקולנוע העצמאי בפסטיבל קולנוע דרום הופקו בעיקר מהכיס של היוצרים, עם המון תעוזה ויכולת אילתור. למרבה ההפתעה, הם מרעננים הרבה יותר מחבריהם הממומנים

תגובות

בשבוע שעבר הכריזו פסטיבל קולנוע דרום וקרן הקולנוע הישראלי על ארבעת הסרטים העלילתיים הזוכים במשבצת חצות לקולנוע אלטרנטיבי־עצמאי: "חתולים על סירת פדאלים", "ג'ו ובל", "2 בלילה" ו"פלנטה אחרת". בכל סרט תשקיע הקרן 12 אלף שקל לטובת הפצתו ברחבי העולם. זה נשמע סכום צנוע, בלשון המעטה, אבל בסצנת הקולנוע העצמאי בישראל זהו סכום לא מבוטל. "ג'ו ובל" של רוני קידר, למשל, הופק בתקציב זעום של 110 אלף שקל, "ולכן הפרס היה מאוד משמעותי עבורי", אומרת קידר, "אבל לא רק בגלל מה שיכולתי לעשות איתו. אחרי שנים של סירובים מקרנות ומפסטיבלים מקומיים, סוף סוף אני מקבלת איזושהי הכרה". סרט עצמאי הוא סרט שיצא לדרך ללא כספי קרנות  ציבוריות ומשקיעים, ויוצריו משקיעים מכיסם וממרצם כי הם רוצים לעשות סרט, ויהי מה. לכן כשסרטים כאלה יוצאים  זה סוג של נס, אך יחד עם זאת נותרים מאחוריהם כל אלו שנפלו בדרך, כמו חיילים בסרט מלחמה של קורוסאווה.במהלך החג צפיתי בשלושה מתוך ארבעת הזוכים, כולם סרטים ייחודיים, בעלי טביעת יד של יוצריהם. התרשמתי שהסרטים נבחרו בקפידה על ידי הלקטורים של הפסטיבל, והם אכן מציעים אלטרנטיבה מעניינת לסרטים שנעשו כאן בדרך המקובלת. כמו תמיד, דווקא הדלות התקציבית הפכה לחוזקה של הסרט.

"פאק, זה אפשרי"

ההחלטה הנועזת ביותר לטעמי נלקחה על ידי במאי "2 בלילה", רועי ורנר, במאי פרסומות וקליפים (משינה, עברי לידר, אביב גפן), שזהו הפיצ'ר הראשון שלו. ורנר והשחקן ירון ברובינסקי כתבו תסריט מינימליסטי מלכתחילה כדי לאפשר הפקה דלה. סרטם מתרחש כולו במכונית(!) תוך כדי חיפוש לילי אחר מקום חניה במרכז תל אביב. גיבורי הסרט הם צעירה תל אביבית חסרת עכבות (קרן ברגר), שקוטפת בפיק־אפ בר בחור מבוהל, שמגלם ברובינסקי. הסרט מתרחש בזמן אמיתי, שעה וחצי, נשען בעיקר על דיאלוגים, משוחק יפה כמעט לכל אורכו ומביא סיפור תל אביבי כואב ומוכר כל כך. לסרט גימור מוקפד, והתמודדות הבמאי עם בעיות קשות - כמו צילומי לילה וצילומים בעת נסיעה ברכב – מרשימה מאוד."עברתי דרך בחורות כאלה בעצמי". קרן ברגר וירון ברובינסקי ב"שתיים בלילה" "בהתחלה שלחנו את התסריט לכל הקרנות וקיבלנו תשובות שליליות", מספר ורנר. "אמרו לנו שזה תסריט לסרט קצר, אמרו שהדמות של הבחורה לא אמינה, לא משנה שהסברתי שעברתי דרך בחורות כאלה בעצמי, המליצו שנכניס תסריטאי מוכר כי מעולם לא כתבנו תסריט לסרט באורך מלא. לא רצינו. החלטתי שאני מתאבד על הסרט, מה גם שלעולם הפרסומות לא הייתי מסוגל בשום אופן לחזור". ורנר שבר את כל חסכונותיו - 300 אלף שקל - ויצא לדרך.עזבו אתכם מהגשות "חתולים על סירות פדאלים" של יובל מנדלסון, נדב הולנדר ויונתן בר אילן, הוא המסחרי שבחבורה. לא שהוא לא מופרע ומוזר, אבל היוצרים שלו מאמינים שאם יגיע לקהל של נוער וחיילים הוא יכול להפוך לשלאגר. ייתכן מאוד שהם צודקים. "חתולים" הוא קומדיית נעורים רומנטית עם מוטיבים של סרטי אימה, שנטועה עמוק בהוויה הישראלית - פארק הירקון, צופי ים, שירים של שלמה ארצי ואריק לביא, ווילוז'ני כמובן.עוד סרט שבו הגיבור מאבד את היד. מתוך "חתולים על סירת פדאלים"המוטיבים של האימה - מוטציות של חתולי זבל ששוחים במימי הירקון ואוכלים למוות את צופי הים ואת יד ימינו של הגיבור - הם הברקה מאוד מבדרת. גם למנדלסון (סולן להקת שייגעצ) וחבריו זהו פיצ'ר ראשון: "כתבנו את התסריט במסגרת קורס של אבי נשר בסם שפיגל. כשהיה דראפט חשבנו לצלם טיזר ולהגיש לקרנות. אבל נשר אמר לנו שהגשות זה בזבוז זמן, 'פשוט תעשו את הדבר האמיתי', כך שאפילו לא ניסינו למצוא קרן. בהמשך נפל לידינו משקיע פרטי, פילנתרופ גדול כמו הברון דה רוטשילד בשעתו, שנתן לנו 200 אלף שקל. כשהיה ראף קאט גמור קיבלנו תקציב השלמה מקרן הקולנוע של עוד 100 אלף שקל".לגנוב מצלמה וללכת לעבוד "ג'ו ובל" הוא הסרט הפחות נגיש. לסבית סגורה ומלנכולית (רוני קידר, הבמאית) מצילה מניסיון התאבדות צעירה שהרגע ברחה מבית משוגעים. השתיים מתאהבות ומסתבכות ברצח לא מתוכנן. הסרט הוא מחווה מודעת לבּי־מובִיס אמריקאיים, ועד כמה שהוא מוזר ולא קומוניקטיבי, הוא מצליח לגעת ללב."מי שהפך לי את הראש היה דני לרנר, עם 'ימים קפואים' שלו", מספרת קידר. "הוא הגיע אלינו לבית ברל לתת הרצאה וסיפר איך צילם את הסרט רק בסופי שבוע וגנב מצלמות מהאוניברסיטה. אחרי ההרצאה ניגשתי לתחקר אותו, ואז חזרתי הביתה ואמרתי לעצמי, 'פאק, זה אפשרי'. משחר ילדותי נמשכתי לסיפורים על אמנים שעשו אמנות כנגד כל הסיכויים. גידלתי את עצמי על מיתוסים כאלה. ידעת, למשל, שרוברט רודריגז עשה את הסרט הראשון שלו בשני רופי - או מה שזה לא יהיה הכסף המקסיקני - וליהק את  בני המשפחה והשכנים שלו?".המקסיקנים משתמשים בפזוס, לידיעתכן. רוני קידר ב"ג'ו ובל"קידר וגם מנדלסון נכונים שוב להסתער על הרפתקאה דומה. אולי כי הסרטים שלהם הם בסופו של דבר סרטי חבר'ה. "הביחד, ההרגשה הזאת של חבר'ה, זה הזכיר לי את הלהקה שלי", מודה מנדלסון, "רק זה נותן סיפוק בפני עצמו". גם קידר לא היתה שנייה אחת לבד: "החברים שלי מהלימודים גייסו את הכסף לסרט. כל אחד תרם קצת, ויצאנו לצלם".מי שלא יחזור על החוויה המפוקפקת הוא ורנר. "לעולם לא אעשה יותר סרט מהכסף שלי. להיות גם מפיק וגם במאי כשאין לך כסף, זה נורא. זה חירחר לי את העבודה ולא יכולתי להתרכז בבימוי. אפילו להשלמות, מה שכולם עושים, לא יצאתי. לא היה לי לא את הכוחות ולא את הכסף. ולא שלא חשבתי שצריך השלמות. אחרי הראף קאט הראשון שהעמדנו רציתי לגנוז את הסרט. פשוט לשים במגירה ולא לגלות לאף אחד שבכלל ניסיתי. זה היה נוראי. משעמם ועלוב ומגעיל. יצאתי לרחוב לנשום אוויר, ובמקרה עבר איתן פוקס. הוא ראה עלי שאני עוד רגע מת. הוא חיבק אותי ואמר, 'קאט ראשון זה כמו תינוק שהרגע יצא מהבטן. בהתחלה הוא מרוח דם ומלוכלך, אבל אחר כך זה משתנה מקצה לקצה וכולם מתפעלים איזה תינוק מקסים'".

"ידעתי שזה הסרט האחרון" גם יורם כסלו, מפיק הסרט הרביעי "פלנטה אחרת", לא יחזור על החוויה. "ידעתי שזה הסרט האחרון שאני עושה בחיי כי עזבתי את הקולנוע לטובת כתיבת ספרים. רציתי, לפחות בפעם האחרונה, לעשות סרט בשבילי, מתוך חופש מוחלט. סרט שכשאני אראה אותו אוכל להגיד לעצמי שכך בדיוק רציתי שייראה". כסלו בן ה־54 הוא נטע זר בקטגוריה הצעירה והבועטת, שכן ברזומה שלו הפקת סרטים קנוניים כמו "החיים על פי אגפא", "שחור" ו"מר באום", "לכן זה מצחיק אותי לקרוא לעצמי מפיק אינדי, כי זה נשמע צעיר כזה". הצלם לא דובר אנגלית או עברית? אז מה. "פלנטה אחרת"את "פלנטה אחרת", סרט מסע בעקבות אדם שגדל עם זאבים בסיביר, יצרו ביחד כסלו והבמאי עידן זעירא. "ידעתי שאין טעם לנסות לגייס לו כסף", מספר כסלו, "כי מסובך מדי להסביר אותו וכי אין לו תסריט מדויק. תיקצבתי אותו ב־100 אלף דולר, וזה נראה לי ולשותף שלי עמי מילשטיין כמו סכום שאפשר להוציא. בסופו של דבר התקציב התנפח ל־400 אלף דולר. בלית ברירה נאלצנו לפנות לקרנות, ולמזלנו קיבלנו תקציב השלמה מקרן רבינוביץ. מכל הסרטים הגדולים שהפקתי זה הסרט שהכי נהניתי לעשות, כי החופש הוא עצום. אספר לך סיפור: אחרי שלושה ימי צילום בסיביר, בקור של מינוס 35 מעלות, הצלם שלנו נקרא לחזור לארץ כי אמו חלתה מאוד. עשיתי כמה טלפונים וקיבלתי מידע על צלם רוסי מדהים ופנוי, רק מה, הוא לא דובר אנגלית ובטח שלא עברית. מה את חושבת? לקחנו אותו. תגידי לי איזה סרט רגיל היה לוקח סיכון כזה, ושוכר צלם שלא מסוגל להחליף מילה אחת עם הבמאי? אף לא אחד".

*#