רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

די-וי-די: לגלות את הבמאי חבייאר דולן לפני כולם

הוא ממלא את המסך בצבעים כמו אלמודובר, משתמש בהילוכים איטיים כמו ווס אנדרסון ומעמיד פריימים כמו מיטב עמיתיו האירופיים - והוא רק בן 22. מי שיכיר עכשיו את חבייאר דולן יעקוף בסיבוב את כל מי שיתלהב ממנו בעוד חמש שנים

תגובות

בסוף השבוע הנוכחי מסתיים בסינמטק פסטיבל הקולנוע הצרפתי השמיני. אם התמזל מזלכם, אולי צפיתם במסגרתו בסרט "הרגתי את אמא שלי", מאת הכישרון הצעיר חאבייר דולן. אם לא, זה הזמן להכיר את המטאור מקנדה, אחרי שהפך לסנסציה עולמית ולפני שיתמסחר או יסתחרר מן התהילה. בימים אלה הוא עומל על סרט שלישי – "Laurence Anyways", אבל כבר עכשיו יש הרבה מה להגיד על הבמאי/תסריטאי/מפיק/שחקן ראשי בן ה־22, שבאמתחתו שני סרטים עלילתיים זוללי פרסים וחורשי פסטיבלים, שזמינים ב־DVD.בגיל 19 יצר דולן את סרטו הראשון והסמי־אוטוביוגרפי, הוא "הרגתי את אמא שלי" שהוזכר לעיל. הסרט מתמקד בנער בן 16 בשם הוברט, בגילומו של דולן, המתגורר עם אמו החד הורית שנטל (אן דורבל). היחסים ביניהם נעים כל העת בין אהבה עמוקה לשנאה יוקדת, בין צעקות הדדיות לחיבוקים מנחמים. בשורה התחתונה, הם פשוט לא מצליחים לשמור על סטטוס קוו ליותר מכמה דקות. האם חושבת שבנה מפונק ואנוכי, הבן רואה את אמו כמכורה לקניות בעלת טעם רע במיוחד, שרק מנסה לאמלל את חייו. כאשר מתגלה לשנטל שילדה הסתיר ממנה את היותו הומוסקסואל, מתחיל הבלגן האמיתי.הכל אודות אמא. חוויאר דולן ואן דורבל (מתוך "הרגתי את אמא שלי")לקרוא לתוצאה "מרשימה" יהיה אנדרסטייטמנט רציני. היא לא פחות ממפוארת, בטח בהתחשב בנסיבות. כלומר, בתקציבו המינורי של הסרט ובגילו הרך של הבמאי, שכאמור משחק בתפקיד הראשי והאמוציונלי, ואף הפיק, כתב את התסריט ושלח ידו גם בתלבושות. בעזרת צוותו הנפיק דולן סרט שהוא קודם כל אסופה של שוטים מדויקים, ארט מושקע ואטמוספירה של סרט איכות. הכל אסתטי, מלוטש, מוקפד ואמנותי בראש ובראשונה. בשל כך, דורש הסרט אורך רוח ויכולת ריכוז בלתי מבוטלים מן הקהל שלו. מה גם שהוא אינו קל לצפייה, בשל עודף בדרמה ודרמטיות, ועקב ההדרגתיות שבה מתפתח הסיפור, הרזה מטבעו. אלה הן מגרעותיו העיקריות, אם אינכם מורגלים בסרטים איטיים ורבי חשיבות עצמית."הרגתי את אמא שלי". בימוי: חאבייר דולן. קנדה, 2009. 96 דקות.לב משוגע שנה לאחר מכן שבר דולן את מחסום הסרט השני עם "Heartbeats". הפעם מדובר במשולש רומנטי, בדגש חזק אף יותר על עיצוב, לעומת דלילות רבה יותר בגזרת העלילה. מעשה בשני ידידים טובים, מרי (מוניקה שוקרי) ופרנסיס (דולן). שניהם אוהבים גברים ולמרבה הצער מתאהבים באותו הבחור, ניקולא (נילס שניידר). היחסים ביניהם, הרוויים בחילופי עקיצות מילוליות, הופכים לתחרות סמויה על לבו של הגברבר המתולתל, שטרם הראה סימנים לנטייתו המינית או לנטיית לבו. שני הידידים מבלים את זמנם בסקס עם אחרים ובפנטזיות על ניקולא, עד אשר אחד מהם עוזר אומץ להתחיל עם מושא התשוקה.המצלמה השתחררה מעט מהחצובה המגבילה של הסרט הראשון, אבל הפריימים יפהפיים גם הפעם ותשומת הלב לפרטים ולגוונים רק גדלה. ניכר כי דולן גילה את תכשירי השיער והשתלט על התלתל השובב שפיאר את מצחו בסרט הראשון, סימן לכך שהתבגר. הבמאי החליף את הזעם וההורמונליות של נעוריו בהיפסטריות ותחושת דיכאון בסטייל. הסגנון שלו התחדד וניתן להגדרה ביתר קלות – הוא ממלא את המסך בצבעים כמו אלמודובר, משתמש בהילוכים איטיים כמו ווס אנדרסון ומעמיד פריימים כמו מיטב עמיתיו האירופיים. בנוסף, הוא נעזר במוזיקה רק כשצריך, בדרך כלל בעדינות. הדברים נכונים לגבי שני הסרטים, אך במיוחד לגבי המאוחר שבהם.משבר הסרט השני? מי שמע על זה בכלל (מתוך "Heartbeats")אם יש לדולן נקודת חולשה בולטת בשלב זה של הקריירה, זו העובדה שהעלילות אצלו אינן מהודקות וממוקדות מטרה כמו הפן החזותי של סרטיו. במילים אחרות, מי שיגיע אליהם כדי שיספרו לו סיפור, עלול לעזוב באמצע. אך מי שיבוא כדי להרגיש ולהתרגש, לא ייצא מקופח. קשה להישאר אדיש מול הפגיעות והרגישות שלו. ניכר שהמצלמה פשוט מאוהבת בו ואין סיבה שגם הצופים לא ייפלו ברשתו של ההבטחה מקוויבק, חאבייר דולן.

"Heartbeats". בימוי: חאבייר דולן, קנדה, 2010. 95 דקות.הסרטים נצפו באדיבות האוזן השלישית

*#