רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

שחקן פוליטי: האם יזכרו את ג'וליאנו מר בזכות האמנות שלו?

מותו של ג'וליאנו מר, שנורה בפתח התיאטרון שניהל בג'נין הוא סוף עצוב של יוצר מוכשר שעשה כותרות בעיקר כפעיל פוליטי. נדמה שגם על מוחמד בכרי, סכנדר קובטי ואחרים, מדברים פחות בזכות האמנות

תגובות

כאשר נודע אמש על הירצחו של ג'וליאנו מר, חשבתי על הפעם הקודמת בה שמעתי את שמו בכותרות. באופן סימבולי למדי, הייתה זו ידיעה אשר שילבה בין עולם הקולנוע בו היה בקיא, לבין הפעילות הפוליטית הענפה שלו. הכוונה היא לאירוע אשר התרחש בקניון איילון ברמת-גן, כאשר בסיום הקרנת הסרט "אווטאר" החל מר לצעוק כי מדובר במשל לסכסוך הישראלי-פלסטיני וכי על הערבים ללמוד מבני הנאבי הכחולים כיצד להתמודד עם כובש אכזר. למרות שהיה שחקן קולנוע ותיאטרון מוערך מאז שנות השמונים ועד העת הנוכחית, הצליח היוצר הפלסטיני לראות את הסרט הבידורי ההוא אך ורק דרך עיניים של פעיל פוליטי. למעשה, נדמה כי בשנים האחרונות עלה לכותרות בעיקר בנושאים שכאלה ופחות בעניינים של תרבות, על אף הישגיו בפתיחתו והפעלתו של "תיאטרון החופש" בג'נין, בו מצא אתמול את מותו באופן מזעזע ביותר.הילד של ארנה: פרידה מג'וליאנו מר

קודם כל, ברור לחלוטין מהיכן זה מגיע ואיזה צורך זה משרת. סיר הלחץ בו חיים כולנו, ערבים ויהודים, ישראלים יותר וישראלים פחות, מהדהד אל תוך שגרת החיים בישראל בכל יום ויום. הפלסטינים, אולי אף יותר הישראלים (אבל לבטח לא פחות) חשופים להתעסקות התמידית ב"מצב" וחיים אותו ואיתו בכל שעה. טבעי לחלוטין שכאשר העולם סביבך סוגר ולוחץ, הרצון לעשות מעשים בכדי לשפר או לשנות את המציאות גובר על הרבה שיקולים אחרים. ומובן שאם בידך הכוח להגיד את דעתך בקול רם, תעשה זאת ללא משוא פנים, בכל הכוח ובכל החזיתות האפשריות. עם זאת, ייתכן שאפשר גם אחרת.אין מנוס מההתעסקות בפוליטיקה. ג'וליאנו מר (צילום: דניאל צ'ציק)

תחומי אמנות פופולריים כמו הקולנוע, ומעט פחות ממנו גם התיאטרון, הינם כר פורה להבהרת השקפת העולם של היוצר והעברת ביקורת חברתית נוקבת ולרמיזות אל הפוליטי. האמנות היא הרי מראה לחברה, וכאשר הקהל שלך שבוי בסיפור, הוא סופג גם את הסאבטקסט. ביקורתי וחתרני ככל שיהיה. אך למרות שאמנות עשויה להיות יעילה יותר ואף משמשת כמקצוע עבור חלק מן הדוברים אשר יוזכרו כאן למטה, רבים מהם בוחרים להפוך לפעילים פוליטיים בניסיון להשפיע ולהביע את דעותיהם.

איליה סולימן יכול להיות אחד הבמאים העולים בשמי הקולנוע העולמי, עם סרטים עטורי שבחים כמו "כרוניקה של היעלמות" או "הזמן שנותר". אבל כאשר הוא משתמש ביצירותיו בדימויים כל-כך פשטניים לגבי לכיבוש, אין לו סיבה לצפות לשום התנהגות אחרת מצד צופיו הישראלים מלבד סלידה או גיחוך. סכנדר קובטי, אשר הביע את מצוקתה של שכונה שלמה בסרט "עג'מי", היה פשוט מוכרח להגיד שאינו מייצג את ישראל, אלא רק את עצמו, כאשר הסרט אותו ביים במשותף עם ירון שני היה מועמד לאוסקר האמריקאי. בכך הוא עורר את זעמו של ציבור שלם, אשר התמרמר על חלוקת כסף ציבורי ליוצר שאינו נאמן למדינה ומשתמש בו כדי ליצור אמנות שתפגע בתדמיתה. האירוע הסלים וכמעט והוביל לחקיקת חוק "הצהרת נאמנות קולנועית למדינה" בכנסת הנוכחית, אך נדחה לבסוף. וכך פעולה קיצונית מן הצד השמאלי של המפה הפוליטית עורר ריאקציה מן העבר השני וההתנצחויות הפוליטיות המעייפות זכו בעוד טיפת שמן למדורה המאוסה שמסרבת לדעוך.

כמעט גרמו ל"חוק נאמנות" קולנועי. "עג'מי"ממש כמו שהחלום שלי הוא לפגוש פעם ישראלי שלא מתעניין בפוליטיקה, כך הייתי רוצה להכיר יוצר פלסטיני שמעסיקים אותו עוד נושאים מלבד הכיבוש. כזה הוא, למשל, הבמאי תאופיק אבו-ואיל המסתפק בעשיית סרטים וטרם רץ לראשות עיריית אום אל פאחם, מקום הולדתו. אחרי "עטאש" המצויין, (ששמו תורגם ל”צימאון”) נסב כולו סביב משפחה ערבית המבודדת מן החברה שלה עצמה, יגיע בהמשך השנה גם "תנאטור" (“התפוררות” בעברית), העוסק בזוג המתגורר במזרח ירושלים. מסתבר שיש גם ערבים-ישראלים ששומרים לעצמם את דעתם הפוליטית החתרנית, או לפחות מביעים אותה בעדינות מרומזת ועל בד האקרן בלבד, ללא התבכיינות או האשמות אלא מתוך רצון להצביע על הקיים ולשנות אותו.

לא יהיה זה מסוכן לומר שלולא המעורבות הפוליטית הרבה שלו, מר היה ממשיך לפעול למען התרבות בג'נין עוד שנים רבות. מאידך, כנראה שכאשר נושא מסוים כואב ובוער בך בעוצמה כה רבה, אין אפשרות לפרוק אותו דרך האמנות בלבד, עם כל הצער שבדבר. חבל שזהו המצב וזו המציאות. יהי ברוך זכרו של ג'וליאנו מר-חמיס. באמנות אין ספק שהוא הבין ועל פוליטיקה אין טעם לדבר עכשיו. "הילדים של ארנה", סרטו של ג'וליאנו מר חמיס, ישודר בהקרנה מיוחדת ביום שבת בשעה 20:00, בערוץ 8

*#