רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

ג'וליאנו מר נורה למוות בג'נין

השחקן ואיש התיאטרון נרצח סמוך ל"תיאטרון החופש", התיאטרון הקהילתי אותו ניהל בג'נין. הוא נורה למוות על ידי חמוש שנמלט מן המקום. מכרם ח'ורי: "מר הביא אור למקום שהוא היה בו"

תגובות

השחקן והיוצר הישראלי ג'וליאנו מר נורה למוות במחנה הפליטים ג'נין, סמוך ל"תיאטרון החופש" אותו הפעיל. מר היה בן 53 במותו. מר, בן לאם יהודיה ואב ערבי הפעיל, כאמור, את "תיאטרון החופש" - תיאטרון קהילתי לילדים ולמבוגרים שפעל במחנה הפליטים. בשנים האחרונות ספג איומים מצד כוחות מהאזור שהתנגדו לפעילות התיאטרון, שאף הציתו את דלת הכניסה אליו ב-2009. המשטרה הפלסטינית הודיעה לרשויות על הרצח והעבירה את גופתו לישראל.

תפקידו הראשון של מר היה בסרט האמריקאי "המתופפת הקטנה" (1984). בהמשך הוא כיכב במספר רב של סרטים ישראלים, ביניהם "זעם ותהילה" (אבי נשר) ו"כיפור" (עמוס גיתאי). ב-2002 הועמד לפרס אופיר. כמו כן, שיחק בתיאטרון חיפה, הבימה ובית לסין. מנכ"לית תיאטרון בית לסין, ציפי פינס, ספדה לו במילים "אני המומה מהרצח המזעזע. ג'וליאנו היה שחקן מדהים ואדם שנלחם על העקרונות שלו. הוא היה קרוע בין שתי זהויות וביטא את הדילמה של המדינה הזו - ושילם בחייו."

מר היה פעיל פוליטית ומבקר חריף של המדיניות הישראלית. ב-2003, במהלך ההצגה "מדליין" שהוצגה בתיאטרון חיפה, הוא פנה לקהל ועורר סערה בביקורת חריפה שמתח על הממשלה. התיאטרון שהפעיל היה המשך לתיאטרון לילדים שהפעילה אימו, ארנה מר חמיס, גם הוא בג'נין. על תולדות התיאטרון והילדים שיצרו בו הוא עשה ב-2002 את הסרט התיעודי "הילדים של ארנה", שזכה במספר פרסים בפסטיבלים ברחבי העולם.

השחקן מכרם ח'ורי ספד לו בשיחה עם עכבר העיר אונליין: "אני מרגיש זעם וכאב גדולים מאוד. כרגע אני יודע מעט מאוד ולא רוצה להיות פזיז, והדאגה הראשונה צריכה להיות אשתו וילדיו, שלדעתי נמצאים כרגע בג'נין. עוד מוקדם לדבר על זה, אבל אנחנו, האמנים, צריכים לפנות לרשות הפלסטינית ולדרוש שימצאו את מי שעשה את זה". כשנשאל על גורל "תיאטרון החופש", אמר ח'ורי "הם קיבלו את מה שהם רצו. הם ידעו שהוא זה התיאטרון, ואם הוא ימשיך בלעדיו, הוא כבר לא יהיה מעניין. מר הביא אור למקום שהוא היה בו, אבל יש כוחות של חשכה בחברה הערבית-פלסטינית שלא רצו את האור הזה".נורה למוות בתיאטרון שניהל. ג'וליאנו מר (צילום: דניאל צ'צ'יק)

הבמאי עמוס גיתאי, אשר ביים את מר בין היתר ב"כיפור", סיפר: "אני מזועזע מזה. הייתי בתיאטרון שלו ועשיתי איתו סרט דוקומנטרי, במחנה הפליטים. שאנשים כמו ג'וליאנו, שהם אנשים מאוד רדיקליים, מנסים אף בגופם להוות איזשהו גשר על תהומות השנאה. בעניין של ג'וליאנו זה אמיתי, הוא דמות גדולה מהחיים. הוא דור שלישי, שמנסה לגשר על הפערים החברתיים האלה.

אנחנו נמצאים בכל כך הרבה אותות אזהרה וסימני קריאה, אני כבר לא יודע מה יהיה איתנו. עשינו חמישה סרטים יחד, ומהסרט הראשון שלי, "אסתר המלכה", הבנתי שמדובר בשחקן מאד מדויק, חד ואדם שלם שגם האמונות שלו וגם הפוליטיקה שלו היו דבר אחד. זה מזעזע שהוא נרצח". גם גילה אלמגור, ששיחקה איתו ב"עץ הדומים תפוס", הביעה זעזוע מהרצח ואמרה "זה נורא, הוציאו אותו להורג בתיאטרון"."איש מיוחד במינו, שהקריב הרבה בשביל מה שהוא האמין בו". ג'וליאנו מר (צילום: דניאל צ'צ'יק)הבמאי אבי נשר, אשר ביים את מר ב"זעם ותהילה", סיפר: "אני מרגיש כאילו בן משפחה מת. אחד האנשים היותר מוכשרים שאני עבדתי איתם אי פעם. קשה לך לדמיין מי ירצה להרוג אותו ולמה, ויש בזה משהו מטלטל במובן הכי עמוק של המילה. איש מיוחד במינו, שהקריב הרבה כדי לעסוק במשהו שהוא האמין בו. יצא לי להיות בפאנלים בהם החלפנו עקיצות פוליטיות שאחריהן התחבקנו. חלקנו דעות פוליטיות שונות, אך היינו חברים. ג'ול הפוליטי וג'ול החבר הם אנשים מאד שונים.

אני לא מבין את הרצח. הוא בן אדם שלגמרי היה שם כדי לעסוק בדבר שהוא האמין בו, וקשה לי להבין את ההגיון הפתלתל של האנשים שעשו את זה, זה נשמע שאולי כאן יש משהו מעבר לפשט. אפילו בחוקי משחק מזרח תיכוניים זה לא הגיוני. אחרי צפייה ב"זעם ותהילה" בלוס אנג'לס, נפתח לי פתח למהלך אמריקאי יפה וכולם רצו שגם ג'וליאנו יגיע ללוס אנג'לס. דברו עליו במושגי אנטוניו בנדרס, והוא לא רצה לבוא. הוא בן אדם שניחן בכשרון משחק ענק, והייתה לו תשוקה אפילו יותר ממימוש הכשרון שלו. זו תופעה נדירה במחוזותינו"."השנאה חלחלה למערכת הדם"

"שמעתי את זה לפני עשר דקות, אין לי מה לומר," אמרה השחקנית אביגיל אריאלי. "הוא היה איש מאוד מורכב בחיים שלו. לא היה קל לחבב אותו. זה כואב לי נורא. עוברים לי פלאשים של כל הדברים שחוויתי איתו במהלך השנים.

"אולי ג'וליאנו בשמיים לא יאהב את זה, אך מדינת ישראל יכולה להפוך את זה לנכס הסברה גדול," הוסיפה. "מה שהוא עשה בג'נין זה הדבר הכי יפה בכל הדבר הזה שנקרא ג'וליאנו מר. אני חושבת שהשנאה חלחלה למערכת הדם, אני לא חושבת שזה קורה רק בג'נין, זה קורה אצלנו לא פחות. אנשים שנותנים לשנאה לנהל אותם יש תמיד ובכל מקום. להקשיב לזה כסימן זה לרצות להיות בשנאה. אין לי פתרון, אני לא פוליטיקאית, אבל ממש לא בא לי לחיות לפי הראש הזה. הדרך היחידה לנצח שנאה זה באהבה. גם ברמה האישית אליו זה מצער וברמה הכללית זה כל כך מטומטם. פשוט נקרע לי הלב".

מיכה לבינסון, מנכ"ל בית צבי (שמר נמנה על תלמידיו), מסר בתגובה: "ג'וליאנו היה שחקן ענק עם כריזמה יוצאת דופן. את חייו העביר בין העולם היהודי לבין העולם הערבי ולאורך כל הדרך היה רודף שלום ולוחם שלום, שנפל קורבן בידי קיצוניים. בפעם הראשונה בה ראיתי אותו הוא גילם את סטנלי קוואלסקי מ"חשמלית ושמה תשוקה" בתרגיל שנה ב' בבית צבי וכבר אז הוא היה ענק. לימים, כשביימתי אותו ב"מראה מעל הגשר" ב"הבימה", הוא היה דוגמה ומופת לשחקנים, שידע יותר מכל אחד איך להיכנס לתפקיד. שחקן מצוין על הבמה עם משמעת ברזל.

אנחנו נסערים, גם בהיבט האישי, כיוון שאהבתי אותו מאוד והוא עצמו היה אוהב אדם, גם בהיבט המקצועי כי אבד לנו שחקן מצוין בקולנוע ובתיאטרון וגם בהיבט הפוליטי כי זו עדות מדאיגה להתחזקות הקיצוניים שמחזקים איש את רעהו ואיש את אויבו במלחמתם נגד השלום."

*#