רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

די-וי-די: פאשלת הענק של במאי "הכי טוב שיש"

וגם: "דה טריפ", הסדרה המבריקה של סטיב קוגן וסרט האנימציה שז'אק טאטי מעולם לא ביים

תגובות

1. איך אתם יודעים / ג'יימס ל. ברוקסכל חובב קולנוע מכיר את שתי התחנות באינטרנט שחובה לעבור לפני ואחרי כל צפייה בסרט – אתר IMDb ואתר Rotten Tomatoes, שמציעים דירוגים של כל סרט אפשרי. IMDb מסתמך אך ורק על ביקורות של גולשים, בעוד ש־Rotten Tomatoes משקלל את כל הביקורות השליליות והחיוביות שנכתבו על הסרט בעיתונות בארצות הברית, ולכן הוא נחשב למדויק יותר מבין השניים. הבעיה היא שהאתרים האלה לא באמת עוזרים בכלום - צפית בסרט שחשבת שהוא יצירת מופת ואז גילית שהוא קיבל ציון מביש של חמישה אחוזים ב־Rotten Tomatoes? סביר שתקלל את האמא של המבקרים האמריקאים ותטען בתוקף שהם לא מבינים מהחיים שלהם. אם יתברר, לעומת זאת, שהוא התברך בציון נדיר של 90 אחוז, כנראה תטפח לעצמך על השכם על העין הקולנועית החדה שגילית. ככה זה עם האינטרנט - מרוב דעות אתה נשאר בסוף עם הדעה של עצמך."איך אתם יודעים" - הטריילר:זאת היתה הבעיה גם עם "איך אתם יודעים", הקומדיה החדשה של ג'יימס ל. ברוקס. כל נורות האזהרה דלקו לפני הצפייה: הוא זכה לדירוג של 30 אחוז ב־Rotten Tomatoes, וב־IMDb השפילו אותו הגולשים עם ציון 5.3 – נתונים מבישים ששמורים בדרך כלל לקומדיות של האחים וואיינס. מצד שני, קשה היה לסמוך על הציונים האלה - ברוקס הוא אחד היוצרים המוערכים בקולנוע ובטלוויזיה האמריקאית, מחזיק ברזומה סרטים כמו "תנאים של חיבה" ו"הכי טוב שיש", וחתום על הפקת משפחת סימפסון. כמה חבל היה לגלות שהציונים שסרטו החדש קיבל היו מדויקים להפליא - שום דבר לא עובד בסרט האיטי והמוזר הזה. ריס ווית'רספון, שהתכערה להפליא בשנים האחרונות, מגלמת ספורטאית אולימפית שנקלעת למשולש אהבים עם שני גברים שונים: אוון ווילסון בתפקיד שחקן בייסבול מצליח, ופול ראד בתפקיד איש עסקים מצליח. ג'ק ניקולסון, שכנראה היה חייב לברוקס טובה, מגיח בתפקיד תמוה כאביו של ראד.מדובר בכישלון בכל החזיתות: העלילה מתנהלת ללא שום היגיון או קצב, הבדיחות לא מובנות בעליל וצוות השחקנים המוצלח הולך לאיבוד בכל הבינוניות הזאת. נקודת האור היחידה היא הצילום המרהיב של יאנוש קמינסקי, הצלם הקבוע של ספילברג שמשתעשע בשנים האחרונות בצילום קומדיות. כמו ב"אנשים מצחיקים" המשובח של ג'אד אפאטו, גם כאן הוא הופך כמעט כל שוט בסרט ליצירת אמנות, אבל גם זה לא מציל את הסרט מלהפוך לעגבנייה רקובה במיוחד. "איך אתם יודעים". בימוי: ג'יימס ל. ברוקס. ארה"ב 2010, 116 דקות של סבל ומבוכה2. "The Trip" / מייקל ווינטרבוטוםעל הנייר, הסדרה הזו של ה־BBC היתה אמורה להיות הסיוט הגדול של כל צופה: שני בריטים מבוגרים משוטטים ברחבי הממלכה המאוחדת, אוכלים במסעדות, מפטפטים וחוזרים הביתה. זה אכן היה המצב אלמלא השמות שמעורבים במוצר הסופי: הבמאי הבריטי הפורה מייקל ווינטרבוטום ("אנשי המסיבות", "הרוצח שבתוכי") והקומיקאי הבריטי סטיב קוגן ("אנשי המסיבות", "החבר'ה האחרים"). קוגן, שמגלם את עצמו, מקבל בתחילת הסדרה הצעה מעיתון בריטי לכתוב סדרת כתבות עבורו על מסעדות יוקרה ברחבי בריטניה. הוא רשאי לקחת עמו חבר, ולכן הוא מתקשר לחברו הוותיק הקומיקאי רוב בריידון (שכבר כיכב לצדו ב"טריסטרם שנדי") והשניים יוצאים במכונית למסע בן כמה שבועות.קוגן ובריידון מתחרים בחיקויי מייקל קיין:

מה שנדמה בתחילה כתוכנית בישול בריטית יבשושית מתגלה במהרה כסדרה אחרת לגמרי – התירוץ העלילתי המקורי נזנח כמעט לחלוטין, ובמקומו ווינטרבוטום מעדיף להתמקד דווקא בשיחות בין קוגן לבריידון, המאולתרות בחלקן. לאורך ששת פרקי הסדרה הם מדברים כמעט ללא הפסקה - השיחה המבריקה ביותר שלהם כוללת תחרות חיקויים גאונית של מייקל קיין, ובכל פרק הם דנים בצורה מצחיקה עד דמעות בתעשיית הבידור, בקריירה האמריקאית הכושלת של קוגן, בפגעי הזִקנה, ולא מהססים להתבדח גם על חשבונם של המלצרים. ווינטרבוטום מצלם את כל זה בסגנון האגבי והדוקומנטרי המאפיין אותו, והתוצאה היא אחת הסדרות המצחיקות, אבל גם העצובות והמהורהרות, שיצאו מהממלכה מאז "המשרד".קוגן ובריידון חולמים להשתתף בדרמה תקופתית:"The Trip". בימוי: מייקל ווינטרבוטום. בריטניה 2010, שישה פרקים בני חצי שעה.3. "The Illusionist" / סילבאן שומאבמאי האנימציה הצרפתי סילבאן שומא, שיצר ב־2003 את "שלישיית בלוויל" הבלתי נשכח, חוזר בסרט אנימציה נוסף ברוח שונה ופחות משוגעת - הוא לקח תסריט שכתב ז'אק טאטי בשנות ה־50 אך לא הספיק לעבד לקולנוע, והגשים את חזונו של היוצר הצרפתי הנודע בעזרת קסם האנימציה. התוצאה מלבבת: תמיד כיף להיתקל בסרט אנימציה שמוותר על שיגעון התלת ממד לטובת אנימציה קלאסית, וכאן ההנאה כפולה: לא רק שמדובר בהנפשה דו ממדית שצוירה ביד, אלא שמדובר במלאכת מחשבת מדהימה – כמעט כל פריים כאן מצויר ביד אמן ועמוס בפרטים, בצבעים ובטקסטורות, שהופכים את הצפייה בסרט להתבוננות מדיטטיבית מענגת. כאן גם טמונה הבעייתיות של הסרט: העלילה, שמספרת על קוסם מזדקן שפורש את חסותו על נערה אומללה שמאמינה שהוא קוסם אמיתי, דלה מהתרחשויות - ולכן במשך רגעים רבים בסרט אנו נותרים מול סצנה שלא קורה בה דבר. שומא מצפה שברגעים האלה נתענג על יופיין של התמונות שצייר לנו, ולמרבה המזל לאורך רוב הסרט זה אכן עובד."The Illusionist". בימוי: סילבאן שומא. צרפת 2010, 80 דקות מלבבות.nurlan86@gmail.com

הסרטים נצפו באדיבות האוזן השלישית

*#