אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרגש זה השחור החדש: ראיון עם הבמאי גיא נתיב

במאי הסרט "מבול" חולם על הצלחה קופתית, רוצה לרגש את הקהל ועובד במרץ על הפרויקט הבא. ראיון עם ווינר

תגובות

מבול הוא סרטו השני של גיא נתיב. הראשון, "זרים" (שביים יחד עם ארז תדמור), עסק בסיפור אהבה בין קיבוצניק לצרפתייה־פלסטינאית בימי המונדיאל. בסרטו החדש מתמודדת משפחה עם חזרתו מהמוסד הביתה של בנם האוטיסט, בד בבד עם חגיגות בר המצווה של בנם הצעיר. נדמה שנתיב יודע מה אנשים רוצים לראות. ואכן, סרטו החדש מסתמן כ"סרט לכולם".מבול - מועדי הקרנה» מבול - לביקורת של אורון שמיר» ראיון עם יואב רוטמןאני מהמרת שהסרט יהיה הצלחה קופתית."נהדר, לא? בסופו של דבר זה מה שכולנו רוצים". כנראה שכן. בעצם, לא יודעת. לא יודעת אם המטרה של יוצרי סרטים היא בהכרח הצלחה קופתית. יש יוצרים שיגידו שמה שמעניין אותם זה לבטא את האמת שלהם. יש כאלה שיגידו שהם רוצים להתריס, אפילו לעצבן. אין בך גם צד סורר שרוצה להיות שנוי במחלוקת? "לא. ממש לא. אני רוצה לרגש".אז הצלחת. זה סרט מרגש. ובסצנת השיא, בדיוק היכן שהתכוונת, בכיתי. אז אפשר להגיד שכל אחד, החל ממבקרים וכלה בהדיוטות, ייהנו מהסרט. אבל לא ראיתי שנלקחו החלטות "אמיצות". למשל, הצילום. הוא יעיל, אבל לא מהפכני. לא שחייבים, כמובן. אבל מעניין אותי לדעת מה היה הקונספט הצילומי?"אני לא רציתי צילום מהפכני. בכלל לא. חיפשתי פיוטי. אינטימי. מרגש. לכן צילמנו המון קלוז־אפים, יש שיגידו שיותר מדי. אני גם לא אוהב עבודת תאורה מורגשת. אני אוהב אור טבעי, מקסימום פנס אחד לצילומי לילה. ודבר נוסף - וזו היתה תרומתו של פיליפ הצלם -  הצילום לא מתוכנן באופן דקדקני. אני אמנם במאי שאוהב להתכונן לצילומים, אבל פיליפ כל הזמן נהג לומר לי: 'בוא לא נתכנן מדי. בוא נרגיש את השטח בזמן הצילום'".לא מחפש מהפכות. נתיב עם יואב רוטמן ורונית אלקבץ בפסטיבל ברלין (צילום: יח"צ)רונית אלקבץ מפתיעה בהופעה מאופקת יחסית. לראות אותה כבת מושב בשתי צמות – זה היה שוק של ממש. וצחי גראד כאבי המשפחה נהדר. הוא לא משחק. זה פשוט הוא."אנשים אומרים לי 'וואו, איך הצלחת לעדן את רונית', אבל זה לא נכון לחשוב כך. תראי אותה ב'ביקור התזמורת'. היא יכולה להיות מעודנת ויכולה להיות אקסטרווגנטית. ולגבי צחי, כמו בסרט גם בחיים - הוא כל כך איזי גואינג. כשהיינו מצלמים הוא היה אומר לי 'תשמע, אני נח קצת באוטו, תעירו אותי כשתצטרכו אותי'. והוא היה הולך לאוטו שלו, מוריד אחורה את מושב הנהג והולך לישון". איפה אתה מוצא את עצמך בתסריט? איזו מהדמויות היא אתה? או שאתה בעצם כולן?"אני מוצא את עצמי בדמותו של הילד, הגיבור. כשהייתי ילד היה לי קול צווחני, הייתי נמוך קומה וכולם חשבו שאני הומו. זו היתה ילדות קשה".אני לא אוכלת את זה. יושב פה גבר שרמנטי מלא בטחון עצמי. בן טובים. ווינר. לא, לא קונה את זה. סליחה אם אני עושה לך עוול, כי זו כמובן התרשמות ראשונית בלבד."אוקיי, את צודקת. זה לא סרט אוטוביוגרפי למהדרין. אבל אני מחובר אליו דרך שלל מערכות היחסים שבו. הזוגיות של האב והאם, היחסים של האם עם בניה".מרגיש כמו הילד בסרט - הטריילר של מבול:

*#