אבנר שביט, עכבר העיר און ליין
אבנר שביט, עכבר העיר און ליין

"הייתי חייב לסיים את הסרט בתיאור מפורט של מה שהתרחש בתאי הגזים, זה היה הדבר ההגון היחיד שיכולתי לעשות", אומר הבמאי הבריטי מרק הרמן כשהוא נשאל על הסצנה האחרונה והמצמררת בסרטו "הנער בפיג'מת הפסים", שהגיע לאקרנים בשבוע האחרון. הבחירה האמנותית של הרמן נועזת במיוחד לאור העובדה שהסרט, עיבוד לרב המכר של ג'ון בוין, העוסק בחברות בין בנו של מפקד מחנה השמדה לילד יהודי הכלוא מעבר לגדר, מתיימר לפנות לכל המשפחה. "באנגליה התעורר דיון בשאלת הגיל ההולם לצפייה בסרט", מספר הרמן, "לדעתי, הוא מתאים לכל הגילאים. ילדים מכבדים את מי שמכבד אותם. אני מאמין שצריך להתייחס אליהם כבוגרים ולא לעשות להם הנחות".

מבין כל הסרטים הרבים שנעשו לאחרונה על גורל העם היהודי - מ"רסיסים" המינורי והסתמי של ג'רמי פודסווה ועד ל"אדם בן כלב" המוקצן והמביך של פול שרדר - דווקא "הנער בפיג'מת הפסים" המסחרי, לכאורה, מתמודד עם הנושא בצורה המרגשת והמכובדת ביותר. הרמן התפרסם בשנות ה-90 כבמאי של סרטים חברתיים מתוקים~מרים כדןגמת "התזמורת" ו"קול קטן". כמו פודסווה ושרדר, גם הוא לא התכוון מעולם לעסוק בשואה עד שנתקל בספר של בוין. "מצאתי בין הדפים נקודת מבט מקורית על מה שהתרחש במלחמת העולם השנייה", הוא אומר, "'זה סיפור שמצליח להתחמק מכל מלכודות הקיטש והבנאליות. לעומת יצירות רבות אחרות, הוא לא עושה עוול לנושא".

מתוך הסרט. לא מסמך היסטורי

אמנם הסרט כולו מתרחש במחנה השמדה, אבל הרמן נמנע מלבקר במחנות ההשמדה לפני הצילומים. "רציתי לנסוע לשם, אבל הזהירו אותי מהנסיעה", הוא חושף. "אמרו לי שהחוויה הזו עלולה לגרום לי להתמוטטות נפשית בזמן העבודה על הסרט, ובדיעבד אני שמח שקיבלתי את העצה".

לא חששת לחטוא בחוסר דיוק היסטורי?

"החשש היה קיים ולכן אספנו כל פיסת מידע בכל דרך אפשרית. למעשה, בכל שנותיי במקצוע, מעולם לא הקדשתי כל כך הרבה זמן לשלב התחקיר. הזדעזעתי במיוחד לגלות שהבנים של רודולף הס, המפקד של אושוויץ, היו משחקים בחצר מול המשרפות".

ברור לחלוטין באיזה מחנה השמדה מתרחש הסרט, ובכל זאת שמו לא מוזכר כלל.

"מחקנו בכוונה מהתסריט את כל האזכורים ההיסטוריים, כדי שהוא ישמש משל אוניברסלי ולא יהיה דווקא סיפור על מקום וזמן מסוימים. אני לא רוצה שאנשים ייצאו מהאולם ויגידו 'ראינו סרט על אושוויץ'. אני רוצה להשאיר בהם את התחושה שראו אלגוריה על חוסר ההיגיון והסכנה שבשנאה. כמה מהצופים אפילו מצאו בו מסרים אקטואליים על הגזענות באנגליה".

בניגוד לסרטים רבים מן העת האחרונה, אתה נמנע מהצגת דמות "הנאצי הטוב" או "הגרמני הטוב".

"תיארתי את הדברים כמו שהיו, ולכן סביבתו ומשפחתו של מפקד המחנה מודעות למה שקורה מסביבן ולא עושות דבר כדי לשנותו. אפילו דמות האם, שהיא לכאורה הדמות הסימפטית שבסרט, יושבת בחיבוק ידיים בזמן שהיא רואה לנגד עיניה התעללות ביהודי חסר ישע".

הסרט התקבל היטב באנגליה, אבל איך הקהל הגרמני מתמודד איתו?

"הסרט עוד לא הופץ בגרמניה, אבל אני בטוח שהוא יעשה חיל, בדיוק כשם שהספר מכר במדינה עותקים רבים. יש בקהל הגרמני, בעיקר בדור הצעיר, צמא גדול לדיונים על השואה".

אגב, אתה יודע שבכל הסרטים הרבים שנעשו בארץ על השואה, מחנות ההשמדה ותאי הגזים מעולם לא זכו לייצוג קולנועי?

"אני לא מופתע לשמוע. זה הלוא אחד האתגרים הקשים ביותר שקולנוען יכול לעמוד בהם. גם אני בחרתי להראות את תא הגזים רק בדקות האחרונות של הסרט, כמו שבמאי של זוועתונים שומר את המפלצת לסצנות הסיום".

איך אתה מסביר את העובדה שנעשים עתה, בארץ ובעולם, כל כך הרבה סרטי שואה?

"אני לא אוהב את המונח הזה. השואה היא הגדרה רחבה מדי, וכל סרט מביט באספקטים אחרים שלה, לכן זה גם לא יהיה נכון להגדיר את 'הנער בפיג'מת הפסים' כסרט שואה. חוץ מזה, השבוע הגיע לאקרנים סרט חדש בסדרת 'ג'יימס בונד', ואני לא רואה שמישהו מלין על כך שיש יותר מדי סרטי ריגול".

השבוע התפרסם כי הרמן מועמד לפרסי הקולנוע הבריטי העצמאי בקטגוריית הבמאי הטוב ביותר, וזאת לצד יוצרים משובחים כדני בויל ("נער החידות מבומביי"), שיין מדוז ("Somers Town"), סטיב מקווין ("רעב") וגארת ג'נינגס ("הבן של רמבו"). הרשימה המופלאה הזו מעידה יותר מכל על מצבו של הקולנוע ביוניון ג'ק, אבל הרמן מסרב להתרגש. "אומרים שהתעשייה שלנו משגשגת? מאיפה לי לדעת. אני בסך הכל יושב וכותב בחדר קטן, אי שם ביורק".

איזה סרט מבין הסרטים שעשית אהוב עליך ביותר?

"בכל פעם שאני רואה את 'התזמורת' אני מתרגש מחדש. יש בו אנושיות ועוצמה יוצאות דופן. אני מתכנן להמשיך לביים, אבל לא מסוגל כרגע לחשוב על פרויקטים עתידיים. אחרי שעושים סרט כמו 'הנער בפיג'מת הפסים' חייבים לקחת פסק זמן לפני שממשיכים הלאה".

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ