ישראלים אוהבים קולנוע ישראלי?

הקולנוע הישראלי היה ב-2007 הדבר הלוהט בפסטיבלים בינלאומיים ואפילו <STRONG>הקהל המקומי נהר לבתי הקולנוע</STRONG>

מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
הדפיסו כתבה
נירית אנדרמן, גלריה, הארץ

עכשיו, אחרי ששנת 2007 הוכיחה כי הקולנוע הישראלי הוא הלהיט הנוכחי בזירת הפסטיבלים הבינלאומיים, אפשר להיפטר סופית, אחת ולתמיד, מהטענה שלפיה הישראלים לא אוהבים קולנוע ישראלי: יותר מ–1.27 מיליון כרטיסים נמכרו בשנה החולפת בבבתי הקולנוע לסרטים ישראליים.ב–2004, כשהקולנוע הישראלי התהדר במכירות של 1.3 מיליון כרטיסים, היו שגרסו כי זו הצלחה מקרית, חד פעמית, וכי סרט אחד מרכזי היה אחראי אז להצלחה הזאת ‏("סוף העולם שמאלה", שביים אבי נשר, שבו צפו כמעט שליש מרוכשי הכרטיסים הללו‏); אבל כעת, אחרי המכירות הקלושות של 2005 וההתאוששות החלקית במכירות של 2006, החזירה 2007 את הסומק ללחיי התעשייה המקומית. אם מוסיפים למספר הכרטיסים שנמכרו כאן לסרטים עלילתיים ‏(1.249 מיליון‏) את 23 אלף הכרטיסים שנמכרו השנה לסרטו התיעודי המצליח של רן טל על ילדי הקיבוצים, "ילדי השמש" - מתקבלת תמונה אופטימית עוד יותר.אחד מכל 7.5 כרטיסים שנמכרו השנה היה כרטיס לסרט מקומי. על בסיס נתונים שנאספו עד סוף נובמבר והערכות בנוגע למספר הכרטיסים שנמכרו בדצמבר, דני כפרי מהתאחדות ענף הקולנוע מציין כי ב–2007 נמכרו בישראל 9.5 מיליון כרטיסים לסרטים. לדבריו, בשנה שבה יש סרטים ישראליים טובים, הביקור בבתי הקולנוע עולה באופן משמעותי.ואכן, הנתונים תומכים בטענה הזאת ‏(ראו טבלה‏): ב–2005, שבה נמכרו רק 340 אלף כרטיסים לסרטים ישראליים, נמכרו בבתי הקולנוע בישראל 8.5 מיליון כרטיסים בסך הכל, ולעומת זאת ב–2004, שבה שיגשג הקולנוע המקומי בקופות, סך מכירות הכרטיסים לסרטים זרים ומקומיים הסתכם ב–9.8 מיליון. כלומר, כאשר מוצגים כאן סרטים ישראליים אטרקטיוויים, רוכשי הכרטיסים הישראלים הולכים יותר פעמים בשנה לקולנוע.המדוזות נשארו ביםהסרט שמשך השנה את המספר הגדול ביותר של צופים לבתי הקולנוע הוא "בופור", נציג ישראל בתחרות האוסקר לסרט הטוב ביותר בשפה זרה. 300 אלף ישראלים הלכו לראות על המסך הגדול את הסרט שזיכה את יוסף סידר בפרס הבמאי הטוב בפסטיבל ברלין ותיאר את ימיהם האחרונים של חיילי צה"ל במוצב הלבנוני. הזיכרון הישראלי הקולקטיווי מהשירות בצה"ל ואחוות הלוחמים משכו אל האולמות את המילואימניקים והחיילים לשעבר, ונראה כי מלחמת לבנון השנייה הפכה את הספקות של גיבורי הסרט לרלוונטיים יותר מתמיד.הסרט הישראלי השני במדד הפופולריות השנה היה "ביקור התזמורת". אף שהוא הותיר את "בופור" הרחק מאחור בטקס פרסי אופיר האחרון ‏(שבו גרף שמונה פרסים‏), ואף שהוא היה זה שנועד בתחילה לייצג את ישראל בטקס האוסקר, צפו עד כה רק 220 אלף איש ואשה בסרטו עטור הפרסים של ערן קולירין. עם זאת, יש לזכור כי הוא עלה לאקרנים רק בספטמבר, חצי שנה אחרי סרטו של סידר, והוא עדיין מוקרן בבתי הקולנוע, כך שמספר הצופים הסופי בו עתיד עוד לגדול.לצד שני הסרטים הללו, שזכו בפרסים בקאן ובברלין, מככבות בטבלה שתי יצירות שזכו להצלחה פחותה בהרבה בזירה הבינלאומית: "נודל" שביימה איילת מנחמי ו"הסודות" של אבי נשר. בכל אחד מהם צפו כ–200 אלף איש, והם הופכים את הטבלה למעניינת במיוחד כי בזכותם אפשר לקבוע, שברבע ‏(כמעט‏) מ–17 סרטי העלילה שיצאו כאן ב–2007 צפו 200 אלף איש ויותר.פרס מצלמת הזהב שבו זכו בפסטיבל קאן האחרון לא סייע לאתגר קרת ושירה גפן ולסרטם "מדוזות" למשוך לקופות יותר מ–70 אלף צופים; הביקורות המהללות לא עזרו ל"חופשת קיץ" של דוד וולך להעפיל אל מעבר ל–50 אלף צופים וגם לא ל"וסרמיל" של מושון סלמונה, שבו צפו רק 12 אלף; לעומת זאת, קטילות המבקרים לא הרתיעו את 34 אלף האנשים שנהרו עד כה לבתי הקולנוע כדי לצפות בסרטו של ארנון צדוק, "רק כלבים רצים חופשי". "החוב", שביים אסף ברנשטיין, מפתיע עם 50 אלף צופים שכבר ראו אותו בחמשת השבועות שחלפו מאז עלה לאקרנים.שני הסרטים שנחשפו השנה למספר הנמוך ביותר של צופים היו "תהלים" שביים רפאל נדג'ארי ו"מלך של קבצנים" בבימוי אורי פסטר. הכישלון במקרה של "מלך של קבצנים" צורם יותר בגלל תקציבו הגדול ‏(יותר מ–2 מיליון דולר‏) והכסף הציבורי הרב שהושקע בו ‏(קרן רבינוביץ העניקה לו תמיכה בסך 2.9 מיליון שקל‏).

כמה זמן יימשך תור הזהבבשתי קרנות הקולנוע התומכות בסרטי עלילה ישראליים מזהירים כי אין לייחס חשיבות מוגזמת לנתוני מכירת הכרטיסים. הם חוששים כי מועצת הקולנוע תייחס חשיבות יתר לנתון הזה, ותניח לו להשפיע על החלטות התקצוב שלה יותר מאשר גורמים אחרים. "אם הפרמטר היחיד להצלחה של סרט יהיה מספר הכרטיסים שנמכרו", מזהיר עיני, "לא כדאי יהיה להפיק כאן סרטי איכות דוגמת 'אור' ו'עטאש - צימאון'. אף ששני הסרטים הללו ‏(שביימו קרן ידעיה ותאופיק אבו ואיל, בהתאמה‏) לא סחפו את הצופים לבתי הקולנוע, הם זכו בהערכה ביקורתית ובפרסים יוקרתיים בפסטיבל קאן.

כתריאל שחורי מקרן הקולנוע הישראלי מזכיר כי ההכנסה בקופות כבר מזמן אינה המדד העיקרי להצלחה כלכלית של סרט. "מרכיב ההכנסה של סרט עלילה בקופות בתי הקולנוע, בארץ ובעולם, ירד בשנים האחרונות והוא מסתכם כעת בלא יותר מרבע מסך ההכנסה. תוחלת החיים של סרט התארכה, נוספו לו שווקים נוספים ‏(דוגמת די־וי־די ו–- VOD נ"א‏), ואלה נהפכו למרכז רווח גדול יותר מאשר מכירת הכרטיסים בבתי הקולנוע. בארצות הברית, למשל, טוענים היום שבתי הקולנוע הם בעיקר מקדם מכירות לשימושים אחרים של הסרט, כמו הדי־וי־די".ולבסוף, קשה לסיים כתבה על הקולנוע הישראלי ב–2007 בלי להזכיר את שרשרת ההצלחות המזהירות שלו בפסטיבלים בינלאומיים ולהעלות תהיות בנוגע לעתיד. "אדמה משוגעת" ו"הביטחוניים" ‏(התיעודי‏) פתחו את השנה החולפת עם פרסים יוקרתיים בסאנדנס; "בופור" גרף את דוב הכסף בברלין; "חופשת קיץ" היה הסרט הטוב של פסטיבל טרייבקה; "מדוזות" ו"ביקור התזמורת" זכו בפרסים מכובדים בפסטיבל קאן; וזו כמובן רשימה חלקית בלבד.בתעשיית הקולנוע העולמית, הקולנוע הישראלי והקולנוע הרומני נחשבים כיום לדבר הלוהט ביותר. כמעט כל פסטיבל בינלאומי מעוניין בימים אלה לארח סרטים משתי המדינות הללו, וחברות הפקה זרות ששות להשקיע בקו־פרודוקציות עם ישראל. אבל אין לדעת כמה זמן עוד יימשך תור הזהב הזה. תעשיית הקולנוע העולמית אוהבת לסמן לה מדי פעם תעשייה מקומית מעניינת, ואז, כעבור כמה שנים, להחליף אותה בתעשייה של מדינה אחרת, שמתחילה לספק סחורה קולנועית מעניינת.אבל שחורי אופטימי. "אני מאמין שהקולנוע הישראלי ימשיך לסקרן ולעורר עניין לפחות בשנה־שנתיים הקרובות", הוא אומר על בסיס סרטים עתידיים שהעבודה עליהם כבר החלה. בין הסרטים המסקרנים אפשר להזכיר ‏(וזו רשימה חלקית וחסרה במיוחד‏) את סרט האנימציה "ואלס עם באשיר" של ארי פולמן, "המדריך למהפכה" שמביים דורון צברי, "לבנון" שמביים שמוליק מעוז, "שבעה" של רונית ושלומי אלקבץ, "התגנבות יחידים" שיביים דובר קוסאשווילי, "הבודדים" בבימוי רנן שורף ו"עץ לימון" של ערן ריקליס."אבל אסור לשכוח שבהצלחה של הקולנוע הישראלי יש גם אלמנט של אופנה ושל טרנד", מסכים שחורי. "לפני שש־שבע שנים הקולנוע האיראני זכה להצלחה גדולה, ולפניו היתה תקופה שבה הקולנוע הדני הצליח מאוד. שתי המדינות האלה ממשיכות לעשות קולנוע טוב, אבל הן כבר לא נמצאות בטרנד העכשווי. זה ענף של עליות ומורדות ואופנות חולפות, ולכן לא תזיק לנו קצת צניעות, וכדאי לראות את המצב בעיניים פקוחות. עם זאת, בכל מקרה, אני מאמין שמיצבנו את עצמנו באיזה רף מינימום שהוא גבוה מהרבה מזה שהיה לנו לפני כמה שנים, ואני מקווה ומאמין שלא נרד ממנו".

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ