"טאבו": אם לתנין של קפטן הוק היה נשבר הלב

סרטו של מיגל גומש הפורטוגלי מתהדר בצילום שחור לבן מהפנט ואווירת אגדה מכשפת, על רומן אסור בהרי אפריקה והזיקנה שמגיעה אחריו. אל תיתנו לאמנותיות של  להרתיע אתכם, ותנו ליופי שבו לכבוש אתכם

אורון שמיר, עכבר העיר
שתפו בפייסבוק
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
הדפיסו כתבה
אורון שמיר, עכבר העיר

מסרט עם שם מתריס כמו "טאבו" היה ניתן לצפות שישבור כמה מוסכמות, או לפחות יעסוק ישירות בנושאים שאסור לגעת בהם. בפעם האחרונה שבה נתקלתי בסרט בעל שם זהה היה זה סרטו של נגיסה אושימה המנוח, אשר חקר מה קורה כאשר אל חברה גברית סגורה כמו בית ספר לסמוראים מגיע מתלמד יפה כמו אשה, עד כדי כך ששאר חבריו ללימודים מתחילים להימשך אליו. אולם סרטו של מיגל גומש הפורטוגלי נראה מסתורי למדי במבט ראשון, בעיקר בזכות התנין שעל עטיפת ה־DVD, המקנה לו מראה ראשוני של ספק סרט אימה אמנותי. אחרי סיבוב פסטיבלים לא קצר הוא מתיישב על מדפי ספריות ההשאלה, מאפשר ללמוד כי שמו נגזר מהרי טאבו אשר באפריקה, למרות שמרבית עלילתו מתרחשת בכלל בפורטוגל.למקרה שקיוויתם, גם התקציר לא מפזר את הערפל. הסרט בנוי משתי מערכות ומפרולוג שמקנה לו נופך של אגדה עתיקה ומכניס מיידית לאווירה. הפתיחה היא מעין וריאציה רומנטית על סיפורו של קפטן הוק והתנין שבלע את שעונו, ומערבות אפריקה אנו עוברים היישר אל ליסבון העכשווית, בשבוע של ערב ראש השנה האזרחית. שם נלמד להכיר שלוש נשים: פילאר (תרזה מדרוגה), אשה מבוגרת ופעלתנית המנהלת חיי חברה וקשר רומנטי שכנראה לא מספק את צרכיה; אורורה (לאורה סוברל), זקנה נרגנת שגרה מולה ונוטה לאבד את עצמה בבתי קזינו; וסנטה (איזבל קרדוסו), המשרתת השחורה והבכלל לא פראיירית של גברת אורורה. כאשר הזקנה נמצאת על ערש דווי וממלמלת משפטים חסרי פשר על תנינים, נחושות השתיים למצוא אדם בשם ונטורה, שם שעליו חזרה הקשישה כמה פעמים. אולי הוא יהיה המפתח שיעזור להן להבין הן את עברה והן את התנהגותה הנוכחית.אווירה מכשפת וסיפור מהאגדות. "טאבו" - הטריילר:הסרט בהחלט מקיים את כל מה שהיה ניתן לצפות ממנו כיצירת אמנות. זה מתחיל בצילום מרהיב בשחור־לבן הלוכד את הדמויות בפריים מרובע שכמו סוגר עליהן משני הצדדים, מכריח אותן לצעוד קדימה אל פתרון התעלומה ולהביט לאחור כדי לאסוף עוד פרטים; וזה ממשיך ברגעים קטנים או בסצנות שלמות שעלולות להיראות סתומות במבט ראשון, אך יצברו משמעות בעקבות אירועים שיפקדו בהמשך את העלילה ויוכיחו שאין אף רגע מיותר במסע הזה, שאורכו כמעט שעתיים. פתאום מחווה כמעט נטולת מילים של שכנה המביאה לרעותה עוגת יום הולדת הופכת בדיעבד לרגע מרגש מאין כמוהו, שמצדיק את היותו סצנה קצרה העומדת בפני עצמה.סרט אמנותי, לא סרט אילם בנקודה זו חשוב לציין כי אין להיבהל ולהניח שסרט ארט האוס פירושו סצנות דוממות ושתיקות מעיקות. כמו שהוכיח בשנה שעברה "היו זמנים באנטוליה" הטורקי, קולנוע אמנותי לא חייב להתעלם מחוש השמיעה של צופיו. "טאבו" עמוס לעייפה במלל - גם דיאלוגיסטי, אבל בעיקר בקריינות הנעה בין הסברים ובין הגיגים ושרעפים. למעשה, כיוון שהסרט דובר פורטוגזית, בשלב מסוים אודה שהתעייפו מעט העיניים, אשר נמשכו אל היופי הניבט ממרכז המסך אך היו מוכרחות לשוב אל תחתיתו כדי לקרוא את המתחולל בסצנה. אך גם זאת אפשר לזקוף לזכותו של גומש, שהצליח לעורר בי את הכמיהה הסותרת של לא לרצות להתיק את העיניים מהיופי הוויזואלי של הסרט, יחד עם הרצון לעקוב אחר העלילה בידיעה שכל פרט חשוב. למזלי, הבנתי בשלב מוקדם יחסית שגומש הוא יוצר שאפשר לסמוך עליו וכדאי ללכת איתו יד ביד, גם אם לרגעים קצת משעמם, כיוון שלא ממש ברור מה קורה. אז כאמור, אל דאגה – הכל מתבהר לבסוף והתוצאה שווה את המאמץ.רומן אסור בהרי טאבו אשר באפריקה. (צילום: מתוך הסרט)אשוב ואודה שגומש שבה את לבי בראש ובראשונה בזכות הלוק של סרטו, בעיקר בכמה מעברים עריכתיים מרגשים ממש ובדימויים שבהם בחר להתעסק. הבולט שבהם הוא התמסח, זה שמככב על עטיפת ה־DVD ומסמל את החיה הקדומה שלא ניתן לאלף, את החטא הקמאי של בני האדם לנסות ולביית את הפראי, ניסיון שנידון לכישלון, כפי שניכר בחלקו השני של הסרט. התנין גם מזריק אלמנט של סכנה אל העלילה הרומנטית של המערכה השנייה, בסרט שבאמת יש בו לא מעט – מידידות בין נשים והרבה קוסמופוליטיות, דרך שבבים של מתח וקומדיה, ועד רומן אסור ביבשת השחורה של פעם, בתקופה שנראית כמו לקוחה מעידן פרהיסטורי. אז כנראה שבכל זאת יש כפל משמעות בשמו של הסרט, ששב ומוכיח שיש בו יותר משנראה לעין. תנו לו להתעכל כמה ימים אחרי הצפייה ותיווכחו שהוא הותיר בכם משקע, או אולי ממשיך ללכת איתכם קצת יותר מסתם סרט רגיל.

"טאבו". בימוי: מיגל גומש. פורטוגל 2012, 118 דקות. פורטוגזית עם כתוביות באנגלית. הסרט נצפה באדיבות האוזן השלישית.

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ