עט פארקר: העיבודים הקולנועיים לגנב הספרותי הכי מפורסם באמריקה

"פארקר" אולי נראה לכם כמו עוד סרט זבל עם ג'ייסון סטטהם, אבל למעשה הוא מבוסס על סדרת ספרים אלמותית של סופר גדול

איתמר הנדלמן סמית, עכבר העיר
שתפו בפייסבוק
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
הדפיסו כתבה
איתמר הנדלמן סמית, עכבר העיר

הסופר האמריקאי דונלד אי. ווסטלייק הרג יותר אנשים מדאשיל האמט, ריימונד צ'נדלר וג'ים תומפסון ביחד. הוא עשה זאת תחת שמו שלו, או תחת כ־16 פסבדונים שונים (לפחות), ותמיד בדרכים מקוריות ביותר. הפסבדונים הידוע ביותר שלו היה ריצ'רד סטארק, תחתיו הוציא ווסטלייק את סדרת ספרי "פארקר", הארכי גנב הידוע ביותר בספרות המתח האמריקאית.

» פארקר - כל הפרטים ומועדי הקרנה

"פארקר", סרטו החדש של הבמאי טיילור הקפורד, בכיכובם של ג'ייסון סטטהם וג'ניפר לופז, הוא התוספת האחרונה בשרשרת ארוכה של עיבודים קולנועיים לספריו השונים של ווסטלייק ובעיקר לאלו של סדרת ספרי פארקר. "פארקר" מבוסס על הספר ה־19 בסדרה (המונה 24 ספרים) והוא גם העיבוד הקולנועי הראשון שקורא לגיבור, פארקר, בשמו; בכל שאר הסרטים שנעשו על פי ספרי הסדרה שונה שמו של הגיבור, כל פעם לשם אחר. למה? הסבר בהמשך.

הגנב הידוע ביותר בספרות האמריקאית. "פארקר" - הטריילר:

מגודאר ועד פילם נואר

הסרט הראשון שהתבסס על רומן בסדרת פארקר היה "מייד אין יו.אס.איי" (1966) של ז'אן לוק גודאר, בכיכובה של אנה קארינה. הסרט היה עיבוד חופשי (ומחופף לגמרי) ל"The Jugger", הרומן השישי בסדרה, אבל גודאר מעולם לא נתן לווסטלייק קרדיט עבור העיבוד, מה שהביא את הסופר לתבוע את מפיקי הסרט. ווסטלייק זכה, כמובן, ואף קיבל לידיו את הזכויות ההפצה בארצות הברית.

אנה קארינה ב"מייד אין יו.אס.איי". גודאר ביים, ווסטלייק תבע וזכה

העיבוד השני (והמוצלח ביותר) לספרי פארקר יצא לאקרנים שנה לאחר מכן. הסרט נקרא "Point Blank" ("פגיעה בול", בעברית) בבימויו של ג'ון בורמן ובכיכובו של לי מרווין. סרט זה התבסס על "הצייד", הספר הראשון בסדרת "פארקר" והיה, במובנים רבים, פריצת דרך בהיסטוריה של הפילם נואר. שמו של פארקר שונה כאן לווקר אך מרווין היה, ללא ספק, הפארקר הטוב ביותר אי פעם. באופן אירוני, ב"פגיעה בול", הצליחו בורמן ומרווין לשלב השפעות של קולנוע "גל חדש" אירופאי בתוך המסגרת של מותחן נוארי באופן מוצלח בהרבה מזה של גודאר. הסרט לא היה שובר קופות בשעתו, אבל עם השנים זכה למעמד של סרט פולחן.

"פגיעה בול". פריצת דרך בהיסטוריה של הפילם נואר

"הצייד" זכה לעיבוד קולנועי נוסף, "פייבאק" בכיכובו של מל גיבסון (כאן שונה שמו של הגיבור לפורטר). זה היה עיבוד פושר, חסר מעוף ל"הצייד". היו עוד כמה וכמה סרטים שהתבססו על ספרי הסדרה, אבל אף אחד מהם, פרט ל"פגיעה בול", לא תפס את רוח הדברים. למה? כי פארקר של הספרים הוא לא גיבור בשר ודם. על אף שספרי הסדרה כתובים בריאליזם חד של סכין קצבים מדממת, ישנו דבר מה לגמרי סופרמני בדמותו של פארקר. ראשית, אין לו שם פרטי. כשפעם שאלו את ווסטלייק למה הוא לא נתן לגיבורו שם פרטי, אמר "אין לי מושג מה לעזאזל זה יכול להיות. אולי פרנק?".

כמו הסופר שכתב אותו, פארקר משתמש לאורך הסדרה בעשרות שמות בדויים ולא פעם עולה החשד שאפילו השם פארקר הוא רק אחד מכינוייו הרבים. על אף שסדרת הספרים נפרסה על תקופה של 45 שנה, גילו של פארקר לא ממש משתנה מספר לספר והוא תמיד בן 38. אין לו עבר, משפחה או חברים. רק שותפים למעשי השוד המסובכים שלו ובנות זוג מתחלפות (עד שהוא פוגש באחד הספרים את קלייר קרול ומתחתן איתה). אבל לא רק הביוגרפיה החסרה הופכת את פארקר לדמות מיתית. חוקר הספרות הבלגי לוק סאנט הגדיר זאת היטב: "בעולמו של פארקר, אין טוב ורע אלא רק סגנונות שונים של פשיעה... המסר הסמוי הוא לא "הפשע אינו משתלם" אלא שכל עסק הוא פשע". ואכן, בספרי "פארקר" אין חוק ואין סדר. ישנו רק פארקר, הגיבור שהורג את האויבים שלו, נקודה.

מל גיבסון ב"פייבאק". עיבוד פושר וחסר מעוף

הגיבור המושלם

חשוב לציין: ווסטלייק כתב למעלה מ־100 ספרים שונים, בז'אנרים שונים, ו"פארקר" דווקא היה החריג שבהם. בספריו האחרים, בעיקר אלו של הגיבור ג'ון דורטמונדר (שגם על פי סדרה זו נעשו כמה וכמה סרטים ידועים), האווירה הרבה יותר קומית מזו שבספרי "פארקר". בספרים אחרים ווסטלייק פנה בכלל לתחום המדע הבדיוני וכן הלאה. פארקר היה ונשאר הגיבור המושלם ביותר שיצר ווסטלייק. ולכן, אין זה מפתיע שההתעניינות בו רק הולכת וגוברת עם השנים. משהו בסגנון הכתיבה של ווסטלייק, בדמויות העגולות שיצר, בדיאלוגים המושחזים שלרגע לא נראים מזויפים אלא תמיד חיים ואמינים כל כך - כל זה כנראה ישאיר את ספרי פארקר על המדף של חיי הנצח. הנה עיבוד קולנועי חדש, הנה סדרה של רומנים גראפיים מעולים של אמן הקומיקס דרווין קוק. אגב, קוק התייעץ עם ווסטלייק לכל אורך הדרך. ווסטלייק כל כך התרשם מעיבוד הקומיקס והרשה, בפעם הראשונה, להשתמש בשם פארקר.

ווסטלייק מת ב־2008, רגע לפני שיצא הספר הראשון של סדרת עיבודי הקומיקס. העובדה שגם הסרט "פארקר" משתמש בשמו האמיתי של גיבור הספרים כבר קשורה לאלמנתו של הסופר, שהחליטה לאפשר את השימוש בשם (אחרי צפייה בסרט, איני בטוח שאם ווסטלייק היה עדיין חי הוא היה מאשר זאת).

"פארקר", גרסת 2013. זוכה לחיי נצח

מחשבה לסיום: ווסטלייק כתב גם תסריטים. הוא היה מועמד לאוסקר על התסריט של "הנוכלים", על פי ספר של ג'ים תומפסון. העיבוד היה נאמן למקור, אבל ווסטלייק, תמיד הומוריסט, קרא לדמות בספרו הבא "טום ג'ימסון". הוא אמנם הרג בספריו יותר אנשים מתומפסון, אבל יכול להיות שלו תומפסון היה עדיין בחיים, היה רוצח את ווסטלייק על הבדיחה הזו.

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ