די.וי.די: מישל גונדרי חוזר לבית הספר

רגע לפני הגעת סרטו הבא של הבמאי הצרפתי המבריק, "Mood Indigo", אפשר וכדאי לצפות בפרוייקט קטן יותר שלו, בו צילם את ילדי הברונקס באוטובוס חזרה מהלימודים. וגם: סרט צרפתי נוסף וביזארי כמו שרק קוונטין דופייה יודע לעשות

אורון שמיר, עכבר העיר
שתפו בפייסבוק
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
הדפיסו כתבה
אורון שמיר, עכבר העיר

שיטת עבודה מעניינת בחר לעצמו מישל גונדרי כדי להמשיך ולהיות עסוק: בין הסרטים ה"גדולים" שעליהם הוא חתום ואשר משווקים בתור "החדש של גונדרי" מקפיד הבמאי הצרפתי המחונן להתעסק בפרויקטים משניים, שלא ממש זוכים לחשיפה תקשורתית רחבה. כך היה במדור ה־DVD הראשון שכתבתי ל"עכבר" (לפני שנתיים בדיוק), עם הדוקומנטרי המשפחתי שלו "קוץ בלב". כעת, בעוד שהטריילר של סרטו הבא "מצב רוח אינדיגו" גורם לחיוכים אצל צופי קולנוע הרעבים לעוד פנטזיה קסומה בצרפתית, ניתן כבר לצפות בסרט חדש של גונדרי, "The We and The I".» החדש האחר של גונדריהעלילה עוקבת אחר קבוצת תלמידי תיכון מרובע הברונקס הניו יורקי בנסיעתם האחרונה הביתה לפני תחילת חופשת הקיץ. זה היום האחרון ללימודים, התלמידים מתפזרים אט אט והאוטובוס העירוני מתרוקן מתחנה לתחנה, חושף למעננו את הפסיפס האנושי שמאוד מייצג סרטי נוער, ואולי גם נוער בכלל. זה מתחיל בטיפוסים עצמם ובייצוג הסטריאוטיפי שלהם: החל בחנונים מסוגים שונים, דרך הנערה הכי מחוזרת - שדואגת לשמור לידה חברה אטרקטיבית פחות ממנה - וכלה במלכי הכיתה, שמשתלטים על הספסל האחורי. כן, מתברר שזוהי המצאה ישראלית בערך כמו גבינת קוטג'.ואתם חשבתם שבתיכון שלכם היה קשה. "The We and The I" - טריילר:כמובן שהבריונים יתגלו כחסרי ביטחון בעצמם, הפתיינית רק מחפשת חום ואהבה, והשקטים, אלה שלא שמנו לב אליהם בתחילת הנסיעה, יתגלו כמגניבים באמת. זהו אינו העיקר וגם לא חידוש, ממש כמו ההמצאות הקולנועיות הקטנות של מישל גונדרי (המופיעות בעיקר בפלאשבקים) או השימושים החכמים בלוקיישן היחידי בסרט, הלוא הוא האוטובוס. העיקר הוא הדינמיקות בין הנערים והנערות, המשתנות ומתפתחות תדיר, מסגירות פרטי מידע על הדמויות ומעניקות להן נפח. גונדרי השתמש בשחקנים לא מקצועיים, ובקרדיטים נחשף כי הם מגלמים ורסיות של עצמם, אם לשפוט על פי העובדה ששמותיהם לא שונו לצורך הצילומים. מה שהכי נגע בי בסרט הזה היה הגילוי כי ההתנשאות המובנית של מבוגרים כלפי צעירים מקורה בתפיסה שגויה – החיים הם לאו דווקא מסע לגילוי עצמי, משום שדווקא כשאנחנו בני עשרה אנו מכירים את עצמנו הכי טוב, ועם הזמן רק הולכים ושוכחים, מתרחקים ממי שאנחנו באמת, באשמת החברה."The We and The I". בימוי: מישל גונדרי. ארה"ב 2012, 103 דקות. אנגלית שכונתית ללא כתוביות.הקוונטין הלא נכון במאי צרפתי אוונגרדי נוסף שכבר זכה להתייחסות במדור בעבר הוא קוונטין דופייה, הידוע יותר בכינויו המוזיקלי מיסטר אויזו. דופייה אחראי להזיה הקולנועית "Rubber", שבמרכזה צמיג שקם לתחייה ומתחיל לרצוח אנשים בעזרת כוחות טלקינטיים. ללא מורא ניגשתי אל יצירתו החדשה, בעלת השם הכה מבטיח "Wrong", בידיעה כי המוזר ביותר כבר מאחורי. אולם סצנת הפתיחה, שבה בוחר כבאי לחרבן באמצע הכביש במקום לכבות מכונית בוערת, הבהירה לי שלביזאריות אין גבולות.בשלב שבו נדמה כי לסרט יש עלילה וכיוון, מתעורר דולף ספרינגר (ג'ק פלוטניק) בוקר אחד - בשעה 7:60, יש לציין - רק כדי לגלות שכלבו האהוב נעלם. מכאן מתחילה שורה של תקריות שאינן עולות בקנה אחד עם ההיגיון: המוקדנית בפיצרייה (אלכסיס דז'ינה) עונה בסבלנות לשאלות הטרחניות שלו ואף מתאהבת בו; הגנן שלו (אריק ג'ודור) טוען שעץ הדקל בחצרו הפך בן לילה לעץ אשוח; בעבודה שלו יורד גשם בתוך המשרד; ויותר מדי אנשים מעוניינים שיפגוש את מאסטר צ'נג (וויליאם פיצ'טנר), מחבר ספר מצליח המסייע לאנשים לתקשר בטלפתיה עם חיות המחמד שלהם.ביזאר במיטבו. "Wrong" - טריילר:הסרט נע - לעתים בחינניות ולעתים בגסות - בין אבסורד ונונסנס, ומצליח להעלות חיוך בכמה רגעים. זוהי לא ממש קומדיה של טעויות, יותר טעות של קומדיה. מעין גרסה קולנועית של ציורי הילדים המבקשים מהמתבונן להבין מה לא בסדר בתמונה, וכמעט כל פריים שני בסרט הוא נטול רציונל. שוב ניכר כי כישרון כלל לא חסר לדופייה, שכתב, ביים, צילם, ערך וכמובן חתום על הפסקול כמיסטר אויזו, במשותף עם "טהיטי בוי". מה שהוא זקוק לו הן תכונות המתלוות לבגרות ובשלות של יוצר, כמו מיקוד, הבנה מתי לא להתחכם יתר על המידה וגם ויתור על הרצון לנפץ לרסיסים - בכל סצנה שלישית - את הציפיות של צופה הקולנוע מסרט נורמטיבי. פשוט לוקח זמן לאסוף את השברים ולהרכיב את התמונה מחדש, ולא לכולם יש סבלנות לתהליך.

"Wrong". בימוי: קוונטין דופייה. ארה"ב 2012, 94 דקות. אנגלית ללא כתוביות.הסרטים נצפו באדיבות האוזן השלישית.

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ