בין שואה לכיבוש: למה הדוקו הישראלי מצליח בעיקר בחו"ל?

תומר היימן, רענן אלכסנדרוביץ', גיא דוידי ודרור מורה מנסים להסביר את ההצלחה המדהימה של ישראל בזירה הדוקומנטרית בעולם, כולל שני סרטים שמועמדים לאוסקר הנוכחי, בזמן שכאן בבית רק בשנה האחרונה החלו באמת להקרין סרטים תיעודיים באופן מסחרי

מיכל גרוסברג, עכבר העיר
שתפו בפייסבוק
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
הדפיסו כתבה
מיכל גרוסברג, עכבר העיר

זה לא שלא היה דוקו ישראלי בחו”ל גם קודם, אבל המועמדות הטרייה של “חמש מצלמות שבורות” ו”שומרי הסף” לפרס האוסקר לסרט התיעודי חותמת מסע כיבוש (בחירה לא מקרית של מילים) של הקולנוע התיעודי המקומי בעולם, כהמשך ישיר להצלחה של “ואלס עם באשיר” ב־2009, שזכה בגלובוס הזהב ובפרס סזאר והיה מועמד לאוסקר; “שתיקת הארכיון” של יעל חרסונסקי ב־2010, שקטף את פרס העריכה בסאנדנס והיה מועמד לאמי; “הדירה” של ארנון גולדפינגר ב־2011, שעליו כתב הבמאי מייקל מור שמדובר באחד הסרטים הטובים של השנה; ו”שלטון החוק” של רענן אלכסנדרוביץ’ ב־2012, שזכה בפרס הסרט התיעודי הטוב ביותר בפסטיבל סאנדנס.» כל המועמדים לאוסקר 2013» הדוקו השמאלני בשירות נתניהוכשמנסים להבין איפה הכל התחיל, צריך לקחת כמה צעדים אחורה. “הסרטים שזוכים היום בפרסים יצאו לדרך לפני חמש־שש שנים, אז צריך להסתכל כמה שנים אחורה, ולא על מה שקורה היום, כי זה תהליך”, אומר תומר היימן, במאי הדוקו “I Shot My Love”, שקצר פרסים בהוטדוקס, בליסבון וברוסיה. “אחד הדברים הטובים שקרו כאן זו המלחמה בין ערוץ 8 ל־yes דוקו, שיצרה מאבק בריא על סרטים, יוצרים ותקציבים, דבר שהקפיץ את התעשייה הדוקומנטרית בארץ. יש שם מלחמת עולם בריאה”. מעבר לזה, דווקא העובדה שהגופים הגדולים לא טורחים להשקיע בו, טוען היימן, עשתה לקולנוע התיעודי בישראל רק טוב. “מה שמציל את הדוקו הישראלי זה שהוא לא נתון למכבשי הרייטינג ומשוחרר מהשיקולים שלהם”, הוא מסביר, “יש בו אומץ כי הוא לא כפוף לצורך המטורף בבינוניות ובקיטש של עולם הרייטינג. זה מאפשר ליוצרים ללכת עד הסוף, ומביא יצירות בועטות ומשוחררות מפוליטיקלי קורקט”.“אני חושב שלצד זה עברנו איזשהו מהלך שבסופו באמת מכירים בחשיבות הדוקו", מוסיף ד”ר שמוליק דובדבני, מרצה וחוקר קולנוע, "אנחנו גם רואים את זה מסביב - סרטים דוקומנטריים מגיעים לאט לאט להקרנות מסחריות. זה מה שקרה עם ‘שומרי הסף’. השד זוכר מתי בתי הקולנוע הגדולים בארץ הקרינו סרטים דוקומנטריים, בטח ישראליים. קחי למשל את 'הדירה', שהיה אחד הסרטים המצליחים של השנה בהקרנות סינמטקיות. יש ללא ספק היענות לקולנוע דוקומנטרי מצד הקהל, ובנוסף, אני חושב שסטודנטים לקולנוע מקבלים מבתי הספר לקולנוע את הכלים ליצור קולנוע דוקומנטרי ואת הבנת החשיבות של יצירת קולנוע כזה, ולכן ללא ספק אנו נמצאים פה בסיטואציה שונה לחלוטין ממה שהיה לפני 20 שנה, כשסרטים דוקומנטריים ישראליים, אפילו אם הציגו בבתי קולנוע בחו”ל, לא הגיעו לארץ”.מכונת פרסים בינלאומית. "I Shot My Love" - הטריילר:

איתות חריג ויש, כמובן, את העניין הבלתי נמנע ההוא, שמרחף מעל רוב סרטי הדוקו הישראליים שמצליחים בחו”ל – המצב, או אם לדייק, המצב בין שואה לכיבוש. הסכסוך הישראלי־פלסטיני עומד, ולא במקרה, במרכז שני הסרטים הישראליים שמועמדים לאוסקר התיעודי השנה. “מה שקורה כרגע עם ‘שומרי הסף’ ו”חמש מצלמות שבורות’ זה רגע נדיר”, אומר רענן אלכסנדרוביץ’, במאי “שלטון החוק”. “אני חושב שזה שמדובר בשני סרטים שקשורים בסכסוך זה מאוד משמעותי, פחות בקונטקסט הרחב ויותר בהקשר של האקדמיה האמריקאית לקולנוע. הגיבוי של שני סרטים כאלה שולח מסר שאני לא בטוח שנקלט פה. הוא מגיע מסקטור שלא מייצג קהל אנטי ישראלי, זה בטוח, והבחירה היא בשני סרטים מעולים, אבל יש פה גם אמירה ששווה להקשיב לה. אמירה שהקהילה הזו לא אמרה בעבר. ההחלטה של אנשי האקדמיה באופן קולקטיבי לגבות את שני הסרטים האלה היא איתות שכמוהו עוד לא הגיע מהקהילה הזו”.“זה אחד הדברים שהקולנוע הישראלי עדיין יכול להביא, למרבה הצער, ומדינות אחרות לא יכולות להביא”, אומר דובדבני, “מה לעשות שנותרנו אחת המדינות היחידות בעולם שעדיין דוגלות בכיבוש כאלמנט מהותי בחיי היומיום שלנו, עד כדי כך שהתחלנו להתייחס אליו כדבר מובן מאליו. זה מעניין את העולם, כי יש בו הערכה לעד כמה סרט דוקומנטרי מוכן להתמודד חזיתית עם סוגיות בוערות, עד כמה יש בו כעס פנימי ואותנטי ורצון אמיתי לשינוי. בנושאים האלה, זה ניכר אצלנו”.היוצרים כוכבי השעה דרור מורה מ“שומרי הסף” וגיא דוידי מ”חמש מצלמות שבורות” (החתום כבמאי יחד עימאד בורנט), עסוקים עד מעל הראש בהצלחה שפקדה את הסרטים: מורה מתרוצץ בימים אלה בארצות הברית לטובת קידום הסרט, ומתפנה לדבר בדרך מפסטיבל סאנדנס בשדה התעופה בין פארק סיטי, יוטה לשיקגו, אילינוי. “עצם העובדה שלראשונה באים אנשי שירות חשאי ומדברים בצורה פתוחה, והתרגום של סיפוריהם לשפה ויזואלית – אני חושב שזה מה שעורר את אנשי האקדמיה והעיתונאים, גם בארץ וגם בחו”ל, ואני חושב שבגלל זה הוא הגיע לחמישייה”, עונה מורה ביחס לשאלה מה נולד קודם, הסכסוך או השפה הקולנועית. “אני שומע בסנדאנס כמה זה מדהים שסרט אחד הגיע למועמדות באוסקר, לא כל שכן שני סרטים ממדינה קטנה. זה מעורר השתאות ותשומת לב בכל מקום שאני מגיע אליו, ובצדק”. מורה מרבה לפרגן גם ל”חמש מצלמות שבורות”, ומתעקש שלא הכל בגלל הכיבוש. “הסכסוך הישראלי־פלסטיני מעניין את העולם, זה בטוח, אבל סרטים כמו ‘חמש מצלמות שבורות’ ו’שלטון החוק’ הם סרטים פשוט מעולים ומצוינים, של אמנים בוגרים עם תפיסת עולם מאוד מגובשת. אלה המרכיבים של סרט טוב”.התקבל בהערכה עצומה בעולם. "שלטון החוק" - טריילר:גם דוידי, מצדו, מפרגן ל”שומרי הסף” כפורץ דרך, בעיקר מבחינה פוליטית. “ראיתי את ‘שומרי הסף’ יחסית מאוחר, כי הוא מפוצץ אולמות, ואני חושב שההישג הפוליטי האדיר שלו זה שהוא מוחק את תיאוריית ה’אין פרטנר’ של אהוד ברק, שמחקה עשר שנים אבודות בחברה הישראלית. לומר אין פרטנר אחרי הסרט הזה, זאת בדיחה”.לסרט שלא עוסק בסכסוך או בשואה יש בכלל סיכוי להגיע להצלחה דומה?“לא תיכננו שזה יצליח. עשיית סרט מחייבת את כל נשמתך להתגייס ואתה חייב להאמין בזה, זה לא בשביל ההצלחה. כשהתחלתי את ‘חמש מצלמות שבורות’, מפיקים אמרו לי שהנושא של הפלסטינים נגמר. לא הקשבתי, והמשכתי בשלי. היום אני מקווה לזכות באוסקר, כי זה באמת נחמד. אני מקווה שהזכייה, של מי מאיתנו שלא יהיה, תוביל לשינוי משמעותי, ואני מאמין שלקולנוע יש עוצמה כזו. אני חושב שזכייה של דרור יכולה להדהד הרבה יותר בעולם הפוליטי מאשר ‘חמש מצלמות שבורות’, שמיועד קודם כל לקהל. אני מאוד הייתי רוצה ש’חמש מצלמות שבורות’ יוקרן בבתי ספר בארץ. ותראי מה זה, מדהים שיותר קל להגיע לאוסקר מלהכניס את הסרט הזה לבית ספר ישראלי”.

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ