תוצאות האמת: הנשיאים הקולנועיים ראש בראש

עם "לינקולן" של סטיבן שפילברג בסוף השבוע וסרט על הנשיא רוזוולט באופק, ערכנו עימות-על בין שמונה ייצוגים של נשיאי ארצות הברית בקולנוע. מי עושה ניקסון טוב יותר, הופקינס או לנגלה? והאם לינקולן המקורי עדיף על לינקולן צייד הערפדים?

עמית קלינג, עכבר העיר
שתפו בפייסבוק
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
הדפיסו כתבה
עמית קלינג, עכבר העיר

מדינת ישראל תבחר היום את הכנסת ה-19 בתולדותיה, בחגיגה דמוקרטית שספק אם תשווה למה שהתחולל במירוץ לנשיאות ארצות הברית ממש לא מזמן. ולמרות שהפוליטיקאים שלנו בהחלט מהווים חומר טוב לסרטים, רובם לא הונצח על המסך הגדול כמו נשיאי האומה האמריקאית לדורותיה. לכבוד הגעתו של "לינקולן", האפוס הביוגרפי של מכונת האוסקרים סטיבן שפילברג, ערכנו עימות של שמונה פיגורות נשיאותיות כפי שהן השתקפו בסרטים שונים. וגם זה עלול להיות פחות צפוי מהבחירות לכנסת. הנה תוצאות האמת הפרטית שלנו.» לינקולן - כל הפרטים ומועדי הקרנה» סרטו של ספילברג מוביל במירוץ לאוסקר» ההופעות והאירועים ביום הבחירות» מה עושים עם הילדים ביום הבחירותרבע גמר 1: ריצ'רד ניקסון (“פרוסט/ניקסון") נגד ג'ורג' בוש הבן (“W”)

אוליבר סטון משוגע על מוסד הנשיאות של ארצות הברית (ויש שיאמרו משוגע באופן כללי). “W” היה הסרט השלישי ב"טרילוגיית הנשיאות" שלו, שהחלה עם "JFK” (שעסק ברצח קנדי) והמשיכה ל"ניקסון" (אליו עוד נגיע). אבל "W” הייתה הפעם הראשונה שקולנוען בולט ומוכר ניגש לטיפול בדמות של נשיא שעדיין כיהן – הסרט יצא ב-2008, שנתו האחרונה של ממשל בוש. "פרוסט/ניקסון" התבסס על מחזה באותו שם, דרמטיזציה של הראיונות שריצ'רד ניקסון נתן לדיוויד פרוסט ב-1977, שלוש שנים אחרי שהתפטר בעקבות חשיפת פרשת ווטרגייט.

עוד לפני שמגיעים למנות את יתרונותיו של ניקסון מ"פרוסט/ניקסון", צריך להתעכב על החסרונות המצערים של "W”: הליהוק של ג'וש ברולין (המעולה) הוא החמצה. הדימוי הקריקטורי של בוש הבן, אחד הנשיאים המושמצים ביותר שהבית הלבן ראה (גם אם הוא לא מגרד את הכתם בביוגרפיה של ניקסון), הוביל אותו למחוזות החיקוי שוויל פארל היה מבצע עבור סאטרדיי נייט לייב. שלא לדבר על כך שרוב הסרט מתמקד בשנות הטרום-נשיאות של בוש, שמעבר לעובדות המוכרות לכל (קריירת הטיס שפטרה אותו משירות בוייטנאם, ציונים נמוכים בקולג', אלכוהוליזם) לא התקרבה למגה-דרמה שהייתה הכהונה הראשונה שלו, בפרט – אחרי ה-11 בספטמבר, 2001.מנצח: ריצ'רד ניקסון (“פרוסט/ניקסון")רבע גמר 2: אברהם לינקולן (“לינקולן צייד הערפדים") נגד יוליסס ס. גרנט (“פרוע על המערב")

והנה שתי גרסאות שלא נותנות מי-יודע-מה כבוד להיסטוריה: יוליסס ס. גרנט בגילומו של קווין קליין (בתפקיד כפול) במערבון-סטימפאנק המפוקפק מאמצע הניינטיז, שניסה למנף את הכוכבות הטרייה של וויל סמית' (בעקבות "היום השלישי" ו"גברים בשחור"). “פרוע על המערב" (“Wild Wild West”), שהיה כישלון דרמטי בכל הסעיפים פרט לסעיף "האם יש בסרט עכביש מכני ענק?”, שהתשובה בו היא "כן!!!” נלהב. גרנט, שהיה במציאות גיבור מלחמת האזרחים, שהוביל את צבא האיחוד לניצחון על צבא הקונפדרציה (עליו פיקד רוברט אי. לי) מתנהג כאן יותר כקשיש מבולבל שזקוק לשני קאובוים-מרגלים (סמית' וקליין) בשביל שיוציאו אותו מהתסבוכת אליה נקלע. לא נפרט מה הולך שם בדיוק, אבל זה כולל עכביש מכני ענק.

כאות מחאה על הסירוס הזה של אחד מהגנרלים הגדולים בעת החדשה, נעניק את הניצחון בסיבוב הזה לאברהם לינקולן, צייד הערפדים – גיבור הסרט באותו השם, בו, ובכן, ישנו אברהם לינקולן, נשיא ארצות הברית, שבזמנו החופשי גם, ובכן, צד ערפדים. זה טוב/רע בדיוק כמו שזה נשמע.

מנצח: אברהם לינקולן ב"לינקולן צייד הערפדים"רבע גמר 3: ג'ון אדמס (“אמיסטד") נגד ריצ'רד ניקסון (“ניקסון")

אנתוני הופקינס אוחז בתואר מעניין – הוא השחקן היחיד שזכה לגלם שני נשיאים שונים, הן את ג'ון קווינסי אדמס (ב"אמיסטד"), בערוב ימיו, כשהנשיאות המוערכת שלו כבר מאחוריו, והן את ריצ'רד ניקסון, בסרט השני בטרילוגיה של אוליבר סטון בה דנו בעימות הקודם - “ניקסון".

"אמיסטד" הוא אפוס היסטורי מעט מגושם, תחנת מעבר בקריירה של ספילברג, אחרי שתי הצלחות מסוג שונה לגמרי (“רשימת שינדלר" ו"פארק היורה 2”) ולפני "להציל את טוראי ריאן". במרכז הסרט עומדים שני נשיאים – מרטין ואן בורן (נייג'ל האת'ורן), הוא הנשיא השמיני, ואדמס, השישי. ולמרות שהתפקיד של הופקינס קטן יותר, הוא זה שגונב את ההצגה – בכל זאת, מדובר באחד השחקנים האינטנסיביים של דורו. עם זאת, דמותו המיוסרת של ריצ'רד ניקסון נתנה לו חופש פעולה רב בהרבה. הדבר קשור גם לדמעות ההתרגשות שעולות לספילברג לעיניים בכל פעם שהוא מדמיין את דגל ארה"ב וגם את המרחק ההיסטורי מאדמס, שלא מאפשר (לאנשים שאינם מומחים בהיסטוריה) מבט ביקורתי מדי על הדמות שלו.

מנצח: ריצ'רד ניקסון ("ניקסון")

רבע גמר 4: פרנקלין דלאנו רוזוולט (“הייד פארק על ההדסון") נגד אברהם לינקולן (“לינקולן")

"הייד פארק על ההדסון" עוד לא הגיע לישראל, ולפי כל מה ששמענו עליו (וכן לפי הטריילר) מסתמן שאולי עדיף שזה ימשיך ככה. עם כל האהבה העצומה שכל אדם בעל טמפרטורת גוף המתקרבת ל-37 מעלות אמור לרכוש לביל מאריי, כנראה שהבחירה שלו לשחק בסרט הזה לא הייתה בדיוק שיא חייו. חוץ מזה, דרמה קומית רומנטית על חייו הפרטיים של הנשיא שהנהיג את ארצות הברית במשך 12 שנים (היחיד שבילה שלוש קדנציות בבית הלבן), הנהיג את הניו דיל והוביל את המדינות בעת מלחמת העולם השניה – זה לא קצת מצמצם את פועלו? "לינקולן", לעומת זאת, כמקובל אצל שפילברג, היא דרמה מעט כבדה אבל אפקטיבית. שלוש מילים: דניאל דיי-לואיס, שחקן טוטאלי עבור דמות טוטאלית, סבוכה ונערצת (לינקולן נחשב מסורתית לגדול נשיאיה של ארה"ב). בלי תחרות מיוחדת, “לינקולן" עובר לסיבוב הבא.

מנצח: אברהם לינקולן ב"לינקולן"

חצי גמר 1: ריצ'רד ניקסון (“ניקסון") נגד ריצ'רד ניקסון (“פרוסט/ניקסון")

מן הראוי לומר: פרנק לנגלה, שהתגלגל להפקה של "פרוסט/ניקסון" אחרי ששיחק את ניקסון גם בגרסה הבימתית אינו שחקן בגודל של אנתוני הופקינס. אבל הוא פורח כאן בזכות התסריט המעולה והחד של "פרוסט/ניקסון", שמתרחש כמה שנים אחרי פרוץ ווטרגייט, מתייחס אליו כאל עובדה מוגמרת ולהבדיל מ"ניקסון", אינו מנסה לבנות מהסיפור הזה (הידוע לכל) את המתח שלו. “ניקסון" גם מגויס יותר נגד הנשיא המושפל, ומחפש לפרקים להעמיק את הפגיעה בו. “פרוסט/ניקסון" מחפש בנשיא את הטראגיות שלו, ומשתמש בסיטואציית הראיונות בשביל לאפשר לניקסון לספר בעצמו את הסיפור שלו – רקוב ככל שיהיה.

מנצח: ריצ'רד ניקסון ב"פרוסט/ניקסון" (עם פרס תנחומים לאנתוני הופקינס)הניקסון הטוב יותר ניצח. מימין: לנגלה והופקינס כריצ'רד ניקסון (צילומים: יח"צ)

חצי גמר 2: אברהם לינקולן (“לינקולן צייד הערפדים") נגד אברהם לינקולן (“לינקולן")

יש קוץ אחד גדול בצד של אברהם לינקולן של "לינקולן". הוא מציג את הנשיא כמעין פסל חי, קצת כמו זה היושב באנדרטת לינקולן בוושינגטון: ידיים פרוסות לצדדים, עמוק, רציני, חושב. אמת, לינקולן הוביל את ארה"ב בשעתה הקשה ביותר – מלחמת האזרחים והוא נתן למוסר שלו להוביל אותו. אבל "לינקולן" הסרט לא חושף את הצד הנוסף של לינקולן הנשיא – הפרוע יותר, המוזר, המשוחרר.

לא, הסוד הגדול של אברהם לינקולן הוא לא שהוא היה צייד ערפדים (לא ככל הידוע, לפחות). אבל הוא חי חיים נסתרים סוערים אחרים – במערכת היחסים הטעונה, האולי רומנטית ואולי אף מינית שניהל עם ג'ושוע פריי ספיד, בהיסטוריה שלו כעורך דין נודד, בהיותו הנשיא היחיד שאי פעם החזיק בפטנט רשום (הוא המציא מכשיר ציפה לסירות). אז אולי הוא גם היה צייד ערפדים. למה לא?

מנצח: אברהם לינקולן ב"לינקולן צייד הערפדים"עם כל הכבוד למלחמת האזרחים, ערפדים זה ערפדים. מימין: דיי לואיס ובנג'מין ווקר (צילומים: יח"צ)

הגמר: אברהם לינקולן (“לינקולן, צייד הערפדים") נגד ריצ'רד ניקסון (“פרוסט/ניקסון")

איזה סיום מוזר למערכת בחירות. כמעט כמו אובמה נגד רומני. הנשיא האהוב ביותר והנשיא המושמץ ביותר, או לפחות זה עם הכתם הברור ביותר על עברו. סרט רציני לחלוטין וסרט בלתי רציני בעליל. במובן מסוים, שני הסרטים האלו נמצאים כאן כי הם מבצעים היפוך עם הדמויות שלהם: לינקולן הופך ליותר-מדי-גיבור, וניקסון הופך ליותר-מדי-אנושי. בשני המקרים, אלו לא עיסוקים ראויים לנשיא ארצות הברית של אמריקה. ובכל זאת, בעימות כזה, עם כל החיבה ל"לינקולן, צייד הערפדים", אין ספק שהבכורה מגיעה לריצ'רד ניקסון של "פרוסט/ניקסון". ניקסון הוא הדמות המורכבת ביותר, מבחינה פסיכולוגית, שאי פעם עמדה בראש הבית הלבן. הוא ככל הנראה סבל מדיכאון חמור, שהוביל אותו, בצירוף לחץ הנשיאות, למלתעות הפרנויה, שהובילו אותו לשתול מכשירי האזנה כנגד יריביו במה שהיה לפרשת ווטרגייט. הוא היה לנשיא היחיד שהתפטר מהבית הלבן. אבל הוא גם היה שובר מוסכמות – למשל, למרות היותו רפובליקני ושמרן אדוק, הוא היה לנשיא הראשון שביקר בסין הקומוניסטית ונפגש עם מאו טסה טונג. הוא גם הביא לסיום מלחמת וייטנאם (גם אם מאוחר מדי ואחרי הרבה הסלמות שנחיצותן מוטלת בספק).

"פרוסט/ניקסון" הוא סרט נפלא בדיוק מהסיבות שבגללן "לינקולן צייד הערפדים" הוא סרט כיפי. הוא לא נותן לצופים את מה שהם התרגלו לשמוע על הנשיאים. לינקולן מופשט מהרצינות התהומית שלו וניקסון מופשט מהתדמית הנכלולית שלו. ב"פרוסט/ניקסון" הוא הופך לזקן מריר, שכשאמר "אני לא נוכל" לקהל האמריקאים, האמין בכך באמת, גם אם זו הייתה אמת שהיא רק שלו. אברהם לינקולן הוא אולי גדול נשיאי ארה"ב, אבל ריצ'רד ניקסון הוא הנשיא הטראגי - והמרתק ביותר שהיה לה.הדמות הקולנועית המורכבת מכולם. ניקסון של פרנק לנגלה ב"פרוסט/ניקסון" (צילום: יח"צ)

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ