סרט כובש: הדוקו השמאלני בשירות נתניהו

שני הסרטים הישראליים שמועמדים לאוסקר חושפים את ערוותה של ישראל בעולם, אבל בעצם משפרים את תדמיתה ומקנים לה תדמית נאורה של מדינה עם חופש יצירתי. הדבר משרת את נתניהו: הם יעשו סרטים על עוולות הכיבוש, והוא ימשיך לכבוש

סיון שור, עכבר העיר
שתפו בפייסבוק
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
הדפיסו כתבה
סיון שור, עכבר העיר

בשבוע שעבר הודיעה האקדמיה האמריקאית לקולנוע כי שני סרטים דוקומנטריים מקומיים (יוצרי "חמש מצלמות שבורות" הצהירו כי הם אינם מייצגים את ישראל) יתחרו בקטגוריית הפרס הדוקומנטרי הטוב ביותר. יותר משבוע עבר מאז ההכרזה ומלבד האבסורד שבכותרות ה"גאווה הישראלית" של התקשורת, עושה רושם שאף אחד לא ממהר לחגוג את ההישג. אף נציג של הממסד לא בירך על ההתקבלות של "שומרי הסף" ו"חמש מצלמות שבורות" לטקס היוקרתי, איחל ליוצרים בהצלחה, או הכריז כי יפעל להגדיל את תקציבי התמיכה בקולנוע הדוקומנטרי. חוסר ההתלהבות מצד הממשלה וגופיה לא באמת מפתיע כשמדובר בסרטים שמציגים לראווה את כל מה שישראל צריכה להתבייש בו ויוצאים חוצץ נגד מדיניות השלטון. היעדר הגינוי הוא המפליא במקרה הזה. » שומרי הסף - כל הכתבות והביקורות» חמש מצלמות שבורות - כל הכתבות

במקרים קודמים בהם סרטים שמציגים את ישראל באור שלילי גרפו פרסים או מועמדויות בחו"ל לא חסרו ח"כים ואף שרים שהביעו את מורת רוחם בכל מקום שאפשר להם. חלקם קראו לא לאפשר לסרטים כאלו לייצג את ישראל ואחרים ביקשו לשלול את תקציבי התמיכה מיוצרים שסרטיהם לא מחמיאים לישראל. השבוע לא נשמעו גינויים מסוג זה. אפשר אולי לתלות את זה בתקופת הבחירות בה הח"כים והשרים לא רוצים למשוך אליהם אש מיותרת, אבל כנראה שנתניהו, שריו וח"כיו למדו כי למעשה הם מפיקים תועלת מהמועמדויות ומחשיפת ערוותה של ישראל בעולם. יתרה מזו היא אפילו משרתת אותם. לא עונה לכותרת "גאווה ישראלית". הטריילר ל"חמש מצלמות שבורות":

שני הסרטים הם חלק מגל של סרטים דוקומנטריים עכשוויים שמבקשים לחשוף את השיטה. בניגוד לאלדד יניב הם גם מצליחים. כמו "שלטון החוק" של רענן אלכסנדרוביץ' לפניהם גם "שומרי הסף" ו"חמש מצלמות שבורות" מפרקים את המושג כיבוש. הם חושפים את המנגנונים שמפעילים אותו ומאפשרים אותו, את ההשלכות שלו והנפגעים ממנו. האפקט החשוב יותר שלהם טמון בכך שהם מעניקים לכיבוש פנים, הופכים אותו ממושג ערטילאי לאנשים בשר ודם. ב"שומרי הסף" האנשים האלה מישירים מבט למצלמה, מכים על חטא ומבקשים מהצופים כי ימחלו להם.

לכאורה, אין דבר מזיק יותר לישראל, שישה מאנשי הביטחון החשובים ביותר שצמחו בישראל והפעילו את מערך הכיבוש במשך שנים צועקים מול כל העולם את מה שהוא משתוקק לשמוע: הביטחוניזם הזה לא מוביל לשום מקום ומוכרחים לשים לו סוף.

אולם באותו אופן שבו הווידוי של ראשי השב"כ רק מאפשר את המשך פעולתו של ראש השב"כ הנוכחי, כך ההתקבלות של הסרטים לאוסקר היא מבחינת להכשיר את השרץ. ההתנקות והחרטה שבדיעבד שמבצעים ראשי השב"כ בסרט לא רק שאין בכוחן לשנות את השיטה, אלא הן נותנות לה לגיטימציה. הן הופכות להיות עוד שלב בתהליך ידוע מראש: אדם מתגייס לשב"כ, רואה כיצד הכיבוש משחית, לוקח חלק בהשחתה, לא יוצא נגדה כי זה לא מתוקף תפקידו, משתחרר, מתפכח, והופך להיות מטיף בשער. רק שלהטפה הזו אין שום ערך כשהיא נעשית בדיעבד, בייחוד כשהיא כרוכה לרוב בחיסול חשבונות אישיים או בהכנת הקרקע לכניסה לפוליטיקה.מבקשים להתנקות מהחטאים בעזרת הצופים. "שומרי הסף":

כמו שראשי השב"כ שיורים ובוכים רק מאפשרים את המשך הירי,  כך ההתקבלות של סרטים ישראלים שלא מחמיאים לישראל למעשה מאשרת את המשך המדיניות, או את אי המדיניות ליתר דיוק. יוצרי הקולנוע משפרים את התדמית של ישראל בעולם ומאטים אולי במעט את תהליך הדה-לגיטימציה שעוברת ישראל ונתניהו יכול להמשיך בקיפאון המדיני. קשר השתיקה המוזר הזה שנוצר השבוע בין נתניהו לבין היוצרים הדוקומנטריים הוא כמובן לא סיבה להפסיק לחשוף את עוולות הכיבוש, רק עוד אחת מני רבות להמשיך ולפחד מכהונה נוספת של נתניהו.

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ