טרנטינו ללא מעצורים: המדריך להורדת ציפיות

רגע לפני ש"ג'אנגו ללא מעצורים" נוחת גם בארץ, כדאי לנשום עמוק ולהירגע. גם אם אתם מעריצים של הבמאי, כל כך הרבה ציפייה לא יכולה לעשות טוב, ואם אתם משונאיו, בטח תלכו לראות בכל מקרה כדי לקטר. כך או כך, הנה חמש סיבות להתרגש פחות

אורון שמיר, עכבר העיר
שתפו בפייסבוק
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
הדפיסו כתבה
אורון שמיר, עכבר העיר

סרט חדש של קוונטין טרנטינו הוא אירוע קולנועי. אין להתעלם ממנו, הסיקור התקשורתי לו הוא יזכה אינו תלוי באיכותו, והציפייה אליו בהכרח תהיה קשה מנשוא, בין אם אתם אוהבים את טרנטינו או לא; אם אתם משוחרי הקולנוע הפוסט-מודרניסטי של אמן הציטוטים, ההמתנה לסרט החדש שלו תגרום לכם למרוט את עצביכם בפינצטה. לעומת זאת, אם אינכם מן המבכרים את האלכימאי של הטראש, ייתכן ותמצאו את כל ההתעסקות סביב טרטינו לקראת עליית הסרט לאקרנים נעימה בערך כמו עישון פאסיבי. אז המעריצים כבר לא יכולים לחכות ועלולים להתאכזב, המקטרגים ילכו לראות בכל מקרה רק כדי שיהיה להם מה להגיד – איך שלא תסתכלו על זה, מאוד חשוב להוריד ציפיות. הנה חמש סיבות להתרגש קצת פחות מג'אנגו ללא מעצורים. לטובת הכלל.» ג'אנגו ללא מעצורים - כל הפרטים» מצעד הדמויות הגדולות של טרנטינו» טרנטינו: "יש לי עוד עשור לביים"» ספייק לי נגד "ג'אנגו": "צוחק מהעבדות"הטריילר הארוך בהיסטוריה

הדרך הכי טובה, גם אם הכי הפכפכה, לקבל מושג מקדים לגבי יצירה עכשווית של במאי היא הטריילר. לא גוף יצירותיו ובטח לא תגובות של אחרים. קדימונים אמנם נוטים להיות מטעים במקרים רבים, לחשוף קצת יותר מדי הפתעות ובאופן כללי להיות ערוכים באופן שלא בהכרח תואם את רוח הסרט - אבל לכולם יש דעה עליהם. והתגובות, גם של אוהדי טרנטינו, לטריילר אחד ספציפי בן כחמש דקות שהופיע רק בקולנוע והציג כמה וכמה סצנות באורכים שנראו מלאים - היו גלגול עיניים קולקטיבי. אם אלה הסצנות שיופיעו גם בסרט האמיתי, אנו שוב צפויים לדקות ארוכות של פטפטת שייגמרו באבחה קצרה של אלימות מבסוטה מעצמה. גם הטריילרים שהופיעו ברשת, בין אם הראשון בן השלוש דקות וחצי או אלה שבאו אחריו וקיצרו דקה – היו רחוקים מלהלהיב. מלבד שוט אחד ספציפי של דם ניתז על כותנה, לא היה שם אפילו רגע אחד "טרנטינואי". אותו שילוב בין תמונה שכבר ראינו מיליון פעמים בסרטים קודמים לבין זווית מרעננת, כמעט קלאסית באופן מיידי, שתאפשר לסרט לשבת בנחת לצד מקורותיו באותה השורה ומבלי להחוויר.וזו הגרסה המקוצרת. "ג'אנגו ללא מעצורים" - הטריילר הראשון:

כריסטוף וולץ

מכל הליהוקים הבעייתים שהיה יכול לבחור המאסטר, כריסטוף וולץ הוא הפרובלמטי מכולם. קשה להיזכר בעוד מקרה כזה של אהבה ממבט ראשון שהפכה לשנאה מחמת המיאוס בתוך זמן כה קצר. קשה גם לחשוב על מישהו שהייתי פחות שמח לראות בסרט נטול רסן, או בהופעה תחת ידיו של במאי שייתן לו יותר מדי חופש אמנותי - מאשר וולץ. מאז "ממזרים חסרי כבוד" והתפקיד שהכיר אותו להוליווד והעניק לו אוסקר, וולץ התרסק אל תוך מלכודת הטייפקאסט בריצה של ילד הצולל לבריכת שוקולד. אם במקרה ראיתם אותו בהצרעה הירוקה, מים לפילים או שלושת המוסקטרים, אין סיכוי שתוכלו להסתכל שוב על הפרצוף מלא שביעות הרצון העצמית שלו, בזמן שהוא שוב מנסה לחקות ללא הצלחה את טים רות'. אם ראיתם אותו בשלושתם (מודה באשמה), אפילו תמונת סטילס שלו תעורר בכם פלצות. היוצאת מן הכלל, שמעידה על הכלל, היא הופעתו המרושעת באמת באלוהי הקטל של רומן פולנסקי. האם דווקא טרנטינו, האיש שהמציא את השטיק הוולצי, יגרום לו להתעלות על עצמו להתגמש? ספק גדול, אבל תקווה יש.אתם מכירים את הפרצוף הזה. כריסטוף וולץ ב"ג'אנגו ללא מעצורים" (צילום: מתוך הסרט)

העיסוק הישיר מדי בז'אנר המערבון יחליש את מגע הקסם

הוא אמנם מכחיש שסרטו החדש הוא מערבון, אפילו מכנה אותו "דרומון", אבל "ג'אנגו ללא מעצורים" נראה כמו הדבר הכי שנקבל אי פעם מטרנטינו לז'אנר הקולנועי האהוב עליו. אנקדוטה להמחשה: פעם סיפר הבמאי שהוא נוהג להקרין בפני דייטים ראשונים את הקלאסיקה המערבונית "ריו בראבו", ולפי תגובת הבחורה לסרט בוחר אם להמשיך לדייט שני או לחתוך. אולם, מכיוון שטרנטינו הוא אשף המחוות והסאבטקסט (או לפחות היה), ייתכן מאוד שאימוץ פעיל מדי של הסוגה הקולנועית ימיט עליו אסון משום שהוא יותיר אותו חשוף מלמטה.כאשר "הדב היהודי" מתמהמה ביציאה ממאורתו ב"ממזרים חסרי כבוד" וטרנטינו חותך אל הקצין הנאצי המסכן שראשו עומד להפוך לכדור בייסבול, מדובר בהשהייה לצורך יצירת מתח שלקוחה הישר מסרטיו של סרג'יו ליאונה הגדול. אבל בעוד "ממזרים" רק נשען על עקרונות וחוקי הז'אנר אך פעל בטריטוריות אחרות (סרט נקמה, דרמה תקופתית ועוד), ל"ג'אנגו" לא יהיה על מי להישען. ואם לשפוט על פי מגמה שתמיד אפיינה את טרנטינו, הוא גם עלול לבגוד בכל מורשת המערבון הפוסט-מודרני ממנה הוא מצטט, כפי שניסח אותו ליאונה עצמו דרך השורה האלמותית של טוקו בסרט "הטוב, הרע והמכוער": "כשאתה צריך לירות, תירה – אל תדבר". טרנטינו אוהב ומצטיין בשני התחומים, אבל לאחרונה תמיד מעדיף לדבר יתר על המידה לפני שהוא יורה.סאלי מנקי ז"ל

היא ערכה את כל הסרטים של טרנטינו, כולל חלקו בסרט בעל ארבעת הבמאים "ארבעה חדרים". היא הייתה איתו לאורך הדרך, מ"כלבי אשמורת" ועד "ממזרים חסרי כבוד". אבל אז היא נפטרה ממכת חום שנה לפני כשנתיים. את "ג'אנגו ללא מעצורים", ערך מישהו אחר. התוצאה – סרטו הארוך ביותר של קוונטין טרנטינו, 165 דקות ליתר דיוק (אלא אם מחשיבים את "להרוג את ביל" כסרט אחד). וגם גם כך מדובר בבמאי שזקוק לעורך דעתן, משום שהוא נוהג להפריז, מתעכב על הרגעים הלא חשובים, ואף נוטה באחרונה למתיחה בלתי אפשרית של רגעים שניתן למצות בחצי מהזמן. ייתכן שאני יושב עד היום באולם הישן בעזריאלי וצופה בסצנה הלא נגמרת במרתף עינויי הצופים של "ממזרים חסרי כבוד". בלי סאלי לצידו, מי יודע מה רקח לנו טרנטינו הפעם.

אין הכוונה לזלזל בפרד רסקין, העורך הנבחר. למרות שכעורך ראשי הוא אחראי בעיקר לסדרת סרטי "מהיר ועצבני", יש לו גם רפרטואר של עוזר עריכה בסרטים של פול תומאס אנדרסון ("לילות בוגי", "מוכה אהבה"), כריסטופר נולאן ("אינסומניה"), וכן, גם של טרנטינו ("להרוג את ביל"). אז ייתכן שאין מתאים ממנו לרשת אותה, אבל סאלי יש רק אחת וטרנטינו הוא לא אחד שעובד טוב בלי גבולות מוגדרים.מערכת יחסים מיוחדת בין במאי לעורכת. ה"ממזרים" אומרים שלום לסאלי:כי הוא לא עשה סרט טוב כבר 15 שנה

טרנטינו הוא במאי של שנות ה-90. אז היה לו את הרצף המופלא "כלבי אשמורת", "ספרות זולה" ו"ג'קי בראון" – שלוש יצירות קאנוניות ששתי הראשונות שבהן מתחרות על המקום הראשון בלב שוחריו והשלישית היא אחד הסרטים הכי פחות מוערכים שלא בצדק מהעשור ההוא. בשנות האלפיים, לעומת זאת, הגיש לנו טרנטינו את הפורמט הבעייתי של שני חלקי "להרוג את ביל", את הכשלון האמיתי היחיד בקריירה שלו בדמות "חסין מוות", ואת "ממזרים חסרי כבוד", ששום הצלחה כלכלית לא תצליח לשכנע אותי שאי אפשר היה לקצץ ממנו לפחות 20 דקות. באף אחד משלושתם לא הלך הבמאי עד הסוף כמו שהלך בשלושת סרטיו הראשונים, והתחושה היא שכרגע אנו מקבלים ממנו יצירות של אמן כשרוני לכל הדעות, אך כזה המאוהב בגחמות של עצמו. אין לאף אחד מהשלישיה המאוחרת יכולת להתמודד בכלל עם הבכורים, לא ברמת האלימות ובטח שלא באופן עיצוב הדמויות ויציקת התוכן שמעבר למגניבות. מבחינתי, הקריירה של טרנטינו שאהבתי נגמרה ב-97' עם "ג'קי בראון".

כמובן שזו לא אשמתו הבלעדית, שכן כמות החקיינים והחיקויים שקמו לו יכולה להתמודד אך ורק עם גודל האגו שלו (אנחנו בכל זאת מדברים על קולנוען שהכריז "אני אלוהים" באחד מביקוריו האחרונים בפסטיבל קאן). כמו כל מותג מצליח, טרנטינו נתבקש להמציא את עצמו מחדש, כדי לא להידמות לאלה המנסים להעתיק אותו. אך מכיוון שכל סגנונו שלו מושתת על חיקוי גדולים ממנו, הוא כשל לעשות זאת פעם אחר פעם ולכן לא סביר שיצליח גם בעתיד. לא עד שיתבגר, ואם לשפוט לפי הכיוון הנוכחי של הקריירה שלו - הוא רק יילך ויתיילד דווקא. שתהיה צפייה נעימה ב"ג'אנגו ללא מעצורים", אין לי ספק שתצפו בו. וכך אעשה גם אני.

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ