אורון שמיר, עכבר העיר
אורון שמיר, עכבר העיר

מכל תתי הז'אנר הדוקומנטריים, החביב עלי ביותר הוא המתיחה בסטייל. בסרט תיעודי מסוג זה יוצא גיבור הסרט לנסות להציג מציאות עקומה במיוחד, לחשוף אותה במערומיה ולאפשר לצופים לצחוק. הוא אינו אקטיביסט חולמני שמתיימר לשנות ולתקן את העולם, וגם אינו יגאל שילון או יהודה ברקן, שעשו קריירה מהשפלתו של האזרח הקטן בפומבי. הכוונה היא לדוקומנטריסט חכם ומחוכם שמפיל בפח אנשים שנחשבים גדולים וחכמים ממנו או למי שיוצא למסע קולנועי כדי להוכיח נקודה תוך שימוש בהומור. נציגים בולטים של הז'אנר הם חברי "יס מן", הצמד שכיכב בשני סרטים שבהם הם מתחזים ליזמים כדי להתפלח לכנסים עולמיים חשובים, עושים צחוק מהקפיטליזם ומפוצצים את בלון הרושם הנפוח של אנשי תעשייה רבים. "השגריר", סרטו של העיתונאי הדני מס ברוגר, לוקח את הז'אנר צעד אחד קדימה ומתעד את גיבורו הופך ל"איל יהלומים", תוך ניצול היבשת השחורה ופקידיה המושחתים. אם מדהים אתכם לקרוא על כך בחדשות, חכו עד שתראו את התהליך מצולם מההתחלה ועד הסוף.

ברוגר מתחיל את מסעו אצל שני דיפלומטים דוחים למדי שמבטיחים לו מעמד של שגריר באפריקה, שם יוכל להתחבר אל ראשי תעשיית היהלומים המקומית. תחת השם הבדוי מיסטר קורטצן, יוצא הבמאי אל הרפובליקה המרכז אפריקאית ומתחזה לשגריר ליבריה החדש. איש לא טורח לבדוק אותו, כך שהעובדה שהתעודות שלו מזויפות מעולם לא עומדת למבחן. משם הוא מתחיל את מסעו להקמת בית חרושת לגפרורים, תוך ניצול כוח העבודה המקומי, ובד בבד הוא פועל לא־ממש־בחשאי להברחת יהלומים מחוץ למדינה בחסות החסינות הדיפלומטית. ככל שהסרט מתקדם, לא ברור מה מעורר יותר התפעלות - העובדה שמצליח לו או התשובה לשאלה איך לעזאזל הוא יצא מזה בשלום?שגריר של רצון טוב לנצל מדינת עולם שלישי. "השגריר" - הטריילר:

ברוגר הוא דוקומנטריסט ערמומי. ראשית, הוא מעצב את דמותו שלו כדמות קומית של האידיוט המושלם. איש הרי לא יחשוד או יהסס לעשות עסקים עם בחור גרום ותימהוני שזקנו האדמוני ופדחתו הקירחת משתלבים היטב עם הליכתו הססגונית ועם מגפיו האינסופיים ומשווים לו מראה ביזארי במיוחד על רקע הנופים של אפריקה. הוא קצת מזכיר גפרור, ממש כמו המוצר שהמפעל שלו מבקש לייצר, ומשחק חזק מאוד על מוטיב האש בכל פריים שבו הוא נוכח כשהוא מצית סיגרים, סיגריות, מקטרות ומה לא. הוא ממשיך ומגחיך את עצמו בפני האנשים שהוא עומד מולם - כולם נוכלים מיומנים שברור כי הם מנסים לרמות אותו, בעזרת אמירות שאינן במקום או האובססיה המשונה שלו לפיגמים – גמדים פראיים שאותם הוא מעוניין לביית. כיוון שהוא למעשה חכם מכפי שהוא מציג את עצמו, מצליח היוצר הן לזכות באמונם של המבקשים להונות אותו והן לבדר כהוגן את צופיו בשורה של תקריות הומוריסטיות או רגעים של הומור יבש, אנטי פוליטיקלי קורקט, או הומור מבוכה מהסוג המשונה ביותר. כך שקודם כל והכי חשוב, "השגריר" הוא פנינה קומית שבהחלט יכולה לגרום לפרצי צחוק רמים, מכל הסוגים.

בכל הנוגע לאג'נדה, משיג ברוגר ניצחון בחזית נוספת. הקלות שבה הוא מגיע למעמד רם בלתי נתפסת בעליל, ברמת הכל אחד יכול. בתוך שעה וחצי של סרט הוא יוצא מעמדה של זר מוחלט ותמוה ומסובב חצי אפריקה על האצבע הקטנה של ידו, ואגב כך בודק את גודלם של יהלומים בידו האחרת. המשפטים והווידויים שהוא מצליח לחלץ מאנשי מפתח רמי דרג באמצעות ניתוב מחוכם של השיחה ושימוש במצלמות נסתרות הם כבר בגדר הארה רוחנית. הציניות שבה ברוגר רוקם את הסיפור שלו אינה מפחיתה מגודל ההישג התיעודי, שלמרות שברור כי הוא נעזר בלא מעט מניפולציות של עריכה ושיפוצים של המציאות, עדיין מכה בתימהון. במיוחד אם לוקחים בחשבון שתי שאלות עיקריות - אחת מנקרת בראש תוך כדי הצפייה והאחרת מחליפה אותה ועושה זאת מיד בתומה. הראשונה - מאיפה כל הכסף לשחד את המושחתים? והלא פחות חשובה - אם הוא באמת הצליח, יכול להיות שהוא בעצם שידרג את עצמו כלכלית והבדיחה היא על חשבון כולנו?

"The Ambassador". בימוי: מס ברוגר. דנמרק 2011, 93 דקות. אנגלית, דנית וצרפתית בליווי כתוביות באנגלית.הסרט נצפה באדיבות האוזן השלישית.

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ