החמישייה הסוגרת: הנבלים הגדולים

האויב האולטימטיבי של באטמן ב"עלייתו של האביר האפל", הרשע התורן של ג'יימס בונד ב"סקייפול" ואשה אחת ששמה את כולם בכיס הקטן. חמשת המנוולים של 2012

אור סיגולי, עכבר העיר
שתפו בפייסבוק
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
הדפיסו כתבה
אור סיגולי, עכבר העיר

» הסרטים הכי טובים שלא הגיעו לישראל » סצנות הסקס השוות» קטעי הריקוד המדבקים» סרטי הגיקים המובילים» החמישייה הסוגרת: כל הכתבות

שנת 2012 הייתה שנה מעולה לנבלים קולנועיים. הפופולריות של סרטי הקומיקס זלגה גם לז׳אנרים אחרים שאימצו את הטירוף ואת הרשע שלעיתים נדמה כאילו נשלף מסרט אנימציה והונח במרכזו של סרט ״רגיל״. גם החיבוק והפרסים שקיבלו בשנים האחרונות חאוויר ברדם (״ארץ קשוחה״), הית׳ לדג׳ר (״האביר האפל״) וכריסטוף וולץ (״ממזרים חסרי כבוד״) גרמו ליוצרים להבין ששווה להשקיע באנטגוניסט ממש כמו ששווה להשקיע בגיבור. הצופים רק מרוויחים מזה. גלריית הרשעים של 2012 היא מהמפוארות של השנים האחרונות, אבל מתוכם חמישה שחקנים - ארבעה גברים ואישה אחת מטורפת יותר מכולם - הפכו את השנה החולפת לחגיגה של טרור פוטוגני ומופלא. חאוויר בארדם - ״סקייפול״ באותה קלות בה הספרדי זוכה האוסקר מגלם מאהבים לטיניים שרמנטים (״ויקי כריסטינה ברצלונה״) כך הוא יכול לעשות תפקיד מלחיץ ולא צפוי. ב-2007 קיבל חוויאר בארדם שלל פרסים על גילום אנטון שיגור בסרטם המהולל של האחים כהן ״ארץ קשוחה״, והשנה ניכס לעצמו מקום של כבוד בגלריית הנבלים שניסו ללא הצלחה להפטר מסוכן הביון האהוב בעולם, ג׳יימס בונד. בסקייפול ברדם עיצב דמות שמקסימה אותנו ומחליאה אותנו, לפעמים ממש באותה סצנה. הוא מצליח להצחיק, להפחיד ולרגש בוירטואוזיות ששמורה רק לשחקנים חסרי מורא, כאשר סצנת העימות שלו עם M (ג׳ודי דנץ׳) היא עוד פסגה בסרט הזה שהוא כולו פסגות. כל שנותר לנו הוא לאחל לספין-אוף ל״סקייפול״ שיתאר את עלייתו ונפילתו של סילבה, סוכן הביון שסרח.» ביקורת סרט: ג'יימס בונד שמעולם לא הכרנומקסים ומחליא בו זמנית. חוויאר בארדם ב"סקייפול": גאי פירס - ״ארץ יבשה״ בהתחלה נדמה שצ׳ארלי רייקס, דמותו של גאי פירס במערבון המחופף והנפלא הזה, הגיעה בכלל מסרט אחר. פירס שובר את הקו הריאליסטי יחסית של הסרט באנפופים וחריקות כמעט קומיות, ובעיצוב שיער קריקטוריסטי. אבל לא רק שפירס מסרב ליישר קו עם הסרט, נדמה שהסרט עצמו מתעצב מחדש דרך פירס/רייקס ומאמץ את הטירוף הקומיקסי שלו. ארץ יבשה מסיים כהשתוללות של דם, כאב, אגרופנים ואשכים בצנצנת. עלינו להודות על כך לאנטגוניסט חסר הרחמים שלו, שעוצב בהנאה גדולה על ידי אחד מגדולי השחקנים האוסטרליים. שחקן שיכול להיות אמין ובלתי נשכח גם בתור האוחצ׳ה המקסימה ביותר בקולנוע (״הרפתקאותיה של פרסילה מלכת המדבר״) וגם בתור גבר המונע על ידי אבל ותחושת נקם (״ממנטו״).» ביקורת סרט: נופך של אגדה אמריקאית מדממתלוקח את הסרט לכיוון חדש. גאי פירס ב"ארץ יבשה": לנה האדי - ״השופט דראד״ לנה האדי היפה כבר כנראה ניכסה לעצמה את תואר ״הביץ׳ של העשור החדש״ בזכות תככיה ואכזריותה בסדרה המוערכת יתר על המידה משחקי הכס, בה היא מגלמת את סרסי לבית לאניסטר. אבל אם חשבתם שזה שיא הטירוף שלה, תכירו את מא-מא, הפסיכוזה שמאחורי השופט דראד, סרט האקשן האמריקאי הכי כיפי שלא ראיתם השנה. האדי השילה את יופייה ואצילותה ועטתה על עצמה מראה של הומלסית רקובה שמאחורי שתי עיניה נמצאת אפילה מוחלטת. מדובר במלכת פשע מהגיהנום שפושטת את עורם של אלו שהרגיזו אותה, מורידה בביס אחד איברי מין ומעוורת את אלו שהיא רוצה לשלוט בהם. מא-מא של האדי היא האישה המפחידה ביותר שראיתם השנה בקולנוע וכל רגע איתה בסרט הוא אפוס מרהיב של רוע.» ביקורת סרט: התקפה על כל החושים שולטת בבניין. לנה האדי ב"השופט דראד": ג׳וזף גילגון - ״נעולים״ בכל סרט אקשן שמכבד את עצמו יש את הרע המרכזי, אבל לצידו תמיד יש מישהו שעל אף שהוא נמוך יותר בהיררכיה, הוא מסוכן ופסיכופט הרבה יותר. בסרט האקשן הצ׳יזי והמשמח נעולים צריך גאי פירס (בתפקיד חיובי הפעם) להציל את בתו של הנשיא מקבוצת אסירים מטורפים שהשתלטו על כלא חללי. קראתם נכון, זו עלילת הסרט. הבעיה הכי גדולה של פירס - חוץ מהקטע הזה עם החלל - הוא לא מנהיג האסירים אלכס (וינסט הייגן) אלא דווקא אחיו הקטן היידל (ג'וזף גילגון), אנס ורוצח שאתם לא רוצים לפגוש בסמטה בין אם היא חשוכה או מוארת. גילגון הוא שחקן בריטי צעיר שטרם עשה את הפריצה מחוץ לממלכה המאוחדת, אבל עכשיו אולי ישימו לב אליו. היידל בגילומו הוא נאלח, מכוער, מלחיץ וחסר תקנה. בדיוק מסוג הרעים שאנחנו לא יכולים בלעדיהם.רוצה לנהל את ההצגה. ג'וזף גילגון ב"נעולים": טום הארדי - "עלייתו של האביר האפל" אם הייתי צריך לנחש, הייתי אומר שטום הארדי היה מעט בלחץ בשבוע הבכורה של סרט הבאטמן האחרון בטרילוגייה של כריסטופר נולאן. מילא מעריצי ביין מהקומיקס שיודעים בדיוק איך הוא צריך להראות ולהתנהג, אבל להתמודד עם המיתולוגיה שהשאיר מאחוריו הרשע הבאטמני הקודם, הית׳ לדג׳ר בתפקיד הג׳וקר? זו כבר ליגה שלמה של חרדה. לשמחתו של הארדי הוא אחד השחקנים הטובים ביותר שפועלים כיום וכשרונו עמד לו גם בגילום הרשע המרכזי של גות׳האם-סיטי. צריך לזכור שהארדי היה צריך לאיים ולסחוף את הצופים כשחצי מפרצופו מכוסה והיכולת להבין את דבריו בלי תרגום נושקת לבלתי אפשרי. כל שיש לרשותו הם עיניו ושפת גופו. אבל הארדי עבר גם את זה כמו מלך. עם המבטא הלא ברור וזרועותיו הרחבות באופן לא טבעי, הארדי הפך את ביין לאחד מהדברים הכי מפוארים שקרו לנו ב-2012. תוסיפו לזה את הופעתו המצוינת ב״ארץ יבשה״ וגם אתם לא תוכלו להתווכח עם היותו של טום הארדי כח שיש להכיר בו.» ביקורת סרט: לא פחות מחוויה דתיתהמילים מכאיבות לפחות כמו האגרופים. טום הארדי ב"עלייתו של האביר האפל":

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ