די.וי.די: סוד הקסם של פיקסאר

הסרט התיעודי על אולפני האנימציה האהודים והמצליחים שובה לב ממש כמו "צעצוע של סיפור", "מפלצות בע"מ" ויתר הסרטים שנוצרו שם. את החשק שנוצר לצפות ביצירות פיקסאריות, מומלץ לספק באמצעות אסופת סרטונים קצרים חדשה

אורון שמיר, עכבר העיר
שתפו בפייסבוק
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
הדפיסו כתבה
אורון שמיר, עכבר העיר

את אולפני האנימציה של פיקסאר אין צורך להציג. מקטן עד גדול - כולם כבר מכירים את האולפן היחיד בהוליווד ששמו גדול יותר מכל במאי או אפילו כוכב קולנוע; את מותג סרטי ההנפשה שנהיה לשם נרדף ליצירתיות ולמקוריות בעידן ההמשכונים והרימייקים; את הדבר הכי גדול שקרה במאה הקודמת בתחום האנימציה הקולנועית מאז וולט דיסני. בשנת 2007 הונצח הסיפור של פיקסאר עד אותה עת בסרט דוקומנטרי די מדובר בעל הכותרת הפשוטה "The Pixar Story". קצת מפתיע שרק כעת הוא נוחת על מדפי הסרטים החדשים בספריות, אבל מוטב מאוחר מאשר לעולם לא.הסיפור של פיקסאר הוא למעשה סיפור המפגש של שלושה אנשים. הראשון הוא ג'ון לאסטר, אנימטור שאפתן ומנהיג מלידה, שניפוץ חלומו לעבוד באולפני דיסני הנערצים עליו הוביל ליצירה של אלטרנטיבה פורצת דרך. השני הוא אד קאטמול, שהביא לפריצת דרך משלו בתחומי אנימציית המחשב בשנות ה־70, אך חסר את היכולת לספר סיפור קולנועי, ולכן חבר אל מוחות קריאטיביים משלו. והשלישי הוא סטיב ג'ובס, מנכ"ל אפל המנוח. הוא זיהה את הפוטנציאל של פיקסאר עוד כשהיתה בחיתוליה והשקיע בה סכומי עתק, תוך שהוא נכנס להפסדים כלכליים בשל כך, עד בואו של צעצוע של סיפור - סרט האנימציה הממוחשבת הראשון באורך מלא, ששינה את חוקי המשחק לנצח. הסרט עוקב אחר נסיבות חייהם של השלושה, אשר הובילו אותם למפגש החד פעמי הזה, ומשם אחר שנותיה הראשונות של החברה, שהיתה כה מצליחה, עד כי תאגיד דיסני נאלץ לרכוש אותה כדי לא להתחרות מולה. "הסיפור של פיקסאר" - הטריילר:למרות שהוא דוקומנטרי, גם הסרט עצמו מכיל יסודות קלאסיים של סרט פיקסארי - החל במתיקות הלא מחליאה שבה מתוארים האירועים ומוצגות הדמויות, דרך הפתעות נרטיביות לא כבדות מדי וכלה במוזיקה מורגשת אך לא מודגשת. יש בכך משום עדות על גודלה ועל עוצמתה של ההשפעה של פיקסאר על קהל הצופים שלה וכן על הדוקומנטריסטית לסלי אייוורקס, יוצרת הסרט התיעודי.לאסטר, מי שביים את סרטיה הראשונים של פיקסאר ("באג לייף" וסרטי "צעצוע של סיפור”), מצטייר כילד הכלוא בגוף של מבוגר; כולו התלהבות מתלקחת וכושר המצאה מבעבע. מעריצי ג'ובס ז"ל יכולים להתבונן בערגה בעוד עבודת ניהול והשקעה סבלנית ורבת אמונה של האיש הזה, שהחזון שלו נדמה כמעט נבואי לפעמים. מי שמצטייר כמפסידן הגדול ביותר של עולם הקולנוע הוא ג'ורג' לוקאס – האיש ששכר את צוות המוחות המתגבש של פיקסאר כדי שייצרו בשבילו עולם חדש של אפקטים מיוחדים, ואז זרק אותם לכלבים, הרבה לפני שהגיעו לשיא היצירה שלהם. בדיעבד, הוא ודיסני הם אלה שדירבנו אותם להקים חברת אפקטים ואז אולפן קולנוע משל עצמם.האמנות מאתגרת את הטכנולוגיה, שמשפיעה על האמנות

מה שהכי מדהים בסרט הוא זרימתם הטבעית של ההיסטוריה והגורל, שבחרו לנווט את דרכה של פיקסאר לגדולה. לדוגמה,  כסטודנט לאנימציה, לאסטר יצר שני סרטים קצרים - האחד בכיכובן של מנורות (הסרטון המפורסם הראשון של פיקסאר, שהפך ללוגו שלה ועסק במנורת שולחן), והשני על מפלצות שמתחבאות בארון (השראה אפשרית ל"מפלצות בע"מ", הסרט הרביעי של האולפנים). כאשר לאסטר פינה את כס הבמאי כעבור שלוש הצלחות, ירשו אותו פיט דוקטר ("מפלצות בע"מ") ואנדרו סטנטון ("מוצאים את נמו"), שניים שגייס לעבוד כאנימטורים מאותו בית ספר שהוא עצמו למד בו, שגדלו עם החברה עד שהבשילו לכדי במאים עצמאים. ומי הגיע אחריהם? בראד בירד, בן כיתה של לאסטר, עם "משפחת סופר על". כיוון שהסרט מגיע רק עד שנת 2007, הוא מתעלם מרצף נוסף של ארבע יצירות מופת - "רטטוי", "וול־E", "למעלה" ו"צעצוע של סיפור 3", כולם זוכי אוסקר.להשלמת החוויה, צצה על המדפים אסופה שנייה של סרטונים קצרים מבית פיקסאר, רובם הופיעו כמעין מתאבן לפני סרטיהם הארוכים בבתי הקולנוע. 12 סרטונים יש במארז, שאורכו כשעה, והיה נחמד לו היו טורחים לכתוב את שמותיהם על העטיפה. בהם ניתן למצוא רגעי קסם בדמות "יום ולילה" או "מעונן חלקית" וכן דמויות אהובות מסרטים כמו "צעצוע של סיפור" או "מכוניות", שזוכות לכמה דקות תהילה משל עצמן. הבונוסים כוללים בין היתר את "סיוט", סרט הסטודנטים של לאסטר שהוזכר לעיל, שמוכיח כי לפיקסאר יש מורשת ענפה שעליה נשענות הצלחותיה.צפו ב"מעונן חלקית", הסרטון שמסכם איך זה מרגיש להיות פיקסאר:

"The Pixar Story". בימוי: לסלי אייוורקס. ארה"ב 2007, 87 דקות. אנגלית עם כתוביות באנגלית."סרטונים קצרים של פיקסאר: חלק 2". במאים שונים. ארה"ב 2012-2007, 58 דקות. אנגלית או עברית, עם כתוביות לעברית.הסרטים נצפו באדיבות האוזן השלישית.

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ