החמישייה הסוגרת: סרטי הגיקים המובילים

"הנוקמים" איחדו כמה וכמה גיבורי על, "הפשיטה" האינדונזי שבר עצמות ו-"עלייתו של האביר האפל" ממשיך את מורשת כריסטופר נולאן. חמישה סרטים שחנונים אהבו במיוחד השנה

עמית קלינג, עכבר העיר
שתפו בפייסבוק
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
הדפיסו כתבה
עמית קלינג, עכבר העיר

» סצנות הסקס השוות» הרגעים הקורעים» האיחודים המרעישים» החמישייה הסוגרת: כל הכתבות“הנוקמים” הנה וידוי שלא הולך להוסיף לי חברים: אני שונא כל דבר שיצא תחת ידיו של ג’וס ווידון. בעיני הוא נודניק יהיר שלמד יותר מדי פוסט מודרניזם ומתעקש להזיע תוך כדי שהוא מערבב ז’אנרים ומשוכנע שצריך ללמוד כל יריקה שלו באקדמיה (העובדה שהבנות שגדלו על “באפי” בדיוק הגיעו לפרקן ומציפות את מסדרונות החוג למגדר בסמינרים על “באפי” לא עוזרת לאגו שלו). תוסיפו לכך את היומרנות הקונספטואלית של “הנוקמים” – כל אחד מגיבורי הסרט (איירון מן, תור, קפטן אמריקה והענק הירוק) זכו בשנים האחרונות לסרט נפרד משלהם. בסופו של דבר, מה שעשה את “הנוקמים” לסרט קומיקס מהיר, יעיל ומהנה היה דווקא העובדה שהוא הלך בלי יותר מדי התחכמויות על הנוסחה הקלאסית של הז’אנר.» ביקורת: עלילה מפוקפקת, ביצוע מושלם» "הנוקמים" הוא שובר הקופות של השנה“סקייפול” והנה דוגמה מושלמת להשפעה האדירה של כריסטופר נולאן על ז’אנר האקשן־מתח־הרפתקאות וכו’. מול האקרוריסט (אם למדנו להגיד אקטיביסט, נלמד לומר גם את זה) ששמו ראול סילבה (חוויאר בארדם), מאיים כמעט כמו שהיה ב”ארץ קשוחה”, עם שיער מחומצן (היוש, ג’וליאן אסאנג’), ג’יימס בונד נאלץ ליישר קו עם המאה ה־21. בלי גאדג’טים, באווירת טרום־סייברפאנק, אבל עם המון נשמה, פיצוצים מצוינים וסיפור מעולה – “סקייפול” הוא פנינה מדהימה בקאנון של בונד, מערכה שלישית מטריפה לטרילוגיה שהחלה בסרט הריגול העדין והנאו־קלאסי ”קזינו רויאל” וגימגמה בין ז’אנרים ב”קוונטום של נחמה”. לראשונה, התשובה “שון קונרי” לשאלה “מיהו הבונד הטוב ביותר?” כבר אינה אוטומטית. בונד נשאר בונד, אבל התעדכן גם עם כמה קלישאות קומיקס, ולראשונה קיבלנו את ה־origin story שלו, מרכיב חובה בסיפור של כל גיבור על. נחדד: לראשונה בסדרת בונד מוכנים להודות שבונד הוא גיבור על. ההכנסות – ששברו את כל שיאי הסדרה – מוכיחות שבונד נפתח לקהלים חדשים, שרבים מהם, אני מוכן להתערב, התחנכו על הברכיים של מארוול ודי.סי.» ביקורת: ג'יימס בונד כמו שמעולם לא ראיתם» איך הפך 007 למותג תרבותי וכוכב פופ?

“עלייתו של האביר האפל” אני לא חבר בכת המעריצים של כריסטופר נולאן – הסרטים שהוא עשה מחוץ למותג “באטמן” נראו לי תמיד שטחיים ונפוחים מחשיבות עצמית, וגם עם מה שהוא עשה לגותהם סיטי יש לי כמה בעיות. עדיין, אי אפשר להתעלם מכך שהוא עשה את באטמן (שוב) לאחד האייקונים הקולנועיים־תרבותיים המניעים של השנים האחרונות. אפילו אם בכל פעם מחדש הוא צריך שלוש שעות בשביל להוכיח את הנקודה.» ביקורת: לא פחות מחוויה דתית» נולאן ניבא שיביים את באטמן

“Case de mi Padre” הגיע הזמן לאפיין את הקומדיה החנונית, זרם שהולך ומתגבש בשנים האחרונות: זו קומדיה דלת תקציב (או באווירה דלת תקציב), שפונה לצופה הקולנוע האובססיבי, לחנון הסרטים, ולרוב, גם הפרודיה שלה היא ז’אנרית. הכי חשוב זה שיהיה אפשר לתמצת את הסרט במשפט אחד, שיהיה מצחיק ויעורר חשק לראות את הסרט (אחרי הכל, בשיחות ניימדרופינג קולנוע כבדות, כל סרט מקבל רק משפט אחד, וגם זה במקרה הטוב). במקרה הזה, מספיקות ארבע מילים: “וויל פארל מדבר ספרדית!”.» ביקורת די.וי.די: צחוקים עם וויל פארל

The Raid - Redemption” מה שמתחיל כאקשן־שוטרים־אסייתי מסורתי לכאורה מאמץ מהר מאוד תבנית של משחק מחשב – עוברים מקומה לקומה ומחסלים את כל מה שזז. עשינו את זה עם Elevator Action בנינטנדו ועם Metal Gear בפלייסטיישן, ועכשיו האינדונזים עושים את זה בקולנוע. זה מבוים לעילא וכתוב במינימום ההכרחי. פרץ נוסטלגיה אחד ארוך לסרטי פעולה מהאייטיז (בראש ובראשונה “מת לחיות 1”). כיף גדול.» ביקורת די.וי.די: שיאים של אקשן עוצר נשימה» "הפשיטה" כבש את פסטיבל הקולנוע ירושלים

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ