התחילו קטנים: סרטי הביכורים של במאים גדולים

כולם חושבים שהסרט הראשון של כריסטופר נולאן הוא "ממנטו" ושג'יין קמפיון החלה את דרכה עם "מלאך אצל שולחני" - אבל כולם טועים. הנה מקבץ של הסרטים הבאמת ראשונים של כמה וכמה יוצרים מפורסמים, ביניהם סטנלי קובריק וקמרון קרואו

נטע אלכסנדר, עכבר העיר
שתפו בפייסבוק
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
הדפיסו כתבה
נטע אלכסנדר, עכבר העיר

בריאיון החגיגי והמסורתי שבו הבמאים הבולטים מהשנה שחלפה מתיישבים כדי לענות לשאלות של ה"הוליווד ריפורטר", קוונטין טרנטינו נשאל מה הדבר הקשה ביותר בעשיית סרטים. לדבריו, "כמעט כל דבר. ממש קשה לעשות סרט. לקום מוקדם, לגרום לכולם להאמין בחזון שלך כל הזמן, להעניק השראה. אבל הדבר הקשה באמת הוא לא עשיית סרטים – אלא לא לעשות סרטים. כשאתה ממש רוצה לעשות משהו, ויש לך רעב לזה, אתה לא מסוגל לא לעשות את זה".התכונה החמקמקה הזו שנקראת "רעב" מאפיינת כמעט את כל הבמאים הגדולים. כשמסתכלים על סרטי הביכורים שלהם – לרוב סרטים בתקציבים מצחיקים שגויסו מבני המשפחה או ממפיקים עלומי שם – ניתן לעיתים קרובות לראות כמויות נכבדות של חזון ורעב אמנותי. גם אם התסריטים אינם מושלמים, גם אם הצילום לוקה בחסר, ואפילו אם היצירה מחווירה יחסית לשיאים שהגיעו בשלב מאוחר יותר, סרטי ביכורים מספקים הצצה נדירה לתהליך הארוך של הפיכה ליוצר קולנוע מהשורה הראשונה. לכבוד יציאתו במהדורת קריטריון של "Following", סרט הביכורים הנשכח למדי של כריסטופר נולאן (ככה זה, כשהסרט השני שלך הוא "ממנטו", לא פלא שכולם שכחו את הסרט הראשון), הנה כמה סרטי ביכורים נשכחים או גנוזים שכדאי מאוד לחזור ולהציץ בהם. רובם מוכיחים שרעב אמנותי הוא תכונה קסומה למדי, שמאפשרת לפצות על חוסר תקציב ועל ציוד חובבני.כריסטופר נולאן - "Following" לפני שכריסטופר נולאן הפך לאחד הבמאים המצליחים בעולם בזכות הפרשנות הפסיכולוגית והאפלה שלו לדמותו של באטמן בטרילוגיית "האביר האפל", ואפילו לפני שהוא הפך ליקיר הפסטיבלים בזכות "ממנטו", הוא היה סטודנט שאפתן בן 28 שלמד קולנוע בלונדון והחליט לביים פיצ'ר ראשון אחרי שני סרטים קצרצרים שזכו לשבחים. הוא גייס תקציב של כ-5,000 ליש"ט, ביקש מחבריו מהאוניברסיטה לשחק, להפיק ולעזור לו כמעט בהתנדבות, ויצא לצלם את "Following" בדירות פרטיות של חברים ובמקומות ציבוריים (ללא אישור כמובן). התוצאה היא דרמת פשע שצולמה ב-16 מ"מ ובשחור-לבן (נולאן עצמו חתום על הסרט כתסריטאי, במאי, עורך וצלם), ומצליחה להיות רלוונטית ומרתקת גם 14 שנים אחרי יציאתה לאקרנים ב-1998. » כריסטופר נולאן: פרופיל של גאון» הפרויקט הבא: הרימייק של סופרמןהסרט מגולל את סיפורו של גיבור נטול שם שרוצה להיות סופר, ומחליט להתחיל לעקוב אחרי עוברי אורח בניסיון לאסוף חומרים לסיפורים שלו. כמו תמיד, הסיפור מסתבך כשאחד האנשים שאחריו הוא עוקב מגלה אותו, ומתחיל לעקוב אחריו. מכאן והלאה העלילה מסתבכת ומתבלבלת במיטב המסורת הנולאנית, שכוללת קפיצות אחורה וקדימה בזמן, טוויסטים מפתיעים וסוף שיגרום לכם לרצות לחזור להתחלה ולראות הכל מחדש כדי להבין מה בעצם קרה כאן (בדיוק כמו בסוף של "ממנטו", "התחלה" או "יוקרה"). למרות חספוס מסוים, זהו סרט ביכורים מרשים ביותר שהצליח לבסס את מעמדו של נולאן כמספר סיפורים קולנועי מהשורה הראשונה. בנוסף, חובבי הטריוויה ישמחו למצוא כאן סצנה שבה הגיבור פורץ לדירה שעל דלתה יש מדבקה גדולה של סמל העטלף של באטמן, וכן דמות ראשית שעונה לשם קוב (בדיוק כמו הדמות שליאונרדו דיקפריו מגלם ב"התחלה"). ואם כל זה לא מספיק, מהדורת הבלו ריי שיוצאת באופן רשמי ב-12 בדצמבר כוללת גם ערוץ אודיו עם הערותיו של נולאן, ריאיון איתו, סרט קצר שהוא ביים בתור סטודנט ועוד ממתקים.מרמז על הבאות. "Following" - הטריילר:סטנלי קובריק - "Fear and Desire" ממש כמו נולאן, גם סטנלי קובריק הצעיר ביים, הפיק, צילם וערך את פיצ'ר הביכורים הגנוז שלו - "Fear and Desire". השנה היתה 1953, וקובריק בן ה-25, שביים עד כה שני סרטים תיעודיים קצרים, החליט לצאת להרפתקת הבימוי הראשונה שלו עם תקציב של עשרת אלפים דולר בלבד (שגויסו מבני משפחתו ומחברים, כשישה עשורים לפני שהמציאו את kickstarter). הסרט, שאפשר לקרוא אותו כגרסה ראשונית של חלקו השני של סרט המלחמה הקלאסי של קובריק, "מטאל ג'אקט", עוסק בקבוצת חיילים שננטשה על אי שנמצא כולו בשליטתו של האויב. החיילים, ובהם צעיר אפרו-אמריקאי וחייל שהולך ומאבד את שפיות דעתו, מנסים למצוא את דרכם חזרה לגדוד שלהם, ומגלים בדרך שיש להם אפשרות לנסות ולהתנקש בחייו של הגנרל של צבא האויב. בין לבין הם נתקלים בנערה מקומית ומנסים לבנות רפסודה מאולתרת שתאפשר להם לחצות את הנהר."Fear and Desire" הוא מסוג סרטי הביכורים שמרתק לצפות בהם במבט לאחור. למרות שזוהי אינה יצירה גדולה כמו "אודיסאה בחלל", "הניצוץ" או "התפוז המכני", ניתן להבחין כאן בכל התכונות שהפכו את קובריק לאחד מהבמאים הגדולים ביותר בתולדות הקולנוע: חזון אסתטי בלתי מתפשר (הסרט צולם בשחור-לבן), בימוי שחקנים מופתי ויכולת ליצור מתח גם בסרט שיש בו מעט מאוד אירועים דרמטיים. בנוסף, הסרט מטפל באופן ייחודי בנושאים מורכבים כמו ניצול מיני, גזענות (החייל השחור הוא זה שיוצא בסופו של דבר למשימת התאבדות כדי לחסל את חיילי האויב), ובעיקר טירוף, מלחמה – והקשר ביניהם. הסרט נכשל בקופות, ובשנים מאוחרות יותר קובריק התנכר לו ואף ניסה לרכוש את כל העותקים כדי למנוע את הקרנתו, אבל למרבה המזל באוקטובר האחרון – אחרי שנים רבות של מחלוקות משפטיות ובעיות טכניות – הסרט יצא סוף סוף במהדורת די.וי.די.מוקפד מהשוט הראשון. "Fear and Desire" - הטריילר:קמרון קרואו - "Say Anything" הרבה לפני "ג'רי מקגווייר" (1996) וקלאסיקת הרוק "כמעט מפורסמים" (2000), קמרון קרואו ביים את הפיצ'ר הראשון שלו, "Say Anything" ב-1989, כשג'ון קיוזאק הצעיר היה הדבר הכי לוהט בסביבה, וסרטים על מתבגרים ואהבות ראשונות היו הרבה יותר תמימים מ"אמריקן פאי" ושות'. בניגוד לסרטים הקודרים של נולאן וקובריק, הפיצ'ר הראשון של קרואו הוא קומדיה רומנטית קלילה ומלאת באהבת אדם, ובמוזיקה מצוינת. קיוזאק מגלם חנון שמחליט לכבוש את ליבה של הבחורה הכי יפה בבית הספר, רגע לפני שהיא עוזבת את העיר כדי ללמוד בקולג'. השילוב של מוזיקה נהדרת וכתיבה שנונה הופך את "אמרי לי כן", כך קראו לו בארץ, לסרט אייטיז קרוב לשלמות. קרואו המשיך לפתח את המוטיב של צעירים נואשים באהבה בסרט הבא, "Singles", אבל בסרט הראשון יש תמימות כלשהי שקשה מאוד לשחזר. בהתחשב בכך שמאז "כמעט מפורסמים" ו"ונילה סקיי" העשייה הקולנועית של קרואו די התדרדרה, בהחלט עדיף לחזור לתחילת הקריירה שלו מאשר לראות את סרטו האחרון, "מקום לחלום עליו". אייטיז, ההייתם או חלמתי חלום?כולל סצנת הבומבוקס שגררה גל חיקויים. "אמרי לי כן" - הטריילר:ג'יין קמפיון - "Sweetie" יש נטייה לחשוב שג'יין קמפיון, שהפכה לאחת הבמאיות המצליחות בעולם בזכות "הפסנתר" (1993), התחילה עם "מלאך אצל שולחני", הביוגרפיה היפה והמרגשת של הסופרת הניו זילנדית ג'נט פריים. אבל ב-1989, כשקמפיון היתה בת 35, היא ביימה את סרט הביכורים המעולה והמטלטל שלה -"Sweetie". בסגנון שמזכיר השפעות של מייק לי והאל הארטלי, קמפיון מגוללת את סיפורן של שתי אחיות בשנות העשרים לחייהן. אחת מהן, המכונה "Sweetie", סובלת ממחלת נפש שמוכחשת לחלוטין על ידי ההורים והסביבה. כשהיא מחליטה לעבור לגור אצל אחותה, שבדיוק התחילה לצאת עם גבר (כיוון שמגדת עתידות אמרה לה שהיא תתאהב בגבר שיש לו שומה), העניינים מסתבכים.סרטה הראשון של קמפיון, שיצא בשנה שעברה במהדורת "קריטריון", הוא ניסיון קולנועי פרוע ופרובוקטיבי, בדיוק כמו שסרט ביכורים צריך להיות. וגם אם הוא לא אחיד ברמתו, ויש בו סצנות חלשות ואפילו תמוהות, הסוף שלו יותיר אתכם פעורי פה.פעם, קמפיון הייתה קלילה ופרועה. "Sweetie" - הטריילר:עוד חמישה סרטי ביכורים שכדאי מאוד להשלים: "Seul Contre Tous" - חשבתם ש"בלתי הפיך" של גספר נואה היה קשה לצפייה ואלים באופן קיצוני? ובכן, חישבו שוב. סרט הביכורים שלו מ-1998 הוא חגיגת אלימות שגורמת לסרטים של מיכאל האנקה להראות כמו וולט דיסני. הצפייה אינה לבעלי לב חלש."Bottle Rocket" - ווס אנדרסון ("משפחת טננבאום", "ממלכת אור הירח") פרץ לחיינו ב-1995 עם דרמה קומית על היחסים המורכבים בין שלושה צעירים (ששניים מהם מגולמים על ידי לוק ואוון וילסון, שהפכו לשחקנים הקבועים של אנדרסון)."סכין במים" - דרמת מתח אפקטיבית, מודל 1962, שהעניקה לרומן פולנסקי ("הפסנתרן", "אלוהי הקטל") מועמדות ראשונה לאוסקר."'L'Age d'Or" – ב-1930, שנה אחרי סרטו הראשון והקצר "הכלב האנדלוסי", לואיס בונואל צילם פיצ'ר אירוטי פרוע בן שעה, שנכנס לזכרון הקולקטיבי בזכות סצנת מציצת בוהן בלתי נשכחת."Bleak Moments" - ב-1970, כמה שנים אחרי שקן לואץ' ביים את סרט הביכורים שלו, "Poor Cow", מייק לי הצטרף לגל הבריטי החדש עם סרט שרוב דמויותיו – ניחשתם נכון – הם אנשים שהמזל לא בדיוק שיחק להם.

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ